כותבים מהשטח: הבלוג של קולה זירו
הרגע לו חיכו הגיע, הם עלו למטוס ויצאו למסע שלא ישכחו בחיים - חברי צוות קוקה קולה זירו, שמבקרים ב-3 ערים ב-5 ימים, כותבים לכם מלונדון על החוויות המטורפות שהם עוברים
שירן סאן
יום ראשון, 3:20 לפנות בוקר, שעון מעורר, מקלחת חמה, בדיקת מזוודות אחרונה, איפור בסיסי, חולצה ארוכה, סקיני בהיר ומעיל צמר כחול. אני מוכנה לתזוזה עם כמויות אדרנלין לא ברורות שזורמות לי בגוף הגורמות לתזוזה שתוביל לחוויה ועוד חוויה ועוד חוויה שתכליתן הן אקסטרים - עד הקצה, גבוה מעל האדמה, נמוך מתחת למים, ולפעמים קצת איפה שהוא באמצע.
הכל מוחשי, זה כאן זה עכשיו.
תחנת רכבת ארלוזורוב, 4:10 לפנות בוקר, חצי מחברי הנבחרת נפגשים להתחיל את המסע המטורף הזה מההתחלה באורבניות מוחלטת. בודקים שכולם ברכבת, תמונות קבוצתיות ראשונות לאינסטגרם, כן זה כבר חלק מאיתנו ואנחנו בנתב"ג.
פוגשים את כולם, הקדמנו בשעה, אחרי כמה כוסות קפה/מקיאטו/תה/קפוצ'ינו ושאר משקאות בוקר רווי קפאין כדי לעזור לעניים להפתח אחרי לילות ללא שינה, התרגשות עילאית וקצב לב מטורף שמלווה אותנו מאז הכרזתנו על "נבחרת זירו". עולים לשער 32 למפגש הקבוצות, מעגל של מזוודות , פעם שניה שאנחנו פוגשים את חלקנו והכימיה מתחילה.
הצוות הגיע והתחיל להתארגן בנקודת המפגש לקראת צאתנו למסע, המצלמות מתחילות לצלם, ככה ללא התראה , מצלמה קטנה ועוד אחת גדולה ועוד צילומי סטילס - צריך להתרגל.
ואנחנו - אנחנו! הטבעיים, השונים, המיוחדים, המדליקים - לא נחים לרגע ושקועים אחד בשני , בהרגשה ובענן ההתלהבות שאופף אותנו מאז שנפגשנו לראשונה.
קיבלנו את הכרטיסים וכמה פינוקי זירו, ב-8:30 כבר היינו על המטוס כשכולם כבר בחלום הקיץ משלהם. המטוס מנתק את הגלגלים מהקרקע ובתנועה אחת מהירה מעלה אותנו לשמיים , בעצם - להרבה יותר גבוה משם - כך הסתבר לנו כמה שעות אחרי.
הטיסה ללונדון היתה ארוכה, כבר רצינו לנחות, לגעת, לשים את רגלנו באדמת הארץ הראשונה במסע שלנו - אנגליה, לונדון - כשזה קרה, הקצב משם היה מהירות האור. צ'ק אאוט, החתמת דרכונים, אסיפת מזוודות ועולים על האוטובוס האדום-וינטג'י-לונדוני-מדליק שלנו, מצלמים כמה סצנות ואנחנו לוקחים כל סיטואציה ומטיסים אותה גבוה.
מאז שעלינו על האוטובוס הדו-קומותי המדליק, הפעלנו מוזיקה - היפ הופ, ראפ, התחלנו לרקוד לנו, לקפץ, להתקרב לאט לאט, להיות חופשיים לחלוטין אחד עם השני, והמצלמות לא עוצרות לרגע, זה מסביבנו - ג'ייסון, עוד 2 צלמים, קצת סטילס ועוד קצת פריימים, ובנסיעה שהסתיימה ב-covent garden שם עשינו מיני מופע רחוב עם שלל הכשרונות של חברי הנבחרת - ברייקדאנס, ריקודי היפ הופ, להטוטנות והבאנו את עצמנו ככה איך שאנחנו - בכיף, חיוכים מלאי התרגשות.
בסוף הצילומים פינק אותנו הצוות בפיש אנד צ'יפס - המאכל הפופולרי באנגליה, ואם להיות כנה, זה הדג הכי עסיסי, רך וקריספי בו-זמנית שאכלתי מעודי, שפשוט נמס בפי עם כל ביס וביס שלקחתי בו, בעודו מלווה בערמת צ'יפס מפנקת כשהכל עטוף בנייר עיתון בכמות מדוייקת לגודל המנה.
התחנה הבאה היתה אולפני ההקלטות מהגדולים והמפורסמים בעולם - "מטרופוליס" - מקום בו עיקר ההקלטות הוא של מפורסמים מכל הזמנים - החל מקווין, ריהאנה, איימי וואינהאוס ועוד רבים אחרים ומוכשרים. עשו לנו סקירה קטנה לגבי מה המקום איפה אנחנו נמצאים ומה עבר על הקירות, הספות וכלי הנגינה האלה עד לרגע שבו הגענו. הקירות העבירו כשרון ממש דרכם, התמונות העבירו רגעים גדולים לעולם המוזיקה, והלאונג' המפנק שכלל בר ושולחנות ביליארד העבירו רוחות של תווים מעורבבים בזקיקי אלכוהול מיושנים.
לאחר 15 דקות נכנסנו לאולפן ההקלטות המרכזי שם חיכה לנו כיבוד מפנק ואפילו הפתעה מהמקום - הקלטנו שיר, תוך כדי שימוש בכלי הנגינה, הרמקולים והציוד בו משתמשים אותם מוזיקאים היסטוריים, כשרוניים ובלתי נשכחים. הרגשנו בבית, מוקפים בתופים, גיטרות בס, מיקרופונים מקצועיים והמון המון המון טירוף. המקום לא משאיר הרבה מקום למילים ואני עושה מאמצים להעביר לכם את החוויה שקשה לתארה בכמה משפטים.
יצאנו עם שפתיים מחוייכות, ריחוף מוזיקלי מטורף ועוד חוויה במסע האורבני שרק התחיל לו, וכמו בשיר, תו אחר תו, רגע אחרי רגע - הוא רק הולך ומפתיע, מרקיד ומרטיט לנו את כל החושים.
והאמת? זו רק ההתחלה.
גל מן
יום רביעי 4 וחצי בבוקר - מתעורר. מתקלח, מתלבש, מכין קפה שחור, שוכח אותו ונוסע לשדה. כבר בכניסה לטרמינל אני מזהה את החבורה ואנחנו מיד שמים קצת מוזיקה-רוקד קצת ומצטלם בבייבי פריז עם השלט של זירו.
לפני הטיסה רוקדים עוד קצת ויאללה למטוס!
נוחתים בלונדון ונוסעים באוטובוס old school לקובנט גארדן - מאלתרים מופע רחוב בגשם על רטוב, טוחנים זריז פיש אנד צ׳יפס וממשיכים למטרופוליס, הסטודיו הנחשק והמוצלח בעולם. שם אנחנו מקבלים הסבר על המקום, הנגנים והלהקות ואז עושים ג׳אם קצר עם נגנים מקצוענים באולפן A, האולפן הגדול. משם בזריזות למסעדת fifteen של אוליבר השף העירום, אכלנו, שתינו ונהנו מארוחה מעולה. עלינו על האוטובוס והגענו לפאב שנכנסים דרך דלת מקרר, שתינו קצת ועשינו צחוקים ונשם לישון במלון. הסתיים היום הראשון :)
ליאור סנדרוביץ'
איזה יום עבר עלינו! הכל קרה כל-כך מהר ופוף! פתאום מצאנו את עצמנו בלונדון. נוסעים מסביב לעיר באוטובוס קומותיים ועוצרים בלוקיישנים הכי מגניבים שיש - ריקודים בקובנט גרדן, פיש אנד צ'יפס בעמידה וג'אם סשן עם הנגנים הטובים בעולם בסטודיו מטרופוליס. תאמינו או לא, ג'מג'מתי בפסנתר אקורדים של בלוז! בדרך לסדנת יצירתיות במזון אחרי כל זה הבטן מקרקרת והסקרנות גוברת מה יגישו לנו ב-15 של ג'יימי אוליבר.
אהוד לזר
נמצא בין אנשים יצירתיים ומדהימים בתחילתו של מסע משוגע, עושים קצת רעש בנתב"ג לפני העלייה למטוס. גונב חצי שעה פה, רבע שעה שם. הטיסה מתארכת, אחרי לילה שלם של סרטים, מה זה הדבר המטורף הזה שקרה לי. 20 דקות לנחיתה והסקרנות הולכת וגוברת. משחרר את הלחץ באזניים ומקווה שלא אסתובב שבוע שלם כמו צוללן. מתעורר איטי ועייף, אבל 50 הגוונים של האפור שנתגלו עם הירידה מכבש המטוס לאווירה הלונדונית העיפו אותי באוויר.
עולים לאוטובוס הוינטאג׳ המהמם. שוברים את הרצפה בריקודים. לא הספקנו לנשום וכבר מעטנזים בקובנט גארדן מול מי יודע כמה אנשים תוהים. מנסים לעשות קצת כסף. פיש אנד צ'יפס, לונדון סטייל. בעמידה. חומץ. שילוב מעניין. פקקים. הקלטה משוגעת באולפני מטרופוליס. עושים שטויות על המיקרופון. איזה מהממים האנשים האלו! כל אחד יותר גאוני מהשני.
השתללנו על המיקרופון של איימי וריהאנה. וואו. גמור לאללה. אין זמן להתקלח. חייבים להספיק לג׳יימי אוליבר ב-fifteen. פקקים. גם בלי שעת שינה אחת אנחנו הולכים לתת בראש לעיר הזו. הערב הזה רק מתחיל. יהיה משוגע!
בהמשך נוסעים לפאב שהכניסה דרכו היא דרך מקרר (הזוי). רופאים שמגישים אלכוהול בהתאמה אישית. ישר עולה לי מיסטר בין. רק הבריטים האלו חושבים דברים כאלו. אין לי מושג איך אני מתעורר מחר ב-5:00 לנסיעה לרוטרדם.
לילה טוב!
