שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    יהי סרטם ברוך: הוליווד רוקדת על דם כוכביה

    הפצת סרט למרות (ואולי בזכות) מותו של אחד השחקנים היא מסורת מפוארת בקולנוע: מקלארק גייבל ומרילין מונרו ועד הית' לדג'ר וג'יימס גנדולפיני, ההיסטוריה רצופה בשוברי קופות רדופי רוחות

    זה קרה ביום חמישי ה-15 באוגוסט, 1935, ולמחרת התעוררו אזרחי ארצות הברית לבוקר עצוב בגלל מותו המפתיע של מי שנהג להעלות חיוך על פניהם. הבדרן וויל רוג'רס, מהאהובים בכוכבי הקולנוע האילם בימים ההם, הלך לעולמו בגיל 55 בתאונת מטוס באלסקה. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, קהל מעריצים אבלים, צרור זכרונות נעימים, וגם שני סרטים בכיכובו שלא הופצו "Steamboat Round the Bend" (שביים ג'ון פורד) ו-"In Old Kentucky".

     

    וויל רוג'רס בטריילר של "Steamboat Round the Bend"

     

    על מעריציו של רוג'רס נמנה גם פטרונו של הבדרן סול וורצל, האיש החזק באולפני פוקס המאה ה-20. עם שני סרטים וכוכב מת אחד, הוא התבקש להכריע בדילמה: האם לגנוז אותם מפאת כבוד המת והחשש מכישלון קופתי מורבידי מדכדך, או האם להפיצם בבתי הקולנוע - מפאת כבוד המת, והתקווה להצלחה מסחררת. וורצל בחר להסתכן ובחר באופציה השנייה, והנה הפתעה: שני הסרטים היו לשוברי קופות אדירים, אליהם נהרו רבים שהכירו ולא הכירו את השחקן.

     

    מקרה רוג'רס העמיד למבחן את התנהלותם של מפיקי קולנוע בנוגע להכרעה על עיתוי הפצת סרט אחרי מות אחד ממשתתפיו, עוד לפני שהגופה התקררה. אז באמריקה השמרנית זו היתה דילמה אמיתית. בהוליווד של היום אין התלבטות. האולפנים מעדיפים לקחת את הבאסה בסבבה, ואם אפשר גם להרוויח משהו בדרך. המוות אינו מחוסר עבודה, והוא גם מקדם מכירות לא רע. כמו שראינו רק לאחרונה עם "דיברנו מספיק" - סרטו האחרון של ג'יימס גנדולפיני, המוכר יותר בציבור כטוני סופרנו, שמת ביוני האחרון מהתקף לב כשהוא בן 51 בלבד.

     

    ההופעה הכמעט אחרונה של גנדולפיני. "דיברנו מספיק"

     

    טוב, האמת היא שהדרמה הקומית, שבה כיכב גנדולפיני לצד ג'וליה לואי דרייפוס, אפילו אינה סרטו האחרון של השחקן. הוא הספיק להצטלם גם ל"Animal Rescue" של מייקל ב. רוסקאם. אבל ההפקה משופעת הכוכבים הזו תצא לאקרנים רק בשנה הבאה, ובינתיים יש מספיק זמן למפיצי "דיברנו מספיק" ליהנות מהילת המת שלו. אגב, בישראל היה מי שניסה להציג מצג שווא כאילו "יפות רצח" הוא סרטו האחרון, רק משום שהוא יצא לבתי הקולנוע בארץ שבוע אחר מותו. למפיצים המקומיים שיחק המזל, הוא מת בעיתוי הנכון מבחינתם.

     

    המקרה של גנדולפיני הוא דוגמה לדרך שבה מנסים כולם לרקוד על כמה לוויות במקביל, וזה צפוי לחזור על עצמו גם במקרה של קורי מונטית'. השחקן הקנדי, שמת ביולי האחרון ממנת יתר, התפרסם בזכות סדרת הטלוויזיה "Glee", ומעולם לא היה כוכב קולנוע נוצץ בחייו. ייתכן שמעמדו ישתנה במותו. שני סרטים שיצר עומדים לצאת בהמשך: הקומדיה "All the Wrong Reasons" והמותחן "מקאניק" שהוקרנו בבכורה בפסטיבל טורונטו, ושניהם קודמו להפצה בקרוב בזכות הטרגדיה. 

     

    הטריילר של "מקאניק"

     

    אגב, במירוץ על התואר הסרט האחרון של קורי מונטית' (שם שרובנו כלל לא הכרנו לפני מותו) צפוי בוודאי לזכות "מקאניק" של ג'וש סי. ווקר - בלי קשר לעיתוי. פשוט הליהוק של מונטית' התגלה בדיעבד כמבריק, שכן הוא מגלם במותחן זה נרקומן לשעבר/או לא לשעבר. המפיצים יוכלו להתגאות ב"תסריט המצמרר" שחזה את המציאות. הטריק הזה תמיד עובד. תראו למשל את המקרה של ג'יימס דין מלפני שישה עשורים.

     

    דין התגלה ככישרון מבטיח בהוליווד עם סרטו הראשון כשחקן ראשי, "קדמת עדן", שיצא באפריל 1955. במקביל החל לצלם את "מרד הנעורים" בכיכובו (ובבימוי ניקולס ריי והמפיק ג'ק וורנר מאולפני האחים וורנר), אולם אז קרתה הטרגדיה: השחקן מת בתאונת דרכים ב-30 בספטמבר - כחודש לפני היציאה המתוכננת. "אף אחד לא ירצה לראות גופה", אמר וורנר החרד ערב העלייה בבתי הקולנוע.

     

    ניבא את מותו? ג'יימס דין ב"מרד הנעורים"

     

    או, איך שהוא טעה. לא רק שדרמת הנעורים זכתה להצלחה קופתית אדירה, היא גם קיבלה מעמד של סרט קאלט - זה שחזה את מותו של דין, שב"מרד הנעורים" משתתף במירוצי מכוניות מאולתרים ומסוכנים. צירוף המקרים הזה העניק לכוכב בן ה-24 נוכחות על זמנית של צעיר זועם ויפה תואר, לשמחת וורנר שזכה ליהנות מ"הגופה" פעם אחת נוספת (אחרי הקלטת דיבוב לחלק מהסצנות שלא הושלמו) ב"ענק" - סרטו האחרון שיצא בנובמבר 1956 והיה שובר קופות מסחרר.

     

    הכישרון של ריבר פיניקס, זעם הנעורים שלו, גילו הצעיר ואפילו המראה שלו, הביאו להשוואות המתבקשות לג'יימס דין בחיים, ולרוע המזל, גם אחרי מותו ממנת יתר באוקטובר 1993 - שעות ספורות לפני שהיה אמור להופיע עם "פלי" מהרד הוט צ'ילי פפרס במועדון של ג'וני דפ בלוס אנג'לס. פיניקס בן ה-23 היה בעיצומם של צילומי הסרט "Dark Blood" של ג'ורג' סלויצר ההולנדי, אותם לא הצליח להשלים. עם זאת, הבמאי עשה זאת בשבילו - 19 שנה אחרי.

      

    נגזר ונשמר. ריבר פיניקס ב"Dark Blood"

     

    עד ל-2012 נחשב המערבון "Silent Tongue" בבימויו של סם שפארד לסרטו האחרון של פיניקס (הוא יצא שנה אחרי מותו), אולם סלויצר התעקש להוציא משהו מ-80 אחוזים של חומר גלם שהחזיק ברשותו, לאחר שהמפיקים הכריזו על סיום הפרויקט. הוא הצליח לגזור ולהדביק ולערוך משהו מהקטעים המצולמים, והוסיף קריינות משל עצמו. וכך הוקרן "Dark Blood" אשתקד בפסטיבל הסרטים באוטרכט. קשה להגיד שהקהל התרשם, אבל היי...זה הסרט האחרון של ריבר פיניקס. 

     

    ההשלמות, ההקלטות, העריכה המסובכת - כל אלה מהווים אתגר רציני ויקר למפיקים במקרה של מוות לא צפוי של שחקן בעיצומם של הצילומים. מדובר במאמץ לא מתוכנן, לעתים מורכב, ועדיין הוא מצדיק את זה מבחינה מסחרית. העיקר שייצא סרט בסוף - הסרט האחרון. דוגמה בולטת לעד כמה רחוק אפשר ללכת היא זו של הית' לדג'ר. השחקן האוסטרלי בן ה-28 נמצא ללא רוח חיים בינואר 2008, זמן קצר אחרי תום הצילומים המפרכים ל"האביר האפל", שבו גילם את הג'וקר.

     

    הית' לדג'ר מול כריסטיאן בייל ב"האביר האפל". מי ניצח?

     

    ייתכן כי המחויבות התובענית במיוחד שכפה על עצמו לתפקיד גררה אותו לתהומות של צריכת חומרים רעילים, אבל הטרגדיה היתה לנכס יח"צני לסרט שיצא לאקרנים חצי שנה אחרי והפך לאחד משוברי הקופות הגדולים בהיסטוריה. לדג'ר המנוח נטל את אור הזרקורים מכריסטיאן בייל, והג'וקר התבלט יותר מבאטמן. קשה להאמין, אבל הוא אף זכה באוסקר לשחקן המשנה. לדג'ר לא זכה ליהנות מהפסלון, גם לא מהתהילה או הכסף, אבל רוחו זכתה להופעה נוספת על המסך בסיאנס הקולנועי שערך לו טרי גיליאם ב-2009.

     

    כשהבשורה על מות לדג'ר הגיעה לאוזני גיליאם, הוא ידע שאפשר לבשר גם על מות סרטו "מופע הפלאים של דוקטור פרנסוס". ברשותו היו כשליש מכלל הצילומים שיועדו לאוסטרלי, ללא אפשרות לפצות על כך דיגיטלית. ואכן, ההפקה הופסקה מידית. אלא שהבמאי החליט לשכתב את העלילה הפנטסטית, שהלכה והסתבכה. דמותו של לדג'ר התנחלה לסירוגין בגופם של חבריו ג'וני דפ, ג'וד לואו וקולין פארל, שהוזעקו כדי לגלם השתקפויות דמיוניות שלו. כך חודש הפרויקט והושלם תוך שהוא משך את תשומת הלב וקהל בגלל מורכבותו, וכמובן - בגלל רוחו המהלכת של לדג'ר.

     

    לדג'ר הוא דפ, הוא פארל, הוא לואו. "מופע הפלאים של דוקטור פרנסוס"

      

    רוחות ושדים - זוהי עוד אסטרטגיה שיווקית מוצלחת כשמדובר בסרטי פוסטהומוס. צירופי מקרים קטלניים מקנים לעתים אפקט מיסטי לסרטים, ויכולים לתרום לקידומם בעולם האמיתי שבו שולט הכסף. כך למשל במקרה של ברנדון לי, שגדל בצלו של אביו, אמן הלחימה והאייקון התרבותי ברוס לי. ברנדון היה בן שבע כשאביו התמוטט ביולי 1973, וחומרי הגלם שנותרו מפועלו הקולנועי שימשו לו השראה - ביניהם "משחק המוות" שהושלם רק ב-1978 בסיוע כפיל.

     

    ב-1993, כשהיה בן 28, ברנדון לוהק לתפקיד הראשי ב"העורב", כגיבור שקם מהקבר כדי לנקום בעבריינים שרצחו אותו. בסרט אפל זה גלגול נשמות ותחיית המתים הוא דבר אפשרי. במציאות על הסט קצת פחות. ב-31 במרץ קליע חי שנורה לעברו בצילומי אחת מהסצנות פילחה את בטנו וקיפחה את חייו. התאונה גרמה לטראומה בצוות ההמום, הצילומים הופסקו ואולפני פרמאונט נטשו את ההפקה. אבל שלא כמו לי, ובדומה לדמותו של אריק דרייבן אותו גילם, הסרט חזר מהמתים באמצעות אולפני מירמקס שלקחו את המושכות, הזרימו כסף וחיים חדשים להפקה. 

     

    היתה תאונה ולכן... "העורב"

     

    באמצעות עבודת כפילים, שכתובי תסריט ושפצורים שונים ומשונים, הושלם "העורב" ויצא לאקרנים כשמאחוריו מטען מורבידי וכואב. מירמקס בכו כל הדרך אל הבנק עם רווחים של יותר מ-144 מיליון דולר על ההרפתקאה שעלתה להם כ-8 מיליון דולר בלבד (שהתווספו ל-15 מיליון הדולר מפרמאונט). ההצלחה הביאה גם לסיקוולים, אולם אלו כשלו. עם כל הכבוד לעלילה ולדמויות, הטרגדיה של לי האפילה עליהם, וכזו היתה רק פעם אחת. בלי סיקוולים.

     

    במקרה של הראפר טופאק שאקור, נראה כי הרצח שלו ב-13 בספטמבר 1996 היה עוד סצנה בסדרת סרטי הפשע שבהם כיכב. שנתיים אחרי שגילם צלף בפרק "Natural Born Killaz" מהפרויקט הקולנועי-מוזיקלי של ד"ר דרה וסנופ דוג "Murder Was the Case: The Movie" (בו סנופ חוזר מהמתים בעקבות עסקה עם השטן), נורה טופאק למוות בגיל 25. ואז - בום! בום! בום! שלושה סרטים בכיכובו יצאו לאקרנים: "בולט" חודש אחרי הרצח, "גרידלוק" ארבעה חודשים אחרי הרצח, ו"Gang Related" שנה אחרי. את הצרור הזה אף אחד לא רצה באמת לנצור.

     

    טופאק נגד מיקי רורק ב"בולט" 

     

    כך למדה הוליווד שעם כל הצער בדבר, מותם של השחקנים הוא מקדם מכירות לא רע לסרטים בהשתתפותם. הנסיבות המדכדכות בעולם האמיתי עשויות להפיח אופטימיות במציאות הווירטואלית על המסך. לפעמים הן אלו שיכולות להבדיל בין סרט זניח ללהיט קאלט משגשג ורווחי. למצבה קולנועית דומה זכתה גם הזמרת אליה, שסרטה השני והאחרון "Queen of the Damned" מ-2002 יצא כחצי שנה אחר מותה בהתרסקות מטוס. את מותה של בריטני מרפי ממנת יתר ב-2009 חגגו מפיקי הסרט "Abandoned" חודשים אחרי מותה. מפיקי המותחן "Something Wicked" יעשו זאת בקרוב.

     

    עם זאת, המוות לא תמיד עובד, כמו שלמדנו במקרה של קלארק גייבל - אבן שואבת לטרגדיות. הכוכב השרמנטי כיכב לצדה של הבלונדה המהממת ג'ין הארלו בשישה סרטים - האחרון שבהם "סראטוגה" מ-1937, שבמהלך צילומיו קיפחה את חייה בגיל 26. אחרי התלבטות לא פשוטה, ובעקבות שטף מכתבי תמיכה ממעריצים, החליטו המפיקים להשלים את הצילומים באמצעות כפילה. לא בטוח שבצדק. הקומדיה הרומנטית לא היתה הצלחה גדולה מדי.

     

    "המעריצים דרשו". הטריילר של "סראטוגה"

     

    חמש שנים אחרי הטרגדיה ההיא הגיעו החדשות הנוראיות מהתרסקות מטוסה של השחקנית קרול לומברד, אשתו של גייבל בחיים האמיתיים. אי לכך, סצנות הטיסה מ"To Be or Not To Be" נערכו מחדש כדי לא לפגוע בכבוד המתה. המעריצים בכל אופן ראו בהפצת הסרט פגיעה בטעם הטוב. ולמרות זאת, אחרי נחיתה קשה בקופות, הוא המריא מחדש כזכרון חביב מהקריירה של הכוכבת.

     

    וגייבל עצמו, הוא לא זכה לראות את סרטו האחרון "יוצאי הדופן", שיצא לאקרנים ב-1961 - חודשים ספורים אחר מותו בגיל 59. לכאורה הסרט היה אמור להיות שובר קופות בטוח עם הבמאי ג'ון יוסטון, הזוהר של הכוכב הוותיק והפצצה הבלונדינית מרילין מונרו (וגם מונטגומרי קליפט), אולם הסרט איכזב. הוא לא זכה להצלחה מסחררת, גם אחרי שהסתבר בדיעבד כי היה זה גם סרטה האחרון של מונרו, שהתאבדה שנה לאחר מכן בגיל 36. אז המתים היו אחרים, וגם הדור היה שונה. כך או כך, מסתבר שלפעמים טרגדיות סדרתיות לא מספיקות. אנחנו לא ממליצים להתאבד על זה.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "דיברנו מספיק". נהנה מתהילת המת
    לאתר ההטבות
    מומלצים