פאולו סוזה - נסיך הרוטציה / הכל מקצועי

• לכל הטורים של אורי קופר
  

עוד לפני המקרה הזה היצפלד זכה בגרמניה לכינוי "קוניג דר רוטיישן" - מלך הרוטציה. פאולו סוזה היה שחקן של היצפלד.

גם סביב מכבי תל אביב מדברים היום בהרחבה על המילה "רוטציה". וסוזה, כמו היצפלד, לא מחליף הרכבים סתם כך, אלא עם מחשבה ומטרה.

עייפות, רצון לרצות את השחקנים בסגל הרחב והגברת התחרותיות באימונים - כל אלה נלקחים בחשבון, כמובן, אבל לפני הכל סוזה פשוט מתאים את השחקנים לצרכים שלו במשחק מסוים מול יריבה שאותה הוא, והצוות שלו, לומדים. איך מכבי רוצה לרווח את המשחק, בעזרת המגינים או שחקני ההתקפה? מה מידת אינטנסיביות הלחץ הרצויה? עד כמה חשוב לשלוט במרכז המגרש? שאלות אלה, ואחרות, הן שמשפיעות על ההרכב של מכבי.

עוד ב-ynet ספורט:

• "בנאדו לא יפוטר גם אם יפסיד עוד 5 משחקים"
• בברצלונה מקווים שהפציעה של מסי לא חמורה
• קשה בלי קובי: הלייקרס שוב הושפלו בבית
  

וכשמסתכלים היטב על ההרכבים השונים והמשתנים אפשר כבר להבחין במגמות שמלמדות אותנו על קו המחשבה של המאמן הפורטוגלי.

אוטמאר היצפלד. "אני לא מחשב, אני מאמן"(צילום: רויטרס)

למה הכל מתחיל מזהבי

כמו רוב הדברים במכבי העונה, הסיפור מתחיל בערן זהבי, השחקן הטוב ביותר בקבוצה והיחיד ששותף בכל 16 המשחקים בליגה ובאירופה. במערך "הרגיל" של מכבי, 4-3-3, זהבי יכול להתמקם בשתי עמדות שונות. לפעמים הוא מוצב בקישור המרכזי, מעט מעל גל אלברמן ומהראן ראדי נניח, מה שמוסיף כוח עצום באמצע ומאפשר לו לקבל את הכדור הרבה ובדיוק במקום שהוא אוהב.

פעמים אחרות זהבי דווקא באגף כחלק מהמשולש ההתקפי יותר. זה קורה כשסוזה רוצה לחזק את האמצע עם קשר מרכזי נוסף (למשל ניקולה מיטרוביץ') וכך לסגור את המרכז בצורה הרמטית. המשחק מול מכבי חיפה הוא הדוגמה הטובה ביותר לסגירה הזו.

ערן זהבי. הוא קובע כמה מקומות פנויים נשארים בקישור(צילום: אורן אהרוני)

המיקום של זהבי הוא בעצם זה שקובע כמה מקומות פנויים - שניים או שלושה - נשארים לשחקני הקישור המרכזי ולשחקני ההתקפה. ואז אפשר לחבר את חלקי הפאזל. כשסוזה רוצה שההתקפה שלו תשחק מרווח ומהר, טל בן חיים הוא האפשרות הראשונה, כיוון שמכל שחקני מכבי הוא הכי נצמד לקו החוץ. כשהמשחק דורש דווקא יותר תנועה מהצד למרכז, יצחקי או דור מיכה מתאימים יותר. וכשסוזה רוצה להגביר לחץ הוא משתמש בגאל מרגוליס, הלוחץ הטוב ביותר שיש למכבי, יחד עם מואנס דאבור.

הדוגמה הטובה ביותר להתאמת השחקנים לצרכים היא של עומרי אלטמן. סוזה פשוט רואה בו את השחקן הקדמי בעל המשמעת הטקטית והיכולות ההגנתיות הכי טובות שיש לו. אלטמן פתח בשישה משחקים, ושימו לב באילו משחקים מדובר: פעמיים מול גיור, בבאזל, בבורדו, וכן בשני המשחקים בהם מכבי פתחה עם שלושה בלמים, סכנין ופרנקפורט בבית, אז שימש כחצי מגן ימני. כשסוזה רוצה משמעת ואחריות בהגנה, אלטמן הוא האיש שלו.

מה המיקום האידיאלי של יצחקי

עניין נוסף שמשפיע על הרכב מכבי הוא העובדה שסוזה תמיד, אבל תמיד, משחק עם חלוץ מרכזי אחד. לא אפס, לא שניים - אחד. ויש לו שני שחקנים כאלה בסגל. ראדה פריצה ומואנס דאבור. אחד מהם תמיד משחק, אבל לא יחד. מתוך 16 המשחקים של מכבי רק באחד, מול גיור בבית, מכבי פתחה ללא אף אחד מהם, וזה קרה כי שניהם היו פצועים.

מצד שני, הם מעולם לא פתחו יחד ובקושי שיחקו יחד - רבע שעה כשהקבוצה הייתה בפיגור בבאר שבע, 12 ו-13 דקות מול אשדוד ואפואל ניקוסיה כשהתוצאה הייתה 0:0 ומכבי חיפשה שער. בחצי מהמשחקים שבהם פריצה ודאבור היו בסגל, הם החליפו אחד את השני.

ברק יצחקי. לא תמיד מתאים למה שסוזה רוצה להשיג(צילום: ראובן שוורץ )

ביום רגיל פריצה הוא כמובן הבכיר מבין השניים וסוזה כמעט תמיד יעדיף אותו. אבל החלוץ השבדי מבוגר יחסית וסובל כבר שלושה חודשים מפציעה טורדנית בבוהן, כך שדאבור מקבל יותר דקות. אבל דאבור הוא לא היחיד שמושפע ממשחק עם חלוץ מטרה אחד. האפקט מגיע גם ליצחקי.

אחרי ההפסד בבאר שבע, הדיווחים ציינו ששחקנים במכבי טוענים שסוזה לא מאמין ביצחקי. אבל אין פה עניין של אמונה, והריצה של סוזה לכיוון החלוץ שלו אחרי שהבקיע מול פרנקפורט מראה את זה. יצחקי פשוט לא תמיד מתאים למה שסוזה רוצה להשיג. הוא לא חלוץ מטרה שיכול להיכנס לעמדה של פריצה/דאבור, הוא גם לא שחקן אגף, וכשיש רצון ליכולות מיוחדות שכבר הוזכרו פה - ההגנה של אלטמן או המהירות של בן־חיים - יצחקי נופל בין הכיסאות.

והנה, הגיע המשחק בחמישי האחרון ויצחקי חזר לככב. כי במערך החדש של סוזה, עם שלושה בלמים, יצחקי מקבל בדיוק את העמדה הטובה ביותר בשבילו. שימו לב לציור שמראה את המיקום הממוצע של שחקני מכבי מול פרנקפורט בבלומפילד. אפשר לראות שמדובר ב-3-4-3 ברור וגם שיצחקי נמצא בדיוק במקום שמתאים לו. נכון, יצחקי לא היה גדול כשמכבי שיחקה כך מול סכנין, אבל לחלוץ תומך בסגנון שלו זה המיקום האידיאלי, מעט מימין ומתחת לחלוץ המרכזי. הוא, וזהבי, מושלמים למערך הזה.

מי מתאים למי בקישור המרכזי

ההיגיון של סוזה בבחירת המערך, וההרכב, ממשיך גם לקישור המרכזי. אפשר להבחין, למשל, שדן איינבינדר משחק בדרך כלל רק כשמכבי מופיעה עם שני קשרים מרכזיים ולא עם שלושה, ושהציוות הכמעט קבוע שלו הוא מיטרוביץ'. הסרבי, מצד שני, לא שיחק אפילו פעם אחת כשלצידו רק אלברמן באמצע, ללא תוספת ראדי. הסיבה: גם מיטרוביץ' וגם אלברמן מתחילים את העבודה שלהם מעמדה עמוקה מאוד, דבר שיכול ליצור פער גדול מדי בין הקישור להתקפה.

סוזה. לא סתם עושה רוטציה - הוא המאמן(צילום: ראובן שוורץ )

אפשר לדבר גם על התנועה שראדי מתבקש לעשות לצדדים, או לדון בהרחבה בניסיונות לשחק עם מיכה בעמדה יותר מרכזית. כך או כך המסקנה ברורה: סוזה לא סתם עושה רוטציה, אלא מחליף שחקנים לפי מה שהוא מאמין שינצח לו את המשחק.

זו, כאמור, גם הייתה הדרך של היצפלד. בשנה האחרונה שלו בדורטמונד, עם סוזה, היצפלד שמר על ההרכב מהמשחק הקודם רק פעם אחת כל העונה ובסיומה זכה בליגת האלופות. גם מכבי ת"א תזכה בתארים השנה. כי סוזה לא סתם עושה רוטציה - הוא מאמן.

רוצים לדבר על כדורגל? עשו לייק לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי" ועקבו אחרי אורי קופר בטוויטר .