שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ק.ס. לואיס: 50 שנה למות האגדה מאוקספורד
    נובמבר, החודש בו נולד וגם הלך לעולמו לפני יובל שנים הסופר ק.ס לואיס - מחבר "האריה, המכשפה וארון הבגדים", הוא התקופה המתאימה ביותר לחזור לספריו. הסתיו האוקספורדי עם עצי השלכת המסתוריים, גרם למיה וינשטוק לצאת למסע בעקבות הסופר, דרך דלתות כבדות, ועד לפאבים אפלוליים

    הסתיו הגיע לעיר בה אני חיה, עיר שהיתה לי זרה וכבר אינה. עונה כמו סתיו, כך נדמה, נועדה בדיוק למקום כמו אוקספורד. העלים הנושרים צובעים את המדרכות בצהוב וכתום, מרשרשים תחת הנעליים הפוסעות בקולות עדינים. השמש, שלשמחת הבריות עוד לא נעלמה כליל, משחקת בין העננים, מתחבאת וצצה לסירוגין, מלטפת עפעפיים עצומות.

     

    אמנם מזג האוויר התקרר, והגשם חזר, אבל עוד נעים להתהלך ברחובות ובגנים. זה הזמן להוציא את הכובעים והצעיפים, להתעטף טוב-טוב במעיל, להתבונן בעיר היפה הזאת, המוזרה הזאת, שומרת הסוד - ולתת לה להלך עליך קסם.

    "נרניה", הסרט המבוסס על סדרת הפנטזיה שכבשה את העולם ()
    "נרניה", הסרט המבוסס על סדרת הפנטזיה שכבשה את העולם
     

    בסתיו שכזה, בדיוק לפני 115 שנה, נולד ק.ס לואיס, אחד מהסופרים האהובים והאושיות האוקספורדיות הידועות, המוכר לנו כיום בעיקר כמחבר סדרת ספרי נרניה שהפכו לקלאסיקה עבור הקוראים הצעירים. בנובמבר שלפני 50 שנה הוא גם מצא את מותו בדיוק באותו המקום. אך בטרם אמשיך, עלי להתוודות: מעולם לא הייתי קוראת נלהבת של ספריו של לואיס.

     

    כשהייתי ילדה אמנם קראתי בהנאה גדולה את "האריה, המכשפה וארון הבגדים", הראשון והמוכר מבין ספרי נרניה, אבל לא נשארתי נאמנה לסדרה וכן לא קראתי את שאר הספרים באדיקות. אבל אם יש זמן טוב להתוודע לספריו של יוצר זה, סביר להניח שזה הזמן בו יש סתיו בעיר בה חי את מרבית חייו הבוגרים: אוקספורד.

     

    כל הדרכים מובילות לאוקספורד

    קלייב סטייפלס לואיס, שנקרא , על פי בקשתו ומאז שהיה ילד, בפי בני משפחתו "ג'ק", נולד בשלהי חודש נובמבר של שנת 1898 בבלפסט. את ילדותו הצעירה העביר עם אחיו הגדול וורן, איתו שמר על יחסים קרובים מאוד במשך כל חייו, אולי כי שניהם חלקו יחד את חוויית הקריאה המרובה.

    אוקספורד של ק.ס לואיס. מקום טוב לכתוב בו (צילום: מיה וינשטוק) (צילום: מיה וינשטוק)
    אוקספורד של ק.ס לואיס. מקום טוב לכתוב בו(צילום: מיה וינשטוק)

    השניים אף יצרו עולם דמיוני בשם "בוקסן" שנוהל על ידי בעלי חיים שחיים בו. שני הילדים לא שכחו למלא את עולם החיות שיצרו, בפרטים על הכלכלה, הממשל, הפוליטיקה וההיסטוריה של בוקסן, ואף דאגו לאייר אותו. ספר זה אף יצא לאור בשתי גרסאות, לאחר הצלחתו הגדולה של ק.ס לואיס כסופר בוגר.

     

    האם כבר אז ידע הסופר הרך כי שמו יהיה למעשה שם נרדף לסדרת ספרים פנטסטית על ארץ אחרת מלאה בחיות-אנושיות אחרות? ככל הנראה שלא, אך אין ספק שבמבט לאחור, אין מדובר בצירוף מקרים.

     

    בגיל עשר, לאחר שאמו נפטרה, נשלח לואיס ללמוד באנגליה בפנימיות שונות, דומות לאלו שילדי משפחת פוונסי למדו בהן, ומשם הדרך לאוקספורד היתה קצרה. "אף אנגלי לא יוכל להבין את ההתרשמות הראשונה שלי מאנגליה", כתב לואיס באוטוביוגרפיה שלו. וכמה שהא צדק. כי ב-1916, בזמן שאירופה היתה שרויה במלחמה הגדולה, קלייב "ג'ק" לואיס קיבל מלגה מיוניברסיטי קולג', הקולג' העתיק ביותר באוקספורד, שנוסד במאה ה-13.

    בתים עתיקים, שמאחוריהם סודות עתיקים עוד יותר (צילום: מיה וינשטוק) (צילום: מיה וינשטוק)
    בתים עתיקים, שמאחוריהם סודות עתיקים עוד יותר
     

    כך, החל הרומן ארוך השנים שלו עם העיר האוניברסיטאית. לואיס אמנם קטע את לימודיו והתנדב לצבא הבריטי, אולם פציעה בשדה הקרב השיבה אותו אל הספרים. לאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות, הציעה לו האוניברסיטה להישאר וללמד. תחום מחקרו עסק בעיקר בספרות ימי הביניים המאוחרת.

     

    באוקספורד פגש לואיס את מי שיהפוך לחברו הטוב ולסופר מפורסם אף יותר ממנו" ג'יי.אר.אר טולקין. חברות אמיצה נוצרה בין השניים וטולקין, קתולי באמונתו, אף ליווה את אחד התהליכים המשמעותיים בחייו של לואיס - חזרתו לחיק הנצרות. על טולקין כתב באוטוביוגרפיה שלו בנימה מחויכת, כיצד המפגש והחברות עמו שברו אצלו שתי דעות קדומות מוצקות: "בבואי לעולם, הזהירו אותי באופן מרומז לעולם לא לסמוך על קתולי, ובבואי לפקולטה לאנגלית הזהירו אותי, הפעם במפורש, לעולם לא לסמוך על פילולוג. טולקין היה שניהם".

    מיתולוגיות שהתערבבו עם סממנים נוצריים  ()
    מיתולוגיות שהתערבבו עם סממנים נוצריים
     

    לואיס, שנולד למשפחה אנגליקנית, נטש את דתו בנערותו והפך לאתאיסט, על כך כתב מאוחר יותר שזאת משום שהוא באופן פרדוקסלי "מאוד כעס על אלוהים על כך שאינו קיים". בבגרותו לא רק ששב לאמונתו הנוצרית, אלא אף הפך להיות אחד ממטיפיה. הוא היה שייך לזרם בנצרות ששם לו למטרה להציג בסיס רציונלי לדת הנוצרית, ומכאן שסממנים נוצריים מופיעים כמעט בכל ספריו, לעתים באופן ישיר, כגון יצירות שעוסקות בגן עדן ובגיהנום, בצליינות, בנפילת האדם - ולעתים באופן עקיף או אלגורי.

     

    כפי שחוקרי ספרות רבים הוכיחו, את עיסוקו של לואיס במוסר הנוצרי ניתן למצוא למכביר גם בסיפורי נרניה, ולקרוא אותם כאלגוריה נוצרית. לואיס מעולם לא הכחיש את התמות הנוצריות שבנרניה, אך בתור מומחה לנושא, התנגד לקריאת הספרים כאלגוריים. "אנשים חושבים שהתחלתי בכך ששאלתי את עצמי כיצד אוכל לומר משהו לילדים על הנצרות, אחר כך התמקדתי באגדה כאמצעי, אספתי מידע על הפסיכולוגיה של הילד, החלטתי לאיזה קבוצת גיל אני אכתוב, ערכתי רשימה של אמיתות נוצריות בסיסיות, ויצרתי 'אלגוריות' שיגלמו אותן. זה כמובן אינו נכון. אני לא יכול לכתוב כך. הכל התחיל בתמונות, ובדימויים. פון (דמות מיתית של חצי אדם חצי תיש) במטריה, מלכה על מזחלת, אריה מופלא. תחילה לא היה בהם דבר נוצרי. האלמנט הזה הופיע כמו מעצמו".

     

    למרות זאת, במכתב מאוחר יותר, כתב לואיס באופן מפורש על האריה אסלן, דמות המושיע ב"האריה, המכשפה וארון הבגדים", שבעיניו הוא בן דמותו של ישו שנצלב וקם לתחייה. הוא אף פירט כיצד כל אחד מספרי הסדרה מביא לידי ביטוי תמה נוצרית אחרת כגון סיפור הבריאה, התחייה, קריאה לכופרים להמיר את דתם, החיים הרוחניים, כוחות האופל - ולבסוף יום הדין. יחד עם זאת, מקורות ההשראה של סיפורי נרניה הינו רחב יותר ואין לצמצמה לאלגוריה נוצרית בלבד. כמומחה לימי הביניים לואיס שאב השראה גם מהמיתולוגיות הקלטיות והאיריות, שלא לדבר על המיתולוגיה היוונית והמיתולוגיות הגרמניות. ערב-רב זה של מיתולוגיות, בנוסף לסיפורי האגדה ולשרטוטו של עולם מקביל וקסום שלו חוקים וקצב משל עצמו, הם כוחה האמיתי של נרניה, שסחפה ילדים ברחבי העולם - יותר מאשר הרפרנטים הנוצרים שבה.

     

    בלב הפאב מתרחשת פנטזיה

    בנוסף לטולקין, פגש לואיס בסופרים אחרים וביחד הם הקימו קבוצת דיון ספרותית שנפגשה מדי שבוע בימי חמישי במועדון של יוניברסיטי קולג' תחת השם: "האינקלינגס" (The Inklings). מדי יום שלישי בצהריים, התאספה הקבוצה לעוד מפגש, קליל ופחות רשמי, באחד הפאבים הידועים באוקספורד ושמו "The Eagle and Child", או בשם החיבה שניתן לו, "The Bird and Baby". מדובר בפאב אנגלי מסורתי, וכיאה לכזה תקרתו נמוכה, אורותיו עמומים, והוא מסועף לפינות רבות ולתאי ישיבה אינטימיים ונסתרים.

    הפאב האנגלי בו נרקמו מעשיות פנטזיה (צילום: מיה וינשטוק) (צילום: מיה וינשטוק)
    הפאב האנגלי בו נרקמו מעשיות פנטזיה

    אני נכנסת לפאב, המיית קולות האנשים וצלצולי הכוסות ממלאים את החלל. התמזל מזלי ואחד מאותם תאים חביבים התרוקנו זה עתה מאנשים. אני מתיישבת, בירת הפוסטר האוסטרלית הקרה בידי, ולשוני עוד לא התרגלה לאיל הבריטי המר והחם.

     

    לא רחוק ממני, בתא הסמוך, נמצא שלט המציין את חברי האינקלינגס ואת פועלם הספרותי, ואני מנסה לדמיין סביב מה נסובה שיחתם הערה של סופרים אלה, אוהבי הפנטזיה, באפלולית הפאב הנעימה. האם הקשיבו כמוני לרוח הסתיו כשיצאו מארוחת הצהריים והלכו כל אחד לענייניו? הרוח סותרת את שיערי ואני מהדקת את הצעיף סביב צווארי. העצים הגדולים מרשרשים מעל. בקרוב ירד גשם.

     

    ומה להם לכותבי הפנטזיה עם אוקספורד? לא צריך להיות כאן הרבה זמן בכדי להבין. אוקספורד היא עיר של סודות. חומות הלבנים הגבוהות של כל קולג' וקולג' משרטטות באמצען דלתות עץ כבדות וגבוהות אשר דרכן אסור להיכנס, על פי רוב, אלא אם כן אתה נמנה בין חברי אותו הקולג'. האמת, שבתור אישה, יכולתי להימנות בין הסטודנטים של אוקספרד רק משנת 1878, וגם אז רק במסגרת לימודים מיוחדת לנשים, שלא היו שווי ערך אפילו ללימודי תואר ראשון - והתנהלו רק בקולג'ים שהוקמו עבור נשים בלבד. ב-1920 היה אפשרי לנשים ללמוד באוקספורד באופן מלא יותר, אך דאגו להגביל את מספרן, מתוך חשש שיפגעו במרקם הגברי המיוחד שנוצר. רק ב-1959 קיבלו הנשים מעמד שווה לזה של הגברים באוניברסיטה, ועוד כעשור אחר כך, עדיין נותרה ההפרדה בין קולג'ים לגברים לקולג'ים לנשים.

     

    אין פלא שבחברה שמרנית מעין זו, בכל מבנה קולג' מפואר מסתתרים מעיני כל, לא רק ספרים עתיקים - אלא עולמות שלמים ובהם חדרים סודיים, מחילות נחבאות,

    שלא לדבר על חברות סודיות הכוללות מנהגים קדומים, אותם מתחזקים הסטודנטים גם עכשיו, כשהגיע סוף סוף תורם של אלה לקחת חלק במסורות עתיקות יומין, שונות ומשונות. הסטודנטים של אוקספורד מרגישים מיוחדים, נבחרים כמעט. חיוך קונדסי חותם סוד על שפתיהם, בעת שהם צועדים בין עצי הערמונים הגבוהים על מדרכות האבן, שותים תה בבית הקפה הסמוך, או מפדלים על אופניהם לכיוון אחת מהספריות הרבות הפזורות בעיר.

     

    במקום כמו זה, לא הייתי נדהמת אם הייתי נתקלת באחד מחדרי האבן הקרירים בארון עתיק, ארון קסמים, עמוס מעילי פרווה אשר מוביל לארץ קסומה כמו נרניה. במקום שכזה, זה אפילו נראה הגיוני ליפול לתוך מחילת הארנב של לואיס אחר, לואיס קרול, שנפטר באותה שנה בה נולד ק.ס לואיס, וכמוהו ישב באוקספורד ודמיין מעברים לארץ אחרת, ארץ שכולה פלאות.

     

    אחרי יותר מ-30 שנה באוקספורד, קיבל ק.ס לואיס הצעת משרה מקיימברידג', האוניברסיטה היריבה, שלרוב לא נקראת בפי הלומדים כאן בשמה המפורש, אלא בפשטות, ואם אפשר גם בזלזול: "בית הספר האחר". למרות שעבר ללמד ולחקור באותו בית ספר שאין לנקוב בשמו, לואיס המשיך להחזיק בית באוקספורד, ודאג אף להגיע אליה בכל סוף שבוע. הוא נפטר ב-22 לנובמבר 1963, כשבוע לפני יום הולדתו ה-65, באותו היום בו נרצח קנדי. היה זה בסתיו, והעץ מחוץ לחלון חדר השינה בו התמוטט באחר צהריים כהה היה כבר ערום מעליו. לואיס נקבר באוקספורד.

     

    עוד מעט חג המולד. החורף קרב, ועמו הקור והשלג. אוקספורד תיכנס לתנומה נעימה של חופשה קפואה. הנה כבר תלו את הקישוטים ברחובות המרכזיים של העיר, ובקרוב יקשטו את חלונות הראווה בחנויות הספרים, מהדורות יפות ומיוחדות לחג של כל ספרי נרניה, כך ששמו של ק.ס לואיס ינשא בפי רבים. אך לטעמי, הסתיו היא העונה בה יש לקרוא את לואיס, ובאותה העת לא לשכוח להקשיב לקולה של הרוח אשר לוחשת את סודותיה של אוקספורד, ואולי אף טוב מזה, נושאת את נגינת החליל של מר טומנוס - חצי האדם חצי התיש מנרניה - ואיתה גם סודות מעולמות אחרים.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים