כל יום קובע: כך תעזרו לפג שלכם להתקדם

כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים

1. ההתפתחות מוטורית

כקבוצה ניתן לקבוע כי פגים משיגים את אבני הדרך המוטוריות לאט יותר מתינוקות שנולדו לאחר הריון מלא. זהו מידע סטטיסטי שאינו חל כמובן על כל 100% אוכלוסיית הפגים, אך אין דרך לדעת מראש מיהו התינוק שיתקשה יותרו ועד כמה קשייו ימשיכו להשפיע גם בגיל הגן ובית הספר. הממצא הברור הוא שככול שהלידה מוקדמת יותר - כך הקשיים דומיננטיים יותר.

עוד כתבות של יעל זקוב בערוץ הורים :

חכמים יותר: כיצד משתנה המוח כשהופכים להורים

לא סתם כפית: הכלים שעוזרים לתינוק לחשוב

תנו להם לזוז: המדריך לגידול תינוקות חושבים

מפתח חשיבה מרחבית: למה חשוב לשחק בפאזל

למה זה קורה?

נקודת המוצא של הלידה המוקדמת מקשה על התינוקות לצאת לדרך. כדי להשיג את השליטה בהרמת הראש בשכיבה על הבטן, בהושטת היד אל עבר צעצוע, בלמידת ההתהפכות, זחילה והליכה, יש צורך בתשתית גופנית מסויימת. תשתית זו כוללת איזון בתנועת השרירים, מתח שרירי ויכולות תגובה של הגוף לשינויים במנחים.

הבסיס ללמידת יכולות אלו מתחיל להתהוות עוד ברחם ולכן פגים עלולים לצאת לעולם כשגופם מוכן פחות לפעולה. מרבית הפגים מאופיינים במתח שרירי נמוך לפחות באזור אחד בגופם (לרוב באיזור חגורת הכתפיים ובידיים, מאחר ומתח השרירים מתפתח ברחם מהרגליים ומעלה), עובדה שתקשה עליהם לאסוף את הכוח הדרוש לבניית רצף תנועתי מורכב. אם ניקח, לדוגמה, את היכולת לזחול, המתפתחת במחצית השנייה של שנת החיים הראשונה, המוטיבציה של הפגים אינה שונה ובבוא העת גם הם ירצו לנוע ולהגיע רחוק יותר. הרצון להצליח יגרום להם להשתמש "במה שיש" ולתרגל פחות חלק מהתנועות המאתגרות יותר, למשל סיבוב האגן. הם יצליחו, ישיגו ולמביט מבחוץ ללא הבדל ניכר, רק שמיומנות קטנה מסויימת נשארה מעט מאחור. זו הקטנה דרושה למשימות הבאות, וכך קורה שאיחור בהבשלה עם הלידה משאיר את אותותיו גם בהמשך.

כיצד ההורים יכולים לעזור?

כאשר הלידה המוקדמת מונעת מהתינוקות את השהות הממושכת בתנוחה עוברית בתוך הרחם, אנחנו יכולים לפצות אותם על

האובדן בכך שנאפשר להם בשבועות הראשונים להישאר מעורסלים ו"מקופלים". שמירה על תנוחה זו תאפשר איזון בין תנועות היישור והכיפוף הדרושות לכל התפתחות מוטורית, וכערך מוסף היא גם תעזור לתינוקות להיות פחות חשופים לגירויים מהסביבה.

על ההורים להיות מוכנים מראש להתפתחות מוטורית איטית מהממוצע ולהשוות את יכולות התינוקות על פי גילם המתוקן. מומלץ להקפיד על מעקב במסגרות המקצועיות ואף לבקש להקדים את הפגישה במידה ועולים סמני שאלה ("האם לתינוק שלי יש קושי?"). זכרו שאיתור מוקדם של קשיים מקל על תהליך ההתקדמות.

מי יכול לעזור להורים?

פיזיותרפיה התפתחותית הוא התחום המתמחה בהתפתחות מוטורית, מלידה ולאורך הגיל הרך. פיזיותרפיסטית התפתחותית היא זו שיכולה לאפיין את המתח השרירי של התינוקות, לנתח את תבניות התנועה שלהם ולעזור בשכלולם.

2. התפתחות יכולות הוויסות

תינוקות ככלל זקוקים לעזרה כדי לחזור לאיזון ולא יצליחו להרגיש טוב לאורך זמן רק בכוחות עצמם. פגים יתקשו בכך עוד יותר. הדרך שלהם לקרוא לנו לעזרה היא בבכי, ואכן מבחינה סטטיסטית תינוקות שנולדו פגים בוכים יותר מתינוקות שנולדו לאחר הריון מלא. הבכי הוא תגובה למה שקורה בגופם ובמוחם של התינוקות וכדי לעזור כדאי להכיר את "הסיפור" קצת יותר לעומק.

חוקרי התפתחות מעוניינים להבין את מקור קשייהם של הפגים ומספר רב של מחקרים עוסקים בתחום זה. חוקרת בולטת בתחום היא הפרופסור רות פלדמן מאוניברסיטת בר אילן, ומהמחקרים שלה ושל אחרים אנו יכולים ללמוד על התגובות השונות המאפיינות את הפגים. כדי לפשט את המידע המורכב שעולה ממחקרים אלו ניתן להתרכז בשתי פונקציות חשובות הקשורות בוויסות: היכולת לשמור על שינה עמוקה מבלי להתעורר והיכולת לחזור לקצב פעימות לב סדיר מול גירוי חדש ולא מוכר. שתי מערכות אלו מושפעות מהלידה המוקדמת, מאחר והן מתפתחות בשליש האחרון של ההיריון. הסביבה המיטבית להתפתחותן היא הרחם ואילו הפגייה, הכוללת אורות וקולות ושאר גירויים עוצמתיים, קצת פחות.

תינוקות הזקוקים לשהות בפגייה סופגים גירויים יותר מהדרוש להם. חוסר הבשלות המוחית, השהות המרוחקת מההורים ובסביבה עמוסת הגירויים, משפיעים על התפתחות יכולות והוויסות של התינוקות. התוצאה המידית עלולה להיות רגישות יתר למגע, לשינויים, מעברים חדים בין מצבי העוררות והסתגלות איטית יותר לגירויים חדשים. במקרים מסוימים לנקודת פתיחה שונה זו השפעה גם לטווח רחוק ופגים מקבוצת הלידה המאוד מוקדמת נמצאים בסיכון לקשיי התנהגות בגילאי בית הספר והתיכון.

פגים. מתעוררים פעמים רבות יותר(צילום: shutterstock)

איך ההורים יכולים לעזור?

האשפוז בפגייה חיוני ויתרונותיו, כמובן, עולים על חסרונותיו. עם החזרה הביתה הפיצוי מתחיל בהבנה ובאמפתיה לצרכים ולתגובות המאפיינות את הפגים. ניתן להגיד בפשטות שפגים מתעוררים ובוכים יותר, כי יותר קשה להם. הציפייה כי זה יסתדר במהרה היא לא תמיד ריאלית ועל ההורים להתגייס, ובהחלט גם לגייס את סביבתם ,לתהליך ההתאוששות.

הטיפול בתינוקות, שהוא תמיד אינטנסיבי, הופך אינטנסיבי עוד יותר וכולל את הצורך להחזיק יותר על הידיים, להרדים יותר פעמים ולגלות סבלנות גם כשנדמה שאין עוד מאיפה לשאוב אותה. העומס ניכר על ההורים שמאופיינים (שוב, כקבוצה, באופן סטטיסטי) כמוטרדים ודואגים יותר בתקופת הטיפול בתינוק שנולד פג. ניתן להתנחם במחקר שמצא כי ככול שפגים הורמו יותר על ידי הוריהם בזמן בכי - כך הם היו מווסתים יותר בגיל חצי שנה מתוקן.

3. התפתחות יכולות הקשב והזיכרון

יכולות הקשב והזיכרון הן יכולות בסיסיות בחשיבה והן מתחילות להתפתח מוקדם מאוד. כבר מההתחלה התינוקות משתדלים למקד

את תשומת ליבם לגירויים מסוימים ולהתעלם מאחרים, ועושים את הצעדים הראשונים בבניית הבסיס של מאגרי הזיכרון. מיומנויות אלו נבנות בהדרגה ומשתכללות בכל רגע ועם כל גירוי. הן דורשות יכולת וויסות עצמי וקשיים בוויסות ישפיעו עליהם. על בסיס יכולות אלו יבנו בעתיד יכולות חשיבה גבוהות יותר.

קשיים בתחילת הדרך עלולים להשאיר את חותמם בתהליכי המשך אלו. פגים נמצאים בסיכון לקשיי קשב וריכוז וכן קשיי למידה ורכישת שפה, המושפעים מיכולות הזיכרון והקשב. מחקרים מראים שכבר בגיל שלושה חודשים ניתן לראות פער בקצב הלמידה של קבוצת הפגים. בעוד שלקבוצת התינוקות שנולדו לאחר הריון מלא היה דרוש ניסיון אחד בלמידת משחק חדש של הפעלת מובייל בעזרת בעיטות רגליים, לרוב התינוקות שנולדו פגים היו דרושים בממוצע שני ניסיונות. במעקב אחר התינוקות לאורך השנה הראשונה, וכן בהמשך ההתפתחות בגיל שנתיים ושלוש, ניכר כי הפגים שהציגו יכולת למידה איטית יותר ממשיכים להתקשות גם בהמשך. היכולת לארגן את הקשב, לווסת את התחושות השליליות, לשמור על עוררות אופטימלית לפעולה ולחיקוי - משפיעה על יכולת חקירת הסביבה הדרושה להתפתחות.

איך ההורים יכולים לעזור?

הקשב והזיכרון מתפתחים בעיקר בתוך ההקשר של האינטראקציה בין ההורים לתינוק. הדרך שבה ההורים מדברים אל תינוקם, עוזרים לו למקד את תשומת ליבו אליהם ואל המשחקים וכן ערניים לסימנים הזעירים של תגובותיו, בונה את היכולות הללו. פגים מתקשים יותר מתינוקות שנולדו לאחר הריון מלא להראות להורים למה הם זקוקים ולכן יש צורך להשתמש "בזכוכית מגדלת" כדי להבין טוב יותר את הסימנים. אבחנה דקה תעזור ליצור את ההתאמה המדויקת לצורכיהם.

מחקרים רבים מראים כי מודעות זו ושיכלול התגובות של ההורים, יש בכוחם להגן על הפגים מפני הסיכון לקשיים בתחום הלמידה, הנעוץ בעצם לידתם המוקדמת. המסקנה היא שטיפוח הפגים דורש את המאמץ הקטן הנוסף. הבנתם את שלבי ההתפתחות וכיצד הסביבה יכולה לתרום להם תאפשר להורים לדעת כיצד להכיר לילדם את העולם במידה שתעשיר אותו. הידע קיים וההורים מוזמנים למצוא את המקור המתאים להם ביותר: באתרים ברשת, בספרי התפתחות או ייעוץ מאנשי מקצוע.

מי יכול לעזור להורים?

ריפוי בעיסוק הוא תחום הקשור לקידום יכולות התפקוד והוויסות. מרפאות בעיסוק המתמחות בהתפתחות תינוקות יודעות להדריך את ההורים כיצד לזהות את צרכי התינוקות ולהגיב אליהם בדרך מיטבית.

הדרך להבין כיצד תינוקות חושבים ולומדים היא להתבונן ולבחון כיצד הם משחקים. האם הם מסתכלים על הצעצוע?

עוקבים אחר תנועתו? האם הם עושים מאמץ להגיע עליו? כיצד הם חוקרים אותו? והאם זה תואם את השלב ההתפתחותי המתאים לגילם המתוקן. הדרכת הורים על ידי מרפאה בעיסוק התפתחותית מטרתה לעזור להורים לדבר ולשחק עם תינוקם בדרכים שיעודדו את יכולות החשיבה שלהם.

עוזרים לפגים לצאת לדרך

שמירה על התנוחה, עזרה בוויסות ועידוד הקשב, הם כמו שלוש רגליים של שרפרף יציב, שיעזור לתינוקות לעלות על דרך המלך להתפתחות תקינה. הורים לפגים יכולים להיעזר בחיבוקן, ערכת קינון לקטנטנים המיועדת לשימוש בפגייה ומתאימה מאוד גם לחודשים הראשונים בבית. היכולת לעזור לתינוקות להישאר בתנוחה המעורסלת, להציג להם את העולם בהדרגה, לעקוב אחר הסימנים הזעירים בהתנהגותם ולהגיש להם גירויים במינונים מתאימים, תגן על התינוקות שנולדו פגים מפני הסיכון הכרוך בלידה מוקדמת.

דגלים אדומים לאיחור התפתחותי של פגים

בגיל חודשיים מתוקן: אינו מגיב לאמא בתשומת לב מיוחדת.

בגיל שלושה חודשים מתוקן: אינו מחייך באופן רצוני (חיוך חברתי).

בגיל ארבעה חודשים מתוקן: אינו מצליח להרים את החזה בזווית של 45 מעלות בשכיבה על הבטן, מחזיק רוב הזמן את אגרופיו סגורים, אינו מגיב בהשמעת קולות.

בגיל חמישה חודשים מתוקן: אינו מצליח להחזיק רעשן קטן בידיו.

בגיל שישה חודשים מתוקן: אינו מושיט יד לעבר משחקים, אינו עושה מאמץ להשמיע קולות.

בגיל שבעה חודשים מתוקן: אינו מתהפך, אינו מחזיק חפץ בכל יד, אינו מחפץ חפץ שהפיל.

בגיל שמונה חודשים מתוקן: אינו צוחק במצבים של משחק משעשע, אינו מתעניין במשחקי "קו-קו" (כאשר ההורים מתחבאים ומתגלים), אינו יושב ללא תמיכה.

בגיל תשעה חודשים מתוקן: אינו מעביר חפץ מיד ליד, אינו אומר הברות כמו "דה", "בה".

בגיל 10 חודשים מתוקן: אינו מושך עצמו לעמידה, אינו אוחז בפיסות קטנות בעזרת כריות האצבעות (אחיזת "פינצטה), אינו חוזר על הברות כמו "דה-דה" "מה-מה".

בגיל 12 חודשים מתוקן: אינו מחפש חפץ מוחבא.

יעל זקוב היא מרפאה בעיסוק לתינוקות ופעוטות. לעמוד הפייסבוק של יעל