דני סנדרסון יגיע בתחילת החודש הבא להופעה בלוס אנג'לס (8 בדצמבר) ולקראתה תפסתי איתו ראיון טרנסאטלנטי מרתק. סנדרסון, 62, מנהיג ומייסד להקת כוורת ואחד הזמרים והיוצרים המוכשרים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, יופיע בגינדי תיאטר שבאמריקן ג'ואיש יוניברסיטי ביחד עם שישה חברי להקת ליווי, וישיר את כל הלהיטים האהובים של להקות כוורת, דודה, גזוז ואלבומיו האחרונים. הכרטיסים להופעה כבר נחטפים בקצב, כי גם שנים רבות מאז שהלהקות האלו התפרקו, השירים שלהן עדיין מוכרים, אהובים ומושמעים דרך קבע.

רק תראו מה קרה בקיץ האחרון לאחר שנודע על איחוד להקת כוורת. הכרטיסים להופעות הראשונות נחטפו תוך דקות, מה שאילץ את המארגנים להוסיף עוד הופעות. חמש הופעות בירושלים ופארק הירקון היו מלאות עד אפס מקום. הגעתי להופעה הראשונה של שנערכה בבריכת הסולטן בירושלים ונדהמתי לגלות בין אלפי האנשים גם הרבה מאוד ילדים שנולדו הרבה אחרי שהלהקה התפרקה בשנת 1976. הם גילו בקיאות בכל מילות השירים, מצטרפים בכיף למגפיים של ברוך ונתתי לה חיי, כאילו שהלהיטים האלו עדיין מככבים במצעדי הפזמונים.

"מפתיע לראות דור חדש שנכנס לעניינים והכיר את השירים שלנו"(צילום: אוהד צויגנברג)

הופתעתם לראות כזו היענות להופעות ולראות גם כל כך הרבה ילדים?

"בהחלט. כשהכרזנו על קונצרט האיחוד, לא תיארנו לעצמנו שנגיע לחמש הופעות, זה לא היה בתיכנון. היה גם מאוד מפתיע לראות דור חדש שנכנס לעניינים והכיר את השירים שלנו, כנראה בזכות ההורים שלהם".

וכשראית את האהבה הזאת זורמת אליכם מהקהל, זה יצר מחשבות שאולי צריך לשוב ולהופיע ביחד כלהקה?

"ממש לא. הלהקה התפרקה מזמן. באותה מידה ששמחתי שהתאחדנו, שמחתי שזה נגמר בצורה כל כך יפה. אני חושב קדימה".

מה לגבי הופעה של כוורת בארה"ב?

"אנחנו לא פוסלים את זה, אבל הבעיה היא הפקתית. זו הפקה מאוד גדולה להטיס את כל חברי הלהקה לארה"ב, אבל היו דיבורים פה ושם".

יש תחושה שאף פעם לא תהיה להקה כמו כוורת בארץ, מבחינת ההצלחה ואהבת הקהל. אתה חושב שיש איזו להקה בארץ שמתקרבת להצלחה לה אתם זכיתם?

"יש להקות. קחי את משינה למשל, היא יוצאת מן הכלל. הם התפרקו וחזרו והצליחו ליצור מוזיקה חדשה וטובה. אנחנו היינו גם להקה שהתפרקה והתחזקה במותה, או יותר נכון לומר: קמה לחיים במותה".

אתה מתכוון שזכיתם להצלחה יותר גדולה לאחר שהתפרקתם?

"אין ספק. ב-'76 לא היינו מביאים 120 אלף איש כמו שהבאנו לקונצרטים הקיץ".

(צילום: אוהד צויגנברג)

"ב-'76 לא היינו מביאים 120 אלף איש כמו שהבאנו לקונצרטים הקיץ"(צילום: אוהד צויגנברג)

איך אתה מסביר את זה, אנשים מתרפקים על הנוסטלגיה, מתגעגעים לימים ולשירים ההם?

"אני מאמין ששירים הם מעבר לנוסטלגיה, הם צריכים זמן והשירים הטובים נשארים ומשתפרים עם השנים. הם מוטבעים הרבה יותר בתודעה, בנשמה".

זה היה בטח מאוד מרגש לעמוד מול קהל גדול כל כך ולהופיע, אלו מההופעות האיחוד היו הכי מרגשות?

"הראשונה והאחרונה. ההתרגשות הרקיעה שחקים, זו היתה סגירת מעגל, שבעה אנשים שעברו כברת דרך והיתה לזה משמעות עמוקה גם לקרובים לנו, חלקם אף עלו איתנו על הבמה בהופעה האחרונה ועל חלקם היה קשה להסתכל מבעד לדמעות".

אז בכית שם בהופעה האחרונה?

"נחנקתי. אתה עומד מול קהל של 50 אלף איש, זה לא הזמן להתפרק".

יש תחושה שונה כשמופיעים מול קהל גדול כל כך מאשר אל מול קהל קטן?

"זה שונה ובאותה מידה דומה. בהופעות גדולות, מאסת האנשים כל כך גדולה שאתה מסתכל על הקהל כמיקשה אחת ואילו בהופעות קטנות יותר, אתה יכול לראות את מי אתה מארח בסלון שלך".

בין ההמונים בקהל היו גם הילדים של סנדרסון: אדם, 33 ודינה, 26 וגם בת זוגו בשנים האחרונות, השחקנית ענת עצמון. עצמון, 54, נכנסה לחייו של סנדרסון שנים ספורות לאחר שהתאלמן מאשתו האהובה, נעמי, לה היה נשוי 28 שנה. בראיון שנתן לעיתון הארץ, הוא סיפר על נעמי: "היא היתה פשוט חלק בלתי נפרד מחיי. אהבת חיי.....עשינו מסע מדהים ביחד, זה הכל".

כשגידי גוב איבד את אשתו ענת, בדצמבר של השנה שעברה, סנדרסון היה שם בשבילו. כמו גוב, גם דני איבד את אשתו למחלת הסרטן והוא הבין את הכאב שבפרידה בטרם עת. "יש הרבה קווים מקבילים בחיינו", הוא מודה, "וגם הצורה בה איבדנו את נשותינו".

יש לך חוש הומור מפותח שעובר גם בשירים שלך וגם בהופעות, האם ההומור הזה עזר לך להתגבר על רגעים קשים בחיים?

"בהחלט. זה עוזר הרבה. תשמעי, בכל מקום שתחפש תמצא הומור, כמובן שיש כמה מקומות חשוכים שהוא לא בנמצא. אבל בגדול, בלא מעט מצבים, אתה נחלץ על ידי הסתכלות מהצד עם חיוך דק על השפתיים ואתה מבין שגם את זה נעבור בצורה זו או אחרת".

אתה משלב את ההומור הזה גם בהופעות שלך וגם בשירים, אתה חושב שאם לא היית זמר היית אולי סטנדאפיסט?

"לא. הקטע של הסטנדאפ הוא על גבול התחביב. זה משהו שקרוב לליבי מאז ומעולם ובעצם מלווה את כל היצירות שלי החל מכוורת וגזוז, תמיד השחלנו סוג של הומור פנימה. אבל במהות שלי, רוב השירים כמו 'רוני' או 'היא לא תדע', הם רומנטיים ועוסקים בנושאים של יותר בינו לבינה".

בכל זאת, יש לכם הרבה שירים הומוריסטים שאתה לא מוצא אצל להקות אחרות בארץ.

"יש פה ושם להקות שמשתמשות בהומור. אנחנו היינו ציניים, אני חושב שלפעמים מקבריים, אבל בעיקר ציניים במובן המצחיק. אחוז השירים הכביכול הומוריסטים בקטלוג שלי, המתפרש על מספר עשורים, הינו מועט. היו כמה שירים שמאוד בלטו, כמו 'מה הדאווין שלך', אבל לצידם יש הרבה יותר שירים 'כמו זה הכל בשבילך' (דון קישוט) שהם שירים מאוד רומנטיים, מחדר אחר של הלב".

טוב, אז אם לא היית זמר, מה היית עושה?

"שמאי קרקעות. לא, סתם, בטח הייתי נגר. אני מאוד אוהב לעבוד עם עץ, עשיתי שולחנות, מדפים וארונות, יחסית הדברים האלו החזיקו כמה דקות מעמד. האולפן שלי היה גם מלא ברהיטים שבניתי".

סנדרסון נולד ב-1950 בקיבוץ כפר בלום וב-1960 עבר עם משפחתו לניו יורק במסגרת שליחותו של אביו שעבד באל על. במשך 7 שנים שהתה המשפחה בארה"ב ואלו היו שנים שהשפיעו על סנדרסון רבות מבחינה מוסיקלית. הוא נחשף למוסיקה של הביטלס, Who ג'ימי הנדריקס, פרנק זאפה, מובי גרייפ. "הייתי כולי בן טיפשעשרה ובאמצע כל ההמולה התרבותית הזאת. מעבר לזה שהייתי בסוג של הלם תרבותי, הוקסמתי והפנמתי לא מעט".

בשנת 1967 שב סנדרסון לישראל והתגייס לצה"ל במסגרת להקת הנח"ל. במהלך השירות יצר קשרים עם מאיר פניגשטיין, אלון אוליארצ'יק, גידי גוב, מי שמאוחר יותר בשנת 1972 יחברו אליו להקים את להקת כוורת ביחד עם יצחק קלפטר (צ'רצ'יל), יוני רכטר ואפרים שמיר. הלהקה זכתה להצלחה אדירה והיתה ללהקת הרוק הראשונה שהוקמה בארץ. בעוד להקות רוק אחרות בארה"ב ובכלל בעולם היו ידועות בהתנהגות האקסצנטרית של חבריהן שכלל סקס, סמים ורוקנרול, הריסת חדרי מלון ושבירת גיטרות על הבימה, הרי חברי להקת כוורת היו סולידיים הרבה יותר ומעולם לא הופיעו במדורי הרכילות בהקשרים שליליים.

"כן, היינו יחסית ילדים טובים", מאשר סנדרסון, "בישראל היינו באיחור קל של כמה שנים אחרי ארה"ב. הטלוויזיה בצבעים הגיעה באיחור, קוקה קולה הגיעה באיחור. אנחנו היינו מאוד ממושמעים בכל הקשור לבמה ולמופע. זו מורשת שהוטמעה בנו עוד בלהקת הנח"ל: קדושת הבמה ועבודה רצינית. עבדנו ברצינות גם על הקטעים הקומיים שבהופעה שלנו".

"היינו יחסית ילדים טובים". עטיפת האלבום "צפוף באוזן", 1975(צילום: עטיפת האלבום)

שירי להקת כוורת הפכו לקאלט, למשל שיר המכולת, המגפיים של ברוך, שירי נונסנס עם קסם שקשה היה לעמוד בפניו. למרות ההצלחה הגדולה, הלהקה התפרקה בשנת 1976 וחבריה פרצו בקריירות אישיות. סנדרסון הקים את להקת גזוז ודודה ואחר כך המשיך בקריירת סולו מוצלחת לא פחות. בין לבין הוא פירסם ספרים והתגלה גם כסופר מוכשר ומלא חוש הומור. "הייתי עוף מוזר. ילד חנון אבל שרוט, רוקיסט מגוהץ. הסתובבתי עם חולצה כחולה ועניבה, מכנסי קורדרוי בהירים ותיק ג'יימס בוונד ירוק זית. אוקסימורון מהלך. נראתי כמו סוכן ביטוח שנזרק מהסוכנות בגלל סמים". כך כותב על עצמו סנדרסון בספר 'עור התוף של קרדיף', 27 סיפורים קצרים המציגים מעין אוטוביוגרפיה של המחבר על רקע ישראל של שנות ה-50 עד ימינו. הספר כולל סיפורים משעשעים על הופעותיו עם כוורת באמריקה, כשהם חצו את הגבול למכסיקו עם שקית מריחואנה ובדרך חזרה נאלצו להתמודד עם משטרת הגבולות.

לקראת הופעות האיחוד, קיץ 2013(צילום: ירון ברנר)

על מה אתה עובד בימים אלו?

"אני שוקד ועמל על אלבום חדש עם הלהקה המקסימה שמלווה אותי הרבה שנים, חלקם 15 שנה וחלקם 8 שנים והם צעירים תוססים ומוכשרים".

מה אתה חושב על המוזיקה הישראלית היום?

"אני חוזר על זה לא מעט שאני מעריץ של המוזיקה הישראלית וישנם לא מעט זמרים וזמרת ישראלים מצויינים‪,‬ כמו: יהודית רביץ, שלום חנוך, אייל גולן ורבים אחרים, ואתה פוגש זמרים מצויינים גם בתוכניות כמו אקס פאקטור ודה ווייס, יצאו משם הרבה זמרים מוכשרים".

מה דעתך באמת על התוכניות האלה?

"אין לי בעיה עם התוכניות האלה בכלל. אלו שבסוף זוכים, ממשיכים להצליח הלאה".

מה קורה כשאתה עובר ברחוב בארץ, עוצרים אותך בטח כל הזמן.

"אנשים יחסית מביעים את האהדה שלהם בצורה מנומסת ונעימה, לפעמים זה יכול להיות אגרסיבי, אבל זה לא קורה הרבה".

אתה בטח נהנה מהאנונימיות כשאתה נמצא בחו"ל ואף אחד לא מכיר אותך.

"יש משהו חביב בלהיות אנונימי, להיות שטותי, לקשקש עם המוכרת של גאפ מבלי שהיא מכירה אותך".

אבל על הבמה בחו"ל, זה בטח נחמד שאנשים זוכרים היטב את השירים שלך ושרים איתך, גם כאלו שגרים כאן הרבה מאוד שנים.

"בוודאי. אני כבר כמה עשורים במקצוע הזה ואני אוהב לחדור לליבם של אנשים בצורה זו או אחרת, אם הצלחתי זה מאוד מרגש".

למי אתה מאזין ברדיו כשאתה נוסע?

"אני קטנועיסט, אני לא מקשיב למוזיקה בזמן הנסיעה, אני מקשיב יותר לאוטו שמאחורי".

ובאותה הזדמנות אתה מחבר לעצמך שירים בראש?

"לגמרי. זמזומים בתוך הקסדה. זה מקום נהדר לכתוב בו שירים".

מאיזה תהליך אתה הכי נהנה, הכתיבה, ההקלטה באולפן או ההופעה בפני קהל?

"דירוג זריז: במקום הראשון, להביא את השיר גמור בפני הקהל, במקום השני להקליט, יש משהו מאוד מרתק ומאתגר בהקלטה. הקטע המסקרן שדורש לא מעט סבלנות הוא החזרות, שם אתה נכנס לעומק ובוחן את השיר, על כל היבטיו. במקום האחרון הייתי אומר לכתוב אותם, תהליך קשה וארוך".

כשמאזינים לשירים שלך נראה שהם נכתבו בקלילות כזאת.

"בדרך כלל זהו תהליך קשה. יש מספר שירים שנכתבו בהינף קולמוס כמו אמא ודני למשל, אבל לרוב זהו תהליך ארוך".

האם יש מישהו בעולם שהיית רוצה להופיע איתו?

"הרבה. פול סיימון, מקרת'ני, באדי גאי. באופן כללי, הנטיה שלי היא לזמרים מהדור שלי".

הרבה מהשירים שלך הם מעין סיפורים שאתה מספר, האם הכתיבה שלך השתנתה במרוצת השנים?

"כן. הכתיבה בהחלט משתנה בהתאם לעשור בו אתה נמצא. אתה מתבגר וזה לא שאתה מאבד את הקשר עם הילד שבך, אבל גם הוא מתבגר ויש שינויים בחיים והם צצים בשירים אם תרצה או לא תרצה".

אתה מפחד מהזיקנה?

"ממש לא. אני משתדל לקפוץ מהמיטה לפני שהזיקנה קופצת עלי. אני עדיין מרגיש כמו ילד. לפעמים אני מסתכל בדמותי במראה ותוהה: תזכיר לי?..."

מלוס אנג'לס ימשיך סנדרסון לערים נוספות בארה"ב - סן דייגו, סן פרנסיסקו, מיאמי וניו-ג'רזי, ויופיע בשני אירועי צדקה למען ארגון "גדולים מהחיים".