ילדי ישראל הם הילדים שלנו
על פי דוח"ות חדשים, בישראל ידחקו כ-20 אלף משפחות ו-44 אלף ילדים מתחת לקו העוני
אני חושבת שאף פעם אני לא באמת אדע מה זה להיות ענייה. אפילו שראיתי את זה בכל כך הרבה סרטים, למרות שראיתי עניים יושבים ברחובות, גם ילדים. אפילו שתמיד ארגיש שאני מוגבלת בלקנות את המוצר היותר יקר על המדף, אף פעם לא הרגשתי מה זה שאין לי משהו לאכול.
כשהייתי קטנה אמא שלי סיפרה לי על הילדות שלה. הם היו עניים. סבא שלי היה סנדלר וסבתא שלי הייתה תופרת וביחד הם בקושי הצליחו להחזיק את הבית. היא סיפרה לי שיום אחד כשהייתה קטנה היא מצאה מטבע של 5 גרוש בסל הכביסה ולקחה אותו והלכה לקנות בו ממתקים. כשאבא ואמא גילו היא קבלה מכות, לא בגלל שממתקים מזיקים לבריאות, אלא בגלל שה- 5 גרוש האלה היו יכולים לקנות להם אוכל שכל מה שהם עשו מהבוקר עד הלילה זה לעבוד למענו.
לרוב האנשים ממעמד הביניים ומעלה יש מקרר מלא באוכל ואפילו מגוון לפי מה שכל אחד בבית מעדיף. פירות מכמה סוגים, יוגורטים שונים ומבחר גבינות, ולחם לבן ולחם מלא, לחם עם אגוזים ולחמניות עם שומשום, שלא לדבר על האוכל שאנו זורקים כל יום. אבל יש כאלה שאין להם כלום.
פעם שמעתי סיפור על משפחה בירושלים בתקופת הצנע. הילדה הקטנה בת החמש באה אל אביה ואמרה: "אבא, אני רעבה, יש משהו לאכול?", שאל אותה אביה ביודעו שבבית אין אפילו פירור, "מה את רוצה לאכול?" והיא ענתה: "משהו".
הרעב שלהם, זה הכאב שלנו
המשהו הזה, והממתקים שאימא שלי רצתה, הם בלב של כולנו. יש ילדים שאין להם מה לאכול ואסור לנו לתת לזה לקרות. כל ילד בישראל ובעולם הוא ילד, כל מה שיספג בו יהפוך אותו למי שיהיה כמבוגר. אם הילד הזה יקבל אהבה, הוא יהפוך להיות אדם אוהב, אם הילד יחווה מחסור ונחיתות וצורך השרדותי שעלול להביא אותו לאלימות הוא יהפוך להיות מבוגר מריר ופוגע בחברה.
כל ילדי ישראל הם הילדים שלנו, הם החברה שתבנה את ישראל. בואו לא נשאיר אותם רעבים. בואו נמצא דרכים לפתוח את הלב, לתת, לא בהפגנות, אלא במעשים טובים של נתינה. בואו נעשה שבקיץ הזה יהיה להם ארטיק, ויהיה להם "משהו" לאכול ואולי אפילו לקרוא, לשחק, ללמוד, להרגיש אהובים, להרגיש שייכים, להרגיש שיש להם משפחה גדולה שדואגת להם. משפחת ישראל.
arvut.org
