במסגרת המאמצים לקרב את הקהילות השונות בלוס אנג'לס למדינת ישראל, ערכה הקונסוליה הישראלית אירוע מיוחד בהשתתפות מנהיגי קהילות ושגרירי מדינות שונות בעיר, בעיקר השגרירויות של המדינות הלטיניות, אך היו שם גם סגן הקונסול המצרי, מוחמד סמיר, וגם ראשי הקהילות הקוריאניות והאפריקאיות/אמריקאיות. היה זה האירוע השלישי מסוגו שעורכת הקונסוליה הישראלית. הראשון נערך לפני 10 שנים והשני לפני שמונה.

'פייסטה שלום הים', קומבינציה של מילים בספרדית ועברית שבתרגום חופשי היא 'מסיבת שלום', נערכה על גב הספינה 'פנטסי' במרינה דל ריי בשעות הערב של יום ראשון. המוזמנים יכלו ליהנות משייט מסביב למרינה, ארוחת ערב ומההזדמנות ליצור קשרים עם בני הקהילות השונות בעיר.

הקונסול הכללי, דויד סיגל, לא הסתיר את התרגשותו מהמפגש הרב קהילתי הזה והדגיש את המכנה המשותף בין הקהילות: "מבחינות רבות, לוס אנג'לס מרגישה כמו ישראל תודות לקהילות השונות החיות בה. יש כאן מגוון רחב של מאכלי עמים שונים, מוזיקה, שפות ותרבויות". הקונסול סיפר על הארגונים הישראלים הרבים המסייעים לעולם בדרכים שונות, ממשלוח עזרה לאיזורים שנפגעו מאסונות טבעיים כמו בפיליפינים ועד לפיתוחים והחידושים הטכנולוגיים המתקדמים היוצאים מישראל.

סיגל קרא לקהל להגיע ולבקר בישראל: "יש לנו היום יותר תיירים בישראל מאשר אי פעם בעבר". השריף לי באקה, שעלה אחריו לדבר, ביקר בארץ אחרי אסון ה-11 בספטמבר והביקור הותיר בו רושם עז: "אני לא יכול להתחיל לספר לכם כמה למדתי מהמדינה הזו ואנשיה. אני מאמין שזהו מקום בו אתם תעברו שינוי ולא משנה אם אתם יהודים, נוצרים או מוסלמים. אז אם עדיין לא נסעתם, אני מאיץ בכם לנסוע עכשיו".

השחקנית איווה לנגוריה (Desperate Housewives ( שלקחה את מקומה ליד המיקרופון לאחר באקה, החליטה דווקא לקרוא לקהל לנסוע למכסיקו. "גם למכסיקו, כמו לישראל, יצא שם של מדינה שמסוכן לבקר בה, אבל אני ממליצה לכם לנסוע לשם. בדיוק חזרתי משם לא מזמן....", אמרה ונתנה לקהל להבין בעצמו כי היא התכוונה לומר ש'אני עדיין בחיים'.

לונגוריה, ספק בצחוק ספק ברצינות, אמרה שכאשר פגשה את נשיא המדינה שמעון פרס, היא חשבה שהוא ממוצא מכסיקני בגלל שמו. "חשבתי שקוראים לו: פרז", הסבירה, "אבל אחרי שפגשתי אותו חשבתי שזה ממש מדהים שיש מישהו שאינו לטיני והוא ממדינה רחוקה, ועדיין מבין את החשיבות של הלטינים בארה"ב".

לונגוריה הודתה שעד לפני מספר שנים לא היה לה מושג מהמתרחש במזרח התיכון ומהסכסוך הישראלי-פלשתינאי, והיא אפילו לא ידעה איפה ישראל על המפה. "עד היום לא מעריכים מספיק את הלטינים בארה"ב, אבל הם הופכים להיות בעלי השפעה, והמודל לחיקוי שלהם הם היהודים כאן. זה המודל שאנו רוצים ללכת בדרכו ואנחנו צריכים להמשיך ולעבוד ביחד לחיזוק הקשרים בין הקהילות".

אדוארד ג'יימס אולמוס, השחקן/בימאי המכסיקני-אמריקאי הידוע ( American Me) שהיה בין אורחי הכבוד, סיפר לקהל בגאווה על שורשיו היהודים: "רק בשנות ה-80 נודע לי שלמעשה 'אולמוס' הוא שם הונגרי יהודי, כך שאבותי הגיעו מהונגריה לפני מאות שנים למכסיקו. בסופו של דבר, כולנו מגיעים משורש אחד- היהדות. אנחנו עדיין מתייחסים לגזעים כשלמעשה, כפי שאמרתי בדברים שנשאתי באו"ם, יש לנו רק גזע אחד: הגזע האנושי".

אולמוס, בקול מלא פאתוס, סיפר בהתלהבות רבה על הפרוייקט החדש שלו: סרט על פיטר ברגסון (ששמו האמיתי היה הילל קוק) פעיל אצ"ל שהגיע בשנת 1940 לארה"ב במטרה להעלות על סדר היום את נושא הצלת היהודים באירופה. ב-1942 קרא ברגסון בן ה-27 ידיעה ב' וושינגטון פוסט' לפיה ממשלת ארה"ב מאשרת את הידיעות שהנאצים רצחו באירופה למעלה משני מיליון יהודים. הידיעה הופיעה בעמודים הפנימיים של העיתון וללא כותרת מיוחדת, והיא גרמה לו לזעזוע גדול שלאחריו הוא החליט להתגייס לפעולה.

ברגסון לא היסס לצאת נגד המנהיגות המסורתית של יהדות העולם, כדי להביא לתודעה הציבורית את דחיפות נושא ההצלה. לדברי אולמוס, ברגסון לא קיבל את ההכרה לה היה זכאי בזכות פעילותו למען יהודי אירופה בתקופת השואה, אבל בזכות אולמוס נכנס סיפורו של ברגסון למוזיאון לסבלנות. "הלכתי לשני אולפנים להציג את הסרט בפניהם. הראשון אמר שאף אחד לא ירצה לראות אותו, והשני.....אני אפילו לא רוצה להגיד לכם מה הם אמרו לי". בסופו של דבר, אולמוס החליט לעשות את הסרט לבדו ולדבריו "זהו אחד הסרטים המדהימים ביותר שתראו. הוא ישנה את חייכם".

פאתוס ודרמה בצד, נחמד לדעת שיש אנשים בקהילה הלטינית בלוס אנג'לס שאוהבים את ישראל כל כך ושומרים לה פינה חמה בלב. כמקבל פרס הרצל בזכות פעילותו הקהילתית, הכריז הקונסול סיגל על המפיק והפעיל הקהילתי, מטזומה אספרזה, שנולד וגדל במזרח לוס אנג'לס, למשפחת מהגרים ממכסיקו.

לאחר הנאומים והפרסים, הוזמנו האורחים לרחבת הריקודים, שם הם רקדו לצלילי מוזיקה לטינית בעוד "ספינת השלום" שטה לה מסביב למרינה.