קומזיץ באפר איסט סייד
זמירה חן מביאה את שירי החלוצים והפלמ"ח לחיים ב-92Y
"איזו חוויה ישראלית זו הקומזיץ!" אומרת בהתרגשות הזמרת והתמלילנית זמירה חן. "היינו ילדים, הייתה התרגשות עצומה. מתרוצצים בין הבתים והחצרות בשכונה, מחפשים עצים למדורה, וכמובן מביאים תפוחי אדמה לצלות באש. כילדים זו הייתה חוויה בלתי רגילה. עבורנו, כל זה היה רק בל"ג בעומר, אבל בתקופה שלפני קום המדינה, עבור החלוצים שהגיעו לארץ, הקומזיץ היה אפשרות הבילוי היחידה".
שירים שכתבה זמירה חן מוכרים לכל ישראלי. "הדור הצעיר מכיר למשל את 'ים של דמעות', שנינט שרה כל כך יפה ב'כוכב נולד'", היא אומרת בגאווה. חן גדלה בתור הזהב של הלהקות הצבאיות בארץ והיא שרה מאז ועד היום. היא התחנכה על ברכיהם של ענקי הזמר העברי, וכיום חשה תחושת שליחות בהעברת המסורת המוזיקלית והתרבותית הישראלית לדורות הבאים.
"אתה יודע מה מקור המילה 'קומזיץ'? חיים חפר, המנטור הגדול שלי, לימד אותי שהמילה מורכבת משתי מילים ביידיש: 'קום', שבעברית זה 'בוא', ו'זיץ' – 'שב'. החלוצים היו חברה צעירים, אידיאליסטים, שעזבו בית ומשפחה באירופה, ויתרו על לימודים ובאו ליבש ביצות בארץ ישראל. היה קשה בארץ, לא בדיוק ארץ חלב ודבש, היה חום וטיפוס ומלריה ועבודה פיזית קשה. הם לא היו רגילים לזה. לדעתי הם מצאו בשירה נחמה מסוימת. הם שרו בדרך לעבודה ושרו בחזרה מן העבודה וגם בזמן העבודה. וכשחזרו הביתה התיישבו ליד המדורה, פטפטו קצת אבל בעיקר שרו. לפעמים יצאו בריקוד של הורה (אלוהים יודע מאיפה היו להם הכוחות). מה הם שרו? שירים ציונים ופטריוטים. 'שאו ציונה נס ודגל', 'חושו, אחים חושו, לארץ אבותינו'. רק כשעלתה העליה מרוסיה, הם הביאו איתם את השירים הרוסיים והלבישו אותם במילים עבריות: 'לבלבו אגס וגם תפוח', 'קלינקה', שירים על בנות רוסיות יפות, נטשה וקטיושקה".
אני למדתי על התקופה הזאת עוד בימי בלהקות הצבאיות מאנשים כמו חיים חפר, שאול ביבר, נעמי פולני הבמאית שלי, שהיא הביאה לי את כל הסיפורים מהצ'יזבטרון. מאוחר יותר הכרתי גם את יפה ירקוני ושושנה דמארי. יפה אהבה את השיר, 'אני אצבע את השלכת בירוק', שכתבתי את מילותיו. היא פנתה אלי שאכתוב מילים ללחן שכתב זמר תימני צעיר, בועז שרעבי. היה קץ' אחד – הייתה חייבת להישאר המילה 'פמלה'. אני חשבתי שמדובר באשכולית עד שהבנתי שזה שם של בחורה, לא היו שמות כאלה אז בארץ. וככה כתבתי את השיר הזה ליפה.
"קיבלתי את הידע והאהבה שלי מאנשים שהיו שם. חיים חפר נהג לספר שבקומזיצים של הפלמ"ח, בין השמירות, לפעמים הם צלו תרנגולת, שהם לא גנבו מהלול של הקיבוץ, חס וחלילה, אלא רק שאלו אותה. הפלמ"חניקים שרו שירים חדשים על המצב שלהם, לא רק שירים פטריוטיים אלא גם שירים שצחקו על המצב שלהם, 'שירי מצוקה', 'כובע של קש', 'תה ואורז יש בסין' (ולנו יש חמסין וקדחת).
"יש לי יחס עמוק להיסטוריה שלנו, אני עורכת תוכניות בידור אבל עם תוכן ומסר כדי שדרך השירים והסיפורים הקהל יצא מועשר במשהו. בתרבות הישראלית והיהודית של אז יש עולם שלם ותרבות שהולכים ונעלמים וחשוב שיועבר איכשהו לדורות הבאים. אסור לנו לשכוח שבזכות אותם החלוצים וחברי הפלמ"ח, הנוער העברי של אז, יש לנו היום מדינה ואנחנו יכולים ללכת בראש זקוף. חשוב שנזכור את זה. אם לא נזכיר את זה ונספר על זה, ממש כמו שאנו משמרים את זכרון השואה, זה ישכח. שירה בציבור זה דבר שלא תמצא בשום מקום בעולם, רק בארץ. פעם שאלו את חיים חפר: מה יהיה אם יום אחד ישראלים יפסיקו לשיר כמו ששרו בקומזיצים? חיים אמר: 'בסוף שנות הארבעים, כשהקמנו את המדינה ושרנו בקומזיצים, מישהו בכלל חשב שבשנות האלפיים עוד ישירו ככה? תמיד ירצו לשיר!' והוא צדק. ישראלים שרים. כשמח על הנשמה וגם כשעצוב".
ביום חמישי, 5 בדצמבר מציגה זמירה חן ערב שירה מיוחד ב-Y92 באפר איסט סייד, שחוגג את השירים והסיפורים של החלוצים והפלמ"ח. בערב ישתתפו הזמרים שירה אברבוך, יהודה גברא, עומר שיש ועדי קוזלובסקי, בליווי האקורדיון של אבי אונציג והפסנתר של רוני רשף.
