קורסת תחת הלחץ: חצי שנה למונדיאל בברזיל
יאיר קטן, כתב ynet ספורט ראה מקרוב את האצטדיון שקרס בסאו פאולו, עקב אחר העבודות המתקדמות בעצלתיים ושמע על השחיתות המטילה צל כבד על ההכנות לחגיגת הכדורגל הגדולה מכולן. דו"ח מצב פסימי
הכל כבר היה מוכן לביקור החגיגי באצטדיון בסאו פאולו. אנשי הקשר קישרו, המצלמה כווננה והעט הושחזה. ואז האדמה שמתחת לאחד המנופים שקעה, והאסון קרה – הכלי הכבד שהרים את אחד מחלקי הגג ההולך ונבנה קרס, ושני פועלים קיפחו את חייהם.
עוד ב-ynet ספורט:
- איטליה דורשת: "פסקי זמן במונדיאל"
- ביום שישי: הגרלת הבתים של המונדיאל
- "ניר ביטון - הכוכב הבא של סלטיק"
מיותר לציין שהביקור החגיגי בוטל. אבל דבר כזה לא ימנע מהקוראים הנאמנים שלנו לקבל סיקור מקיף של מה שקורה שם, באצטדיון איטאקרה.
יחד איתי מזנק האיש שמוכיח שוב למה זה טוב שהשחקנים הברזילאיים מסתפקים בשם אחד, דואיליו פלאביו אלבס דה אלנקאר, או בקיצור דואיליו. הבחור הגיע לסאו פאולו ממחוז מרוחק בברזיל כדי לעבור ניתוח ("הטיפול הרפואי כאן טוב יותר"), אבל בתור אוהד שרוף של קורינתיאנס, הקבוצה שתקבל את האצטדיון אחרי המונדיאל, הוא לא הרשה לעצמו לפספס ביקור במונומנט הקורם עור וגידים.
אז דואיליו ואני התחלנו לטפס במעלה הגבעה אל האצטדיון, מבוססים בבוץ ומחליפים סיפורים על כדורגל. הפועלים שבדרך היו אדישים עד לאין קץ. בין פטיש האוויר לנהיגה בטרקטור, הם הביטו בנו בשעמום מוחלט ולא עשו בעיות. הרבה מעבר לזה, כשנשאלו מה הדרך הכי יעילה לקבל מבט יפה של האצטדיון ולהתקרב לכניסה, הם כמעט שירטטו מפה עבור המבקרים הבלתי-צפויים, במקום לשלוח אותם לכל הרוחות. העובדים האחרים במקום פשוט התעלמו והמשיכו בשלהם, ורק כמה מטרים משערי האצטדיון מנהל העובדה הבהיר שמפה לא עוברים. ואם כבר הדרך הישראלית של הפתיחה - בנקודה הזו דואיליו לימד אותי את הדרך הברזילאית. וזה הולך ככה: אם לא אמרו לך לא, אז זה בסדר.
אבל לדואיליו החייכן והיעיל למדי גם כואב לפעמים. "השחיתות, האיטיות בעשיית הדברים, כל אלה הורסים את ההכנות", הוא אומר אחרי שעוד משאית חולפת על פנינו. "תסתכל פה מסביב. יש עוד כל כך הרבה דברים לעשות ואני חושש שהם לא יסיימו בזמן. היינו יכולים להיות אחת המדינות המובילות בעולם. יש לנו אנשים בעלי אופי טוב, הכל צריך להסתדר, אבל במקום זה אנחנו מסבכים את הדברים וזה מה שקורה".
אבל זו רק טיפה בים. קילומטרים ארוכים של השטח שמסביב לאצטדיון נראים במצב ראשוני מאוד, כשהאדמה עדיין חשופה ומחכה לכבישים ולחניות שיעלו עליה. יש פה עדיין עבודת חריש רצינית שצריך לעשות, יישור השטח, סלילה. אותן גבעות בוציות עושות רושם של חזון למשהו שיקרה פעם, עוד כמה שנים, כאילו הו לא יודעות שכבר צריך למהר.
בצדו השני של האצטדיון, בינתיים, ממשיכים להרכיב את הגג. המבט פנימה מגלה שהבעיות אינן רק חיצוניות. היציעים במצב מתקדם מאוד אך עדיין קודרים ולא גמורים. בכלל, איטאקרה נראה כמו פאזל שבשביל להשיג את החלקים החסרים שלו ולהניח אותם במקומם צריך לעשות מאמץ מיוחד. זה נראה כמו מגרש כדורגל לעתיד – לא כמו מגרש כדורגל שכבר צריך להיות מוכן.
אפילו אוהד ממוצע, שלא לדבר על המארגנים וראשי פיפ"א, יכול להיכנס ללחץ כשהוא רואה את התמונות האלה. איך הם אמורים לסגור את כל הפינות האלה בזמן? רבאק, נותרו רק שישה חודשים. מזל שיש לדואיליו עוד חוכמה ברזילאית לחלוק. אולי הוא קצת פסימי, אבל הפתגם שלו מלא ברוח תקווה: "אצלנו אומרים, 'אני ברזילאי ואני אף פעם לא מוותר".
לפנייה לכתב/ת 
