שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    "המערכת": מיקי חיימוביץ' רדודה מתמיד

    ב"תחקיר" של אנשי "המערכת" של מיקי חיימוביץ' לא היה שום דיון אמיתי על המאבק בין החרדים לחילונים - רק דרמה מוגזמת ונטולת עובדות. אבל זה עוד כלום לעומת האייטם המטומטם שבו ניתנה במה לגזענות הדוחה של איש לה פמיליה. "קצת מייאש", סיכמה חיימוביץ'. קצת הרבה, מסכמת אריאנה מלמד

    קרב, מאבק, מלחמה, מערכה. לא משנה אם זה על אופיה החילוני או החרדי של שכונה בירושלים, טוהר הבחירות והחירות במרחב הציבורי בבית שמש, או מפגש מטומטם שנועד לכישלון בין אוהד "לה פמיליה" לבין שחקן כדורגל ערבי מסכני - כבר במשדר הראשון שלה, "המערכת" בהובלתה של מיקי חימוביץ', תוכנית התחקירים החדשה של רשת, אומרת לנו כי כאן נראה דרמה. הרבה דרמה.

     

    ביקורות טלוויזיה נוספות:

    "להיות איתה": ממתק עם טעם לוואי קל

    "הרשימה השחורה": אקשן, ממחזרים!

    "אוטופיה": קונספירציות באפלה

     

    כאן לא יבלבלו אותנו עם מספרים ועובדות, כאן לא יחפשו מתחת לאדמה כדי למצוא סקופים גדולים. ובסוף זה יהיה מרוכך ומחוייך ונוכל לעבור לשלום אסייג, שכן גם שם יש מאבק - בין מזרחים לבין אשכנזים. הכל מאבק.

     

    זה התחיל בשידורי הפרומו המאיימים ששאלו גם אותי אם אני רוצה שחרדים יגורו בשכונה שלי. האמת, למה לא. הם כבר גרים בה. אלא שבשלב מסויים הם הופכים לרוב או לכוח מרכזי, ואז מתחילות הצרות שהפכו את קרית יובל ל"זירת עימות", שלא לומר קרב, מערכה, מלחמה. וכך, נועם פנחסי מטעם החילונים ומטעם עצמו, גוזר חוטי עירוב ומדביק תמונות עירום אמנותיות על לוחות המודעות - ומאידך החרדים מבהירים לו שזמנו עבר, ויאללה קדימה לך לשכונה אחרת.

     

    "המערכת". אל תבלבלו אותם עם עובדות (צילום: ערוץ 2) (צילום: ערוץ 2)
    "המערכת". אל תבלבלו אותם עם עובדות(צילום: ערוץ 2)

    בינתיים בבית שמש, הדברים קשים עוד יותר: נשים נאלצות לעבור לצד השני של המדרכה בראותן בית כנסת, לבל יטמא המראה את המקום הקדוש. נשים מודרות באוטובוסים, קווי הפרדה, ומתקיימות בחירות שעד היום היועץ המשפטי לממשלה לא יודע מה לעשות איתן מרוב זיופים. ואל המצלמה נשלחת החרדית היחידה שהסכימה לדבר, והיא אומרת ככה: "מה עשינו? באנו, קנינו דירות? זה עניין של היצע וביקוש. אנחנו קונים? שלנו! היו גרים חילונים, הרגישו לא טוב - עזבו. מישהו אמר להם ללכת?".

     

    ברור שבסיפור הזה מעורבות בעיות תיכנון רציניות, העדפה של חרדים בהקצאת משאבי דיור, אבל לא בתכנון שכונות ויישובים מיוחדים, בעיות של תקצוב הדיור ובעיות של בועת נדל"ן בכללותה. אבל בכל אלה לא ביקשה המערכת לטפל. רק בעימות הרגשי. שכן הבית (והקרב, המערכה, העימות והמאבק על הבית) מעורר את בלוטות הרגש של כולנו לפעולה. אף אחד לא אוהב להיות מסולק מביתו על ידי זרים לא נחמדים, בשטריימל או בצבע עור שונה, בהתנהגות כפייתית או סתם בחוסר נחמדות כללי.

     

    המאבק בין חרדים וחילונים הוא אמיתי, כואב ומגדיר את תחומי החיים המשותפים בחברה הישראלית. אבל עיקרו של המאבק איננו על הבתים והשכונות. זהו תהליך טבעי של חילופי אוכלוסין שקורה בשכונות ברחבי הארץ מטעמים שונים. עלייה והגירה, שיפור דיור, התעשרות פתאומית. כל אלה יחליפו את אופי האוכלוסיה של השכונה, וזה לא יהיה מאבק.

     

    מתוך התוכנית. וזה עוד החלק הטוב (צילום: ערוץ 2) (צילום: ערוץ 2)
    מתוך התוכנית. וזה עוד החלק הטוב(צילום: ערוץ 2)
     

    המלחמה האמיתית של החילונים בחרדים היא על המגרש הציבורי, על החיים בצוותא במרחב משותף שאין לנו ברירה אלא להשתתף בו. המאבק איננו על קניית במבה בהכשר בד"צ או כמה מגלשות בפינת המשחקים מיועדות לבנים וכמה לבנות. הייתי מצפה מ"המערכת" להגדיר זאת, או לפחות להתייחס לכך באמירה של המערכת עצמה. אבל זה לא נעשה: למה לבלבל אתכם אם הכל מרגש כל כך?

     

    ולקינוח: ג'יפה

    את האייטם השני - כאמור, עוד מאבק - פשוט לא היה צריך להקרין. מדובר במפגש מתוכנן, מבויים ומטומטם בין דודי מזרחי, מגדולי הגזענים הנאלחים של לה פמיליה, הגרעין הקשה והגזען של אוהדי בית"ר ירושלים, לבין מוחמד גדיר בסכנין. זו הפעם הראשונה שלו בכפר ערבי, והוא מרגיש מאויים. הוא גס רוח באופן מתועב, ומסרב לשתות קפה אפילו מתוך החשש של "מי יודע מה יהיה שם". והוא מדבר. תקשיבו: "לא אוהב את הנבחרת נוער בגלל שיש בה ערבים. בלבנות בתים אתם טובים, בכדורגל לא".

     

    ועכשיו הוא פונה לגדיר: "עשית צבא? מה עשית למען המדינה? לך תהיה בחו"ל, פה אתה עצם בגרון כי זו הארץ שלי". אלה רק ההתבטאויות היותר מרוככות של מר מזרחי. את היתר אני לא רוצה לצטט, כי אני מאמינה שאסור לתת לאנשים כאלה במה להפיץ את הרעל שלהם. אבל

    במערכת כמובן שהאמינו אחרת, ולכן לקחו אותו אל תוך המגרש בסכנין, ומוחמד גדיר לא הצליח להסביר לו שגם ערבים הם בני אדם, שגם להם יש זכויות אנוש ושגם להם מותר לא לשיר שיר שמיועד ליהודים בלבד והוא במקרה ההמנון הלאומי.

     

    ואז עולה אדון מזרחי על הדשא של המגרש, ומסולק מן הדשא, וכל הג'יפה יוצאת ממנו בבת אחת. אני אחסוך לכם את הקללות שהיו צריכות לרדת בעריכה. "מה יש פה חוץ מחומוס וכינים?", הומה לבו בעוד הוא מייעד את כל הערבים לטרנספר. קשה לי למצוא איכויות תחקיריות מופתיות באייטם הזה. עצם שידורו הוא סוג של תועבה. מילות הסיום של מיקי חימוביץ', מי שמתוארת כמובילה את התוכנית, הן "קצת מייאש המפגש הזה, אבל חשוב לדעת שכך נראים הדברים". יה בייבי, קצת מייאש. אבל התפאורה ועיצוב האולפן חמודים נורא.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: טל גבעוני
    "המערכת" של מיקי חיימוביץ'
    צילום: טל גבעוני
    לאתר ההטבות
    מומלצים