אני? חנון? ראיון עם יצחק הרצוג

"אני רואה את ירושלים כמשמשת שתי בירות פוליטיות: במזרח ירושלים בירת המדינה הפלסטינית; ומערב העיר, בירת המדינה היהודית. ככה אני רואה את המוצא. מקום משכנה של הממשלה הפלסטינית יכול להיות לדעתי באחת השכונות במזרח ירושלים, אני לא מפחד מזה". כך מצהיר יצחק (בוז'י) הרצוג, היו"ר הטרי של העבודה, בראיון מקיף ל"ידיעות אחרונות" שמתפרסם היום (ו') במוסף "7 ימים". כשנשאל האם תישאר ירושלים כולה עדיין בטריטוריה ישראלית, השיב: "אני לא יורד לדקויות ולא מנהל כאן משא ומתן. הכותל יישאר בידי ישראל. לגבי השאר, צריך יהיה להיות יצירתיים".

בראיון מסביר הרצוג מדוע לדעתו אין מנוס מחלוקת הארץ. "זה לא בא מאהבת השכנים שלנו ולא מרצון לוותר על חבלי ארץ, אלא מתחושה עמוקה שאין לנו ברירה", הוא אומר. "אני, אחד המקומות הכי אהובים עליי בארץ ישראל הוא האנדרטה במשואות-יצחק הישנה, בגוש עציון. משואות-יצחק זה יישוב שהוקם על שם סבא שלי (שהיה הרב האשכנזי הראשי - א"ל), לרגל יום הולדתו ה-70.

הוא חשב לפרוש ולהיות חקלאי שם. ויש שם אנדרטה לזכרו ועץ ברוש שאבא שתל. ואני אומר: גוש עציון חיוני לעם ישראל, אבל כדי שיהיה חלק ממדינת ישראל, צריך לעשות את ההסכם היום, אחרת גם את זה יום אחד אנחנו עלולים לאבד. צריך להיות ריאליים, ללכת על גושי התיישבות עם חילופי שטחים. זאת האמת והגיע זמן שנפנים את זה. כמה שזה קשה, אין מנוס מחלוקת הארץ".

לגבי איראן אומר הרצוג כי "הטעות של נתניהו היא שהוא לא הבין שהזירה השתנתה. לדעתי, הוא הסב נזק לאינטימיות וליכולת שיתוף הפעולה בינינו ובין ארצות־הברית ויתר המעצמות. אני מציע לעם ישראל וגם לנתניהו להרגיע קצת. אי־אפשר לחיות כל היום על סירנות. זה עוד לא מינכן 38'".

בראיון עמו, הרצוג לא פוסל איחוד עם גורמים מ"יש עתיד". "אני רואה בעיני רוחי את מפלגת העבודה מובילה גוש מרכז-שמאל גדול, שכולל שיתופי פעולה עם התנועה של ציפי לבני, עם קדימה, עם מרצ, עם אלמנטים מיש עתיד, שבראש ובראשונה חוזרים הביתה. אני חושב שלאחר מכן צריך לחשוב אם ניתן לבנות חזית שבאה עם חלופה שלטונית ברורה, ואם מפלגה אחת מסוגלת להיות מספיק גדולה כדי להחליף את השלטון".

- במקרה כזה, היית מפנה את המקום הראשון ללפיד?

"אני לא נכנס לשם, ועם כל הכבוד - אני רואה את מפלגת העבודה בהובלתי כליבה וכמובילה של הגוש הזה. מצד שני, אני לא עוסק עכשיו במשחקי אגו".

הרצוג גם מדבר בהרחבה על הדימוי הציבורי שלו.

 "לתקשורת הישראלית יש איזו נטייה לתת לי הערכות חסר כאלה, כי אני רזה, ואין לי קול בס, ויש לי בייבי פייס. אני חושב שגם הכינוי בוז'י תרם את תרומתו.

"היו תקופות שזה הטריד אותי יותר, אז קצת שיניתי. למשל, לבשתי בגדים יותר כהים, כי אני נראה חיוור. לא מעבר לזה. זה תמיד נראה לי נורא מלאכותי, ההתעסקות הזו. בסוף אני אדם שעובד מאוד־מאוד קשה. אז אומרים עליי חנון. אני לא יודע מה זה חנון. אני חי חיים נורמליים, שומר על אורח חיים משפחתי, משקיע את כל כולי בצורכי הציבור, באמונה. אז אני חנון? ואולי זה המודל הנכון לאיש ציבור?"

הראיון המלא היום ב"ידיעות אחרונות"