בלי דבורים וציפורים: איך לדבר על סקס עם הילדים

"אתמול עשיתי עם הבת שלי את ה'שיחה'. זכרתי כמה זה הביך אותי בזמנו, במאה שעברה. והיא? הייתה מאושרת מהגילויים ורצה לספר לאביה ולאחיה! דור אחר? שיחה אחרת? בכל אופן בשבילי זו הקלה ואני שמחה בשבילה. תודה!".

כך כתבה לי אמא לילדה בת תשע וחצי, שהתייעצה איתי איך לעשות עם ביתה את ה"שיחה", לאחר ששמה לב שהחלו להתפתח אצל הילדה ניצני חזה. בדיעבד התברר שהילדה חשה בשינוי אך לא הבינה אותו וכשאימה דיברה איתה על כך היא ענתה: "אה, אז בגלל זה כואב לי!". מסתבר שהשיחה באה בדיוק בזמן והביאה איתה לילדה הקלה עצומה ואף גאווה על היותה מתבגרת.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

כתבות קודמות של ליאת קרן : 

• לא רק עונשים: הדרך להתמודד עם ילד בריון
• לבד בהפסקה: טיפול בבעיות חברתיות בגיל ביה"ס
• ילדים, לא לריב: לעבור בשלום את מפגשי אחה"צ
  

בדור שבו הילדים שואבים מידע מערוצי התקשורת השונים, שיחת "הציפורים והדבורים" כבר מזמן לא רלוונטית. עם זאת אין תחליף לשיחה אישית, המאפשרת לצד המידע המבוקר גם ואולי בעיקר, את הידיעה שיש עם מי לדבר ולמי לפנות בשעת הצורך.

באיזה גיל מומלץ לעשות את ה"שיחה"?

את השיחה מומלץ לעשות בהתאם לנסיבות יותר מאשר לפי גיל מסויים: עם התחלת סימנים ראשונים של שינויים פיזיולוגיים, כמו תחילת צמיחת חזה או שיער ערווה (כיום סימנים ראשונים אלו יכולים להתגלות עוד לפני גיל 10!), כאשר הם מספרים שבכיתה מדברים על זה או כשהתקשורת מתעסקת בנושא בהרחבה (כמו בפרשת אייל גולן, לדוגמה). כמובן שתוכן השיחה והאופן בו מנוהל השיח כן יהיה בהתאם לגיל וליכולות הקוגניטיביות והרגשיות של הילדה. בכל מקרה, אל תחכו שהילדים יזמו את השיחה. תיזמו אותה אתם לפני שהם ישלימו מידע ממקורות אחרים או ימציאו לעצמם הסברים.

מה אומרים?

מוצאים הזדמנות לשיחה אישית ומעלים את הנושא בצורה הכי טבעית ומכבדת שניתן. משהו כמו "שמתי לב שהחלו אצלך שינויים בגוף" או "בוודאי שמת לב שהרבה אנשים מדברים על אייל גולן ופרשיית הקטינות, אתה יודע מה זה אומר?".

השיחה היא הזדמנות עבורנו לדעת מה הם חושבים על הנושא, מה הם יודעים ולהתייחס לכך בהתאם: לאשר את העובדות, לתקן את המידע הדורש תיקון וללמד את המידע החסר, שחשוב בעיננו שידעו. למשל, הסבירו כי "הגוף שלך עובר שינויים לקראת גיל ההתבגרות וחלק מהסימנים לכך הם התפתחות החזה וצמיחה של שערות".

ה"שיחה" נוגעת בהרבה מידע (שינויים פיזיולוגיים - חזה, שיעור, ווסת, ויש גם את עניין המין…) - אבל לא חייבים להספיק הכל בשיחה אחת! להיפך, תנו למידע לשקוע, דברו על הנושא, הסבירו, אפשרו לילדים לשאול שאלות ולמחרת המשיכו.

יש הבדלים בין שיחה עם הבנים לעומת עם הבנות?

שמעתי לא פעם שעושים שיחה עם הבנות בכיתה ואת הבנים שולחים לשחק כדורגל בחוץ. למה בעצם? הרי גם הבנים עוברים שינויים ומישהו צריך לדבר איתם על זה. כך, לדוגמה, הגיע אליי בקיץ ילד בן 14, לבוש מכנסיים ארוכים, שלא היה מוכן ללכת לבריכה כי הרגיש שלא בנוח עם השיעור ברגליו. ומה עם ריגוש מיני המביאה לזיקפה בסיטואציות חברתיות? אוננות? וקרי לילה? בהחלט יש על מה לדבר גם עם הבנים. רצוי שעם הבנים השיחה תיערך עם אבא, בשיחה אישית, אך מלבד הנושאים השונים - אופן השיחה דומה עבור שני המינים. 

מה עושים עם ילדים שלא רוצים להתבגר?

במידה וילדיכם נלחצים מהשינויים ולא רוצים להתבגר אל תרחיבו מדי את השיחה, אלא היצמדו לדברים הבסיסיים שנוגעים להם מיידית ושעליהם לדעת. הסבירו להם שהשינויים הפיזיים הם בלתי נמנעים אך אין זה אומר בהכרח שהם צריכים גם לשנות מהרגליהם. כך, למשל, ילדה בת תשע וחצי שאוהבת לשחק בברביות תוכל להמשיך לעשות זאת. הרגיעו אותם כי הם יוכלו להתבגר בקצב שלהם.

דברו גם על בטיחות

אם כבר אתם מדברים על הגוף זו הזדמנות מצויינת להזכיר שוב את נושא הבטיחות: "הגוף שלכם הוא פרטי ולאף אחד אין זכות לגעת בו בלי רשות, במיוחד לא באברים פרטיים". חשוב שתדגישו בפניהם כי יש צורך שהם יספרו לכם על מקרים כאלו כדי שתוכלו לנקוט אמצעים להגן עליהם. בשיחת המשך דברו גם על נושא המין ומה זה "מין בטוח".

זהירות - מלכודת!

בשיחה עם הילדים הזהרו מלהאדיר את המין בצורה כזו שירצו ישר לצאת ולהתנסות. מצד שני, אל תציירו אותו כדבר אסור או שלילי. מין יכול להיות דבר נפלא בין שני אנשים בוגרים, אוהבים, המכבדים האחד את השנייה ועושים דברים בקצב המרגיש להם נכון, לא מתוך לחץ, אלא מתוך הסכמה מלאה.

איך להתייחס לנושא הפורנו?

לפני כשנה הגיע אלי שגיב, ילד בכיתה ב' שבן דוד שלו, ילד בכיתה ד', "גילה" לו שיש אתר באינטרנט שאפשר לראות בו בחורות ערומות. שגיב התלהב מהגילוי וניסה לשחזר זאת בביתו. הוא לא הצליח מאחר והייתה בביתם חסימת פורנו, אז בהזדמנות הראשונה שהלך לחברו הטוב, יונתן, הם התישבו יחד ליד המחשב ו"חקרו" אתרים. כשבוע לאחר מכן הוזמן הילד ל"בית מארח" (אירוח יזום על ידי המורה, בו היא מחלקת את הכיתה לקבוצות שצריכות להיפגש באופן חד פעמי אחרי הצהריים לפעילות משותפת). כשהסתיימה הפעילות והילדים היו חופשיים לשחק קצת עד שיגיעו ההוריםהציע שגיב להראות להם משהו במחשב - פורנו. 

הסיפור פשט בכיתה כאש בשדה קוצים ושגיב, שעד להתעסקותו בפורנו היה תלמיד טוב, חברותי ומקובל, הפך פתאום למנודה - הורים לא הסכימו שיפגש עם ילדיהם. הנידוי החברתי יחד עם הדאגה אילו השלכות יכולות להיות לחשיפה שלו לפורנו בגיל כל כך צעיר הביא את הוריו לפנות אלי.

אז הסכנה היא שילדים יחשבו שסקס זה אקט אגרסיבי. שידרשו אותו בכוח, שירצו להתנסות בו בטרם עת ושבכך ישפיעו גם על ילדים אחרים.

יש הורים שלא רוצים שיזכירו פורנו בשיחה כדי לא לעורר את הנושא אצל מי שלא נחשף אליו. אני מקווה שמדוגמת המקרה של שגיב אתם כבר מבינים שלא תמיד תהיה לכם שליטה על הנושא ועדיף "להקדים תרופה למכה". עדיף להזכיר את הנושא כדי שאם וכאשר יחשף הילד לשיחה או סרט מסוג זה (אגב, גם בבגרותו), הוא יוכל להגיד "זה רק סרט" ולדעת שזה לא משקף מציאות.

ועוד דבר, החווייה המינית הראשונה לעתים נדירות נראית כמו בסרטים - וגם את זה חשוב להזכיר בשיחה, בכדי שבבוא היום יזכרו זאת ולא ירגישו ככישלון.

מה קורה אצל המין השני

חשוב שהילד יבין מהם השינויים שעוברים עליו, אך חשוב לא פחות שיידע ויבין את אלו של בני המין השני - ורצוי ממקור ראשון. כלומר, אם את השיחה האישית הראשונה עשה ההורה מאותו המין, הרי שכדי ללמוד מה עובר על המין השני רצוי שההורה מהמין הנגדי יקיים את השיחה.

ואגב, התייחסות דומה הייתי מקווה שתהיה גם בבית הספר. ומי יודע, אולי כך נזרע את הזרעים לדור עם תקשורת טובה יותר, הבנה, התחשבות וכבוד הדדי בין המינים.

הכותבת היא פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית מוסמכת, מטפלת פרטנית ומנחת קבוצות לכישורים חברתיים. לאתר של ליאת קרן לחצו כאן