משימת הכריסמס של האוצר: לחזק את הדולר
הדולר הנמוך משפיע בצורה בעייתית מאוד על התעשייה ועל שוק העבודה בישראל, עם גל פוטנציאלי של פיטורי ענק. אך היכולת לחזק את השקל הינה בעיקר עניין של נחישות, ועל משרד האוצר ובנק ישראל לפעול בכל הכוח ובאופן מיידי כדי למנוע נזק נוסף. כך הם יעשו זאת בארבעה צעדים. דעה
בעולם מתחוללת מלחמת מטבעות. מאחורי מלחמה זו מסתתר הרצון של מדינות להגן על היצוא שלהן וזאת על ידי החלשת המטבע המקומי מול המטבעות של שותפות הסחר העיקריות שלהן.
לא מדובר רק במדינות קיקיוניות, אלא גם בכמה מן "האריות" שבחבורה, כאשר בולטות מביניהן מדינות חזקות מאוד כלכלית דוגמת שוויץ, יפן, רוסיה וכמובן גם סין שפועלת כך מזה שנים רבות. זוהי מלחמה אכזרית מכיוון שכל צד מעוניין למנוע מעצמו אבטלה ולהעביר אותה למשק היריב.
טורים נוספים מאת אדם רויטר :
- גל פיטורים במשק? האוצר יכול לעצור אותו
- הדולר הנמוך עלול לגרום לפיטורים שלכם
- המקצועות שיצילו אתכם מחרב הפיטורים
בישראל מעל 30% מהתוצר מגיע מיצוא וקרוב ל-25% מכוח האדם עובד בחברות יצואניות או חברות תומכות יצוא. על הבעייתיות האדירה שבדולר נמוך והשפעתו על שוק העבודה בישראל, עם גל פוטנציאלי של פיטורי ענק, כתבתי לאחרונה בשני מאמרים (הנה אחד ו הנה השני).
ישראל נמצאת במלחמת מטבעות, תרצה בכך או לא. בנק ישראל אינו פסיבי והוא פועל מאז שנת 2009 על מנת להחליש את שער הדולר מול מתקפות של ספקולנטים הרוכשים שקלים. משרד האוצר תומך אף הוא במלחמה הזו. המשרד כבר הטיל מס על ספקולנטים הרוכשים מק"מים בשוק המקומי וגרם לבריחה שלהם מישראל באופן שהם נאלצו למכור שקלים ולקנות דולרים ובכך חיזקו את הדולר.
הפעולות הללו עזרו בעבר מאוד ליצוא והצליחו בתקופות שונות להחליש את השקל ובאופן עקיף גם מטבעות נוספים (מכיוון שבישראל מתקיימת בשוק המט"ח מערכת "שערים צולבים", כאשר כל המסחר הינו בינו השקל והדולר ותוצאת השער הזו מתורגמת אוטומטית, בכל נקודת זמן, לכל מטבע זר אחר באמצעות שער צולב שקל-דולר-מטבע אחר).
הספקולנטים הזרים סוגרים את הפוזיציות לפני חג המולד
היכולת להעלות את שער הדולר בישראל הינה בעיקר עניין של נחישות. על מנת לגרום לכל שוק המט"ח ובעיקר לספקולנטים הזרים "לתת כתף" ולהצטרף למגמה חדשה של עליית שער הדולר מול השקל, בנק ישראל והאוצר צריכים לשכנע אותם שהם נחושים. לטענתי, ניתן גם להביא את הדולר לשער של 3.80 שקל תוך שבוע, לא יותר, במידה שבנק ישראל ומשרד האוצר יירו בכל התותחים בבת אחת. לשם כך יש לפעול בכמה ערוצים ולעשות זאת במקביל וביחד. זהו אלמנט חשוב מאוד.
ראשית, בנק ישראל והאוצר צריכים להכריז במסיבת עיתונאים משותפת שהם עומדים להחליש את השקל בצורה משמעותית ובאופן מהיר.
שנית, במקום לקנות כ-100 מיליון דולר ביום, סכום שהשוק אינו מתרגש ממנו כבר, בנק ישראל צריך להתחיל לקנות 300 מיליון דולר ביום, לפחות. על הבנק המרכזי לקחת בחשבון שהוא יזדקק לתחמושת בהיקף של מיליארדי דולרים נוספים, מעבר לכמויות שהוא מקדיש כבר להתערבות הזו מדי שנה.
שלישית, באותה מסיבת עיתונאים, משרד האוצר צריך להודיע שהוא עומד למסות את הספקולנטים הזרים שמחזיקים באג"ח ממשלתיות, בעלות טווח לפדיון שעולה על שנה.
רביעית, משרד האוצר צריך להגדיל באופן דרמטי את תדירות והיקף הגידור של חובות החוץ של ישראל. כיום משרד האוצר פועל במנות קטנות יחסית והוא עושה זאת לעתים נדירות יחסית. משרד האוצר צריך לגדר באופן מצטבר בהיקף של 6 מיליארדי דולרים נוספים, מעבר לכמויות שהוא ביצע עד היום, רק על מנת להשתוות להיקף הגידור הממוצע הקיים במדינות ה-OECD.
ניצול מסחר דליל בשוק המט"ח
כדי להקל על המהלך צריך לפעול גם באופן מתוחכם. אומרים שבתחבולות תעשה לך מלחמה ובנק ישראל צריך לנצל את המצבים בהם יש מסחר דליל בשוק המט"ח, על מנת לבצע את ההתערבויות שלו.
מסחר דליל בשוק מתקיים בימי שישי וזהו יום מסחר אידיאלי לביצוע התערבויות שמשפיעות מהותית על השער. צריך לנצל גם את עונות החגים של הנוצרים. כך למשל, מסחר דליל במיוחד מתקיים בדיוק בתקופה זו, לקראת סוף השנה, כאשר הספקולנטים הזרים בכלל לא בעמדות כי הם סגרו את הפוזיציות שלהם לפני חג המולד (קשה לסחור בתבונה כאשר אתה שיכור...).
זה לא יצליח
תמיד ישנם אותם חכמים שאומרים שזה לא יצליח. ישנם כלכלנים שהיסטוריית העבר של הצלחה בהתערבויות כאלו על ידי בנק ישראל ובנקים מרכזיים במדינות אחרות אינה מבלבלת אותם. הם אומרים שפעולות אלו אינן יעילות והם מעלים מהאוב את אותו אירוע היסטורי מלפני 21 שנה, בו ספקולנט המטבעות האגדי, ג'ורג' סורוס, הצליח להכות את הבנק המרכזי הבריטי ולגרום לו להיכנע מול המתקפה הספקולטיבית שלו. אותם כלכלנים רק לא שמו לב לעובדה הפשוטה שבאירוע ההוא מטרת סורוס היתה להחליש את הליש"ט ומטרת הבנק המרכזי האנגלי היתה לחזק אותו. כדי לעשות זאת הבנק המרכזי האנגלי נאלץ לרכוש ליש"ט ולמכור מט"ח מרזרבות המט"ח שלו עד שהמט"ח הגיע לרמה קריטית נמוכה והוא נכנע.
במקרה של ישראל ושל כל אותן מדינות שהוזכרו, מדובר בפוזיציה הפוכה בה הספקולנטים רוצים דווקא לרכוש את המטבע המקומי ומוכנים לשלם על כך בדולרים. לבנק ישראל יש אינסוף שקלים לתת להם, בדיוק כמו שלבנק המרכזי של שוויץ יש אינסוף פרנקים שוויצריים לתת לספקולנטים או לבנק המרכזי היפני יש אינסוף יינים לתת להם ולכן הבנקים המרכזיים הללו לא יכולים "להישבר".
רוצים שקל חזק כדי לקנות בזול בחו"ל
ישנם אחרים מקרב הקהל הרחב שמקטרגים בגנות החלשת השקל, מכיוון ששקל חזק מאפשר להם לקנות יותר בזול באירופה ובארה"ב ובכלל לטייל עם מטבע חזק בכיס כמו מלכי העולם. לאלו, אין לי אלא לומר שמטבע חזק בכיס הוא אכן מאוד נחמד, אך אם כדי לארגן את זה השכן שלכם צריך להפסיד את מקום העבודה שלו, אז אולי זה כבר לא כל כך נחמד...
ישנה קבוצה אחרת של כלכלנים הטוענת בעקשנות שהחזקת רזרבות מט"ח גדולות הממומנות ע"י הלוואות שקליות (הנפקת מק"מים), עולה למדינה ממון רב, עקב פער הריביות בין המטבעות. אני טוען שמכיוון שרזרבות המט"ח של ישראל הן סעיף מאזני חשבונאי ולא תזרימי, השחיקה בערכן אינה רלוונטית ובכל מקרה הינה זניחה במשקלה ביחס לחשיבות ההגנה על היצוא הישראלי.
מלבד זאת, רזרבות מט"ח גדולות, מהגדולות בעולם במונחי רזרבות מט"ח לנפש, משדרות לעולם על העוצמה הפיננסית של הכלכלה הישראלית. גם לשדר זה חשיבות רבה.
ד"ר אדם רויטר הוא יו"ר רויטר מידן ומנכ"ל חיסונים פיננסים
לפנייה לכתב/ת 
