הימים האחרונים היו מלווים בטמפרטורה נמוכה במיוחד, ותמיד כשהימים מאוד קרים אני מנסה לברוח מהקור למקומות חמים. כמי שגדל בישראל ושלא מורגל בטמפרטורות נמוכות, הנשימה נעשית לי מאוד לא נעימה כאשר אני מכניס לריאות אוויר קפוא.

בדרכי למשרד בבוקר קפוא שכזה, החלטתי לעשות הפסקה קצרה בסטארבאקס כדי לקנות לעצמי משהו חם לשתות. בעודי לוגם מהמשקה ונהנה מההפסקה, שמעתי שני אנשים מדברים, כשאחד מספר לחברו סיפור ידוע: "שמעת על ג'ימי? הוא התמנה למנכ"ל בחברה גדולה. עם המינוי הוא קיבל שלוש מעטפות ונאמר לו לפתוח את המעטפות לפי המספרים שלהם רק במקרה והוא לא מצליח לפתור את הבעיות בשלושת החודשים הראשונים שלו לעבודה. כעבור חודש הוא נקלע למשבר, ניגש למגירה ומוציא את המעטפה עם המספר 1. העצה שנרשמה שם עבורו הייתה: "האשם את המנכ"ל הקודם". הוא השתמש בעצה הזאת והמשיך לנהל את החברה. כעבור חודש צץ משבר נוסף והמנכ"ל הצעיר רץ למגירה ופותח את מעטפה מספר 2, שם נאמר לו לארגן מחדש את כל החברה. המנכ"ל מייד מבצע רה-ארגון. כעבור חודש מגיע עוד משבר וג'ימי אץ רץ למגירה, פותח את המעטפה השלישית ורואה את העצה הבאה: "שב ותכין 3 מעטפות". לא יכולתי שלא לחייך ולחשוב כמה אמת יש בסיפור הזה: הרי כולנו מכירים או שומעים על מנהיגים או מנהלים שלא לוקחים אחריות אלא מגלגלים אותה מהם והלאה.

יצאתי מהורהר מבית הקפה והמשכתי לכיוון המשרד. כשהגעתי הטלפון צלצל ועל הקו הייתה שרית, שמסייעת לי בימים שבהם אני מחוץ למשרד. "שמעת את החדשות?", היא אמרה בהתרגשות. מה קרה? נבהלתי. "הכל בסדר, הכל בסדר, אבל נלסון מנדלה הלך לעולמו".

מאוד הצטערתי לשמוע.

"אני יודעת שהערכת אותו מאוד", אמרה שרית. "הוא היה איש עם המון השראה עבורך לכן חשבתי שכדאי שתדע. אולי תרצה לציין זאת במסגרת הסמינר שאתה מעביר". תודה, השבתי. זה רעיון טוב שמסתדר לי מצוין עם הסיפור בנושא האחריות ששמעתי הבוקר.

מייד נזכרתי במשפט המפורסם של נלסון מנדלה:

‏“There is no passion to be found playing small - in settling for a life that is less than the one you are capable of living.”

בתרגום, קצת חופשי אמנם, המשפט אומר בעברית:

"לא תמצאו תשוקה בהסתפקות בחיים פחותים שאינם מגיעים לרמתם של החיים אותם הייתם יכולים לחיות".

כמאמן למנהיגות ולאחריות אישית אני מוצא במשפט הזה המון השראה, כי הרי לחיות חיים ללא תשוקה משול למחשבה שאם אתה נושם אז אתה חי. התשוקה היא התבלין שבחיים, היכולת לאהוב ולהרגיש שאתה צומח ותורם ומכך מקבל את המשמעות לחייך, את הוודאות ואת הגיוון, ומעל לכל את האהבה והחיבור לעצמך ולסביבה.

אין ספק שנלסון מנדלה היה מסוג המנהיגים המיוחדים. יתכן וחלק מחברי יחלקו עלי בשל דעות מסוימות שלו, או בשל הבחירות האישיות שלו במנהיגים אותם ראה כחבריו, ואולי גם על שום ההתייחסות שלו למדיניות הכיבוש של ישראל, אותה השווה למדיניות האפרטהייד באפריקה.

אני מעדיף להתעלות מעל זה. אני מאמין שבעולם יש שפע ויש מקום לדעות רבות. זו הייתה דעתו. זה לא מחייב שזוי תהיה גם דעתי או שאני אסכים איתה. יחד עם זאת, אני שואל מה אפשר ללמוד מסוג המנהיגות שאיש זה הביא איתו.

לדעתי, הכי קרוב שאפשר ללמוד על המנהיגות של נלסון מנדלה נמצא באופן מאוד לא מקרי בפרשת השבוע, שנקראה בשבוע בו הלך לעולמו, פרשת "ויגש". הפרשה דנה בין היתר באחריות האישית שמגלה יהודה (בן יעקב) כלפי אחיו הצעיר בנימין. העמידה האיתנה של יהודה בהגנה על אחיו בנימין מובילה את יוסף לחשוף את עצמו בפני אחיו כאחיהם האובד, אותו זממו בעבר להרוג ולבסוף מכרהו לעבדות. ההקבלה שאני רואה יושבת על ההתייחסות של יוסף לכאב האישי שלו: למרות ההשפלה הכרוכה במכירתו לעבדות, שהובילה מאוחר יותר גם לישיבה בכלא המצרי, יוסף בוחר במדיניות של פיוס ושלום ולא מאשים את אחיו. להיפך, הוא מצדיק את מעשיהם וטוען שזה מה שהיה צריך לקרות על מנת שהם יתקיימו ולא ימותו ברעב הגדול. זוהי גדלות נפש עצומה. זהו ביטוי ליכולת לקחת אחריות, לא להאשים, להסתכל קדימה ולדעת שלכל מה שקורה יש סיבה והסיבה יכולה להיות טובה, אם נחליט שהיא טובה.

נלסון מנדלה ישב שנים רבות בכלא, כמעט שלושה עשורים, ובכל זאת בחר שלא להתנקם ולא להתייחס לכאב האישי והפרטי שלו והעדיף לבחור במדיניות של שלום באפריקה ולבסס את הדמוקרטיה במדינה השסועה.

זאת ההקבלה שאני רואה בין שני המנהיגים הללו, האחד חי לפני אלפי שנים ואילו את השני זכינו לראות בדורנו ולחיות בדורו. זהו כבוד גדול לומר כי זכינו לחיות בדורו של מנהיג גדול שבחר בדרך של שלום והביא להשבת הזכויות של אלו שזכויות אלו נשללו מהם, מנהיג שפעל מתוך אינטגריטי ובענווה ובחר בדרך של שלום כדרך חיים.

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה?

שלמות זה מבחירה.