בכיר לשעבר באמ"ן: אי אפשר למנוע ציתותים

"זו התרבות לצערנו". הדיווחים בסוף השבוע על כך שארה"ב צותתה לראשי הממשלה אהוד אולמרט  ובנימין נתניהו ולשר הביטחון לשעבר אהוד ברק, לא הפתיעו את הצמרת המדינית והצבאית בישראל. נתניהו אף אמר הבוקר בפתח ישיבת הממשלה בהתייחסו לנושא בבואו לרמוז כי ישראל פנתה בנושא לאמריקנים: "נתנו את דעתנו בהתפתחויות הללו". סגן ראש חטיבת המחקר לשעבר באמ"ן, אלוף משנה במיל' רונן כהן, ציין גם הוא כי ישראל ידעה שעוקבים אחריה.

"זו נקודת המוצא", אמר כהן בראיון לאולפן ynet. "זאת ההנחה הבסיסית. כך גם מתודרכים כל הקצינים בצבא ובכירי מערכת הביטחון. מה גם שראינו את מה שקרה בחודשים האחרונים עם גרמניה ואחרים, לכן מן הסתם אין פה הפתעה".

ציתותים בישראל - דיווחים נוספים ב-ynet:

שרים: "זה הזמן לשחרר את פולארד"

ברק במעקב: האמריקנים שכרו דירה ליד ביתו

ארה"ב: אנחנו אוספים מודיעין כמו כל מדינה

לדברי אל"מ כהן, גם העובדה שמדובר בחברה הכי קרובה לישראל לא משנה כלום: "ארה"ב היא מעצמה שמעורבת באופן עמוק בכל עניין מענייניה הביטחוניים של ישראל וכתוצאה מכך אוספת מידע. כמובן שבאופן אולי תמוה בשנים האחרונות האזנות, כניסות וחדירות למיילים נתפשות באופן קצת יותר רך מאשר סוכן כמו פולארד שהוא אולי נתפש כאיזה חדירה יותר בוטה".

על השאלה אם אפשר לצאת מנקודת הנחה שישראל לא יוצרת משבר, אולי אפילו מדומה, עם האמריקנים, השיב כהן: "אני חושב שישראל למדה רבות מאירוע פולארד ומאירועים כאלה ואחרים דיפלומטיים לפניו ואחריו, ומאוד מאוד מקפידים שלא לבצע דברים מהסוג הזה שנחשפו לאחרונה".

הבכיר לשעבר באמ"ן שולל כאמור אפשרות להתגונן מפני הטכנולוגיה האמריקנית. לדבריו, "מערכת הביטחון היא רחבה, העיסוק הוא מגוון, קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי להתגונן".

לא תפסו את הראש 

לפני ישיבת הממשלה הבוקר בירושלים התבטאו חלק מהשרים נגד הלגיטימיות של המעקב האמריקני אחר בכירי הצמרת המדינית של ישראל, כפי שנחשפו במסמכיו של איש הביון האמריקני הנמלט אדוארד סנואודן. לגיטימי או לא, ברירת המחדל מאז ומתמיד הייתה שהאמריקנים מאזינים - בחו"ל, לעתים גם בארץ. כך היה במשאים ומתנים המדיניים הרגישים שבהם ישראל לקחה חלק. מי שהיה שותף להם, לא ממש תפס את הראש בהפתעה בסוף השבוע, כשהמעקב האמריקני נחשף לכול.

כך היה למשל, במו"מ בין ישראל לפלסטינים בקמפ דיוויד בשנת 2000. המו"מ הרגיש, שעסק בנושאי הליבה, היה בבחינת חומר נפץ מדיני, ומהסיבה הזו, כל השחקנים במערכה רצו לדעת את הצעדים הבאים של האחר. "אם רצינו להגיד משהו, היינו יוצאים לטיול ביער", מספר עו"ד מוטי קריסטל, חבר בצוות המו"מ הישראלי. "ההנחה הייתה שאת כל המידע מיירטים האמריקנים. היו פעמים שבהן האמריקנים הוכיחו בקיאות רבה בפרטי ההצעות הישראליות".

הגילוי שארה"ב מרגלת באופן שיטתי אחר הצמרת המדינית-ביטחונית הישראלית אולי מכעיס את הממסד בישראל, אולם מאז ומתמיד היה ריגול זה סוג של הנחת עבודה. נקודת מוצא - במיוחד כשמדובר במשלחת שעתידה לשאת ולתת על עקרונות וקווים אדומים. אלא שיש הבדל מהותי בין כביסה מלוכלכת היוצאת החוצה, לבין הנחה בסבירות גבוהה שזה אכן קורה.

עו"ד גלעד שר, ראש צוות המו"מ המדיני בוועידת קמפ דיווד ובשיחות טאבה, מי שניהל את לשכת ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, ניהל משאים ומתנים שונים בארה"ב, קהיר ועמאן. "בכל המקומות הללו", אומר שר, "ההנחה הייתה שהכול מואזן, אם לא על-ידי צד זה, על-ידי הצד האחר. ולכן חומרים שהיית רוצה לשמור בלעדית עד לרגע שתחשוף, לא עוברים בשום אמצעי תקשורת. יש כמה אמצעים מוצפנים מסווגים שמאפשרים זאת, אבל לפעמים אין תחליף לשיחה שקטה במרפסת".

על פי מסמכי סנואודן, האמריקנים יירטו דואר אלקטרוני של לשכות ראש הממשלה ושר הביטחון. בחדרי המו"מ, אומר שר, המצב מורכב עוד יותר. "אתה יושב בחדר מו"מ ניטרלי, שבו המארחים הכינו את הכניסות והיציאות, את האבטחה, את השולחן והכיסאות. אתה יודע שאם תלך לחדר אחר, זה לא יהיה שם. ברור ששם יותר סביר שיאזינו לך. אדרבה כשהמו"מ מתנהל בטריטוריה פחות ידידותית מארה"ב, שגם שם זה קורה. ההנחה הייתה שהכול מואזן ויש מעקב על כל מילה ונייר. הדברים אמורים גם במו"מ בלב השלטון האמריקני, בוושינגטון, או בבסיסי חיל הים והאוויר האמריקניים".

לדברי שר, מעקב מודיעיני הוא חלק מכללי המשחק. "מו"מ הוא מאבק מוחות וניסיון לשנות מציאות, להגן על אינטרסים. ברור לגמרי שכולם רוצים לדעת מה קורה באירוע הרגיש והנפיץ הזה, בין שיריביך ובין שידידיך. לכן כל מה שאתה רוצה שייעלם מן העין אתה דואג להעלים, תדרוכים נעשים בחוץ. מתהלכים בדרך, מלחששים במרפסת. יש כאלה שאפילו שמו מוסיקה כדי להפריע".

"פשוט כתבנו פתקים" 

קריסטל זוכר היטב את הטיולים ליער כדי לשוחח ולתאם מהלכים, ואת ה"צעטלה" - הפתקים שנהגו לרשום ולהעביר, אשר למודיעין המאזין קשה ליירט אותם. "הייתה לנו ערכת טלפון מוצפן כדי להתקשר לארץ, אבל הנחנו שגם הוא מואזן. כשרצינו לדבר בינינו על אסטרטגיה, דברים שנגעו ללבם של המהלכים, עשינו את זה בחוץ. הסתובבנו ברחבי הבסיס הצבאי. בנוסף היו לנו הרבה מאוד ניירות בכתב יד, פשוט כתבנו פתקים. כל בוקר הייתה עולה מעטפה לאהוד ברק והחומרים היו עוברים בכתב יד".

לא פעם, מסביר קריסטל, הערימו המארחים קשיים על חברי המשלחות לצאת למרחב הפתוח, כנראה כדי לשמור אותם בטריטוריה שהמודיעין סוקר. "במתקנים האמריקניים מאוד קשה לך לדבר חופשי, אתה יודע שאי-אפשר לדבר במלון ולא בחדר הדיונים. לפעמים, כמו בסרטים, אתה נכנס לשירותים ופותח שלושה ברזים ומתלחשש. עשינו את זה לא פעם במפגשים הללו".

לא פעם, טוען קריסטל, העובדה שהכול מואזן הופכת כלי בידי הגורם

 המואזן, שיכול להעביר מסרים מוטעים בבחינת שלח לחמך או לוחמה פסיכולוגית במו"מ. "אתה משוחח עם קולגה במשלחת: 'על הנקודה הזו אנחנו נתעקש ולא נוותר'. הצד השני משיב בקול רם 'נכון, זו נקודה חשובה' והמטרה היא שהדברים יירשמו בפרוטוקול. אתה משתמש בעובדה שהאמריקנים מאזינים כדי לחזק את טקטיקת המו"מ. אפשר להתבאס מהעובדה שהכול מואזן, אפשר גם לנצל את זה".

גם הפלסטינים, אומר קריסטל, ידעו לעשות שימוש בעובדה שמאזינים להם. "הם דיברו זה עם זה וידעו שהישראלים מאזינים במטרה להעביר מסרים דרך מודיעין לנושאים ונותנים. צריך לזכור שהפריסה המודיעינית שלנו מול הפלסטינים גדולה הרבה יותר מהפריסה האמריקנית מולנו או מול הפלסטינים. אצלנו הסיגינט הוא רק מרכיב אחד".