שרים וזוכרים
הקהילה הישראלית בוונקובר בערב לזכרו של אריק איינשטיין
החיבור החזק של הקהילה היהודית בוונקובר לנעשה בישראל בא לידי ביטוי בשבוע שעבר, כאשר נערך אירוע לזכרו של אריק איינשטיין, באולם מלא עד אפס מקום, עד שלא נותר כיסא אחד פנוי. ואם לדייק, אנשים נאלצו לעמוד וחלקם אף ישבו על שולחנות פנימיים כדי לא לפספס את האירוע.
על הפקת האירוע הייתה אחראית דפנה זילברשטיין, רכזת תרבות ישראלית ב-JCC, אשר דאגה לריכוז החומרים ואיסופם במטרה להנציח את אייקון התרבות שנגע וממשיך לגעת בכל אחד מאתנו. דפנה הצליחה להביא קטעים נדירים ששובצו בסרטון הקולאז' שהוכן ושודר במהלך הערב עצמו, אשר על עריכתו ובימויו אחראית איילת בן מנחם כהן, אשר הצליח לסחוט דמעות של נוסטלגיה וגעגוע לצד פרצי צחוק בלתי נשלטים, בייחוד מקטעי סרטים וותיקים שזכינו לראות שוב ושוב כאילו שזאת הייתה הפעם הראשונה.
את הערב פתחה אורלי נעים, בימאית תיאטרון קהילתי ומנחת קבוצות, וחשפה לנו את "האריק איינשטיין שלה", והקריאה מונולוג ייחודי אותו חיברה לצורך האירוע. אחריה עלה לבמה אילן פילו, שבחר להציג קטע מתוך ספרו של עלי מוהר, "זו אותה האהבה - אריק אינשטיין, ביוגרפיה בראשי פרקים", לא לפני שנשא דברים אודות ההיכרות האישית שלו וסיפר שאת דבר הידיעה על מותו קיבל בביקורו האחרון בישראל, לאחריה הרגיש צורך לעבור ברחוב בו הוא גר, כמעין פרידה אחרונה שכזאת.
איילת בן מנחם כהן, ששימשה כבמאית ומנהלת הפקה בערוצי הטלוויזיה השונים בישראל, עלתה לבמה וגילתה לנו סוד מחייו של איינשטיין, שלא הרבה להתראיין אך בחר לסנן שיחות טלפון באמצעות חברו הטוב, הבדרן מוני מושונוב, ששימש לו כפילטר בין המתקשרים השונים, ביניהם אנשי במה ותרבות שרצו להזמין אותו לשיר או להתראיין.
שחר בן הלוי, איש התוכן המקומי המשמש כתסריטאי ועיתונאי באחד מצירי התוכן המקוונים המקומיים, הכין קונספט טקסטואלי עשיר שהצליח לעורר געגוע, לגעת בכל אותם נימי נוסטלגיה רדומים ואף להעלות חיוך וצחוק, מבלי לפסוח על אף אמן איכותי שזכור לכולנו לטובה והצטרף אל אבותיו.
האירוע הסתיים בשירה בציבור, שכללה ממיטב שיריו של איינשטיין עם הצגת שקופיות למילים. הגיטריסט המקומי, אוהד גבריאלי, הצטייד בגיטרה אקוסטית מוגברת ואליו הצטרפה בשירה אמו, שהגיעה במיוחד מישראל כדי לבקר את בנה, והצליחה לסחוף בשירתה את הקהל. באולם ניתן היה לחוש את ה"ביחד" בערב שהצליח לרכז בו זמנית את הנוסטלגיה לצד ההוויה הנינוחה ותחושת החום, וללכד עוד יותר את הקהילה המקומית.
דמעות של נוסטלגיה. צילום: אסנת רום
מומלצים
