שתף קטע נבחר

אריה מליניאק

פיפ"א, תפתחו טלוויזיה / מליניאק ברביעי

דניאל בר־נתן וצוות השיפוט שלו השתמשו בחוק ההיגיון. חבל שמי שמנהל את הכדורגל בעולם הוא חסר היגיון. וגם: רן בן שמעון יש חלק בכישלון של הפועל ת"א, אבל הההנהלה אשמה

תארו לעצמכם אדם שעומד להיות מורשע ברצח, וצפוי לעונש מאסר עולם. השופטים נוטים להרשיע אותו, כשהם יודעים שבדיקת פוליגרף יכולה לזכות אותו בסבירות גבוהה. בדיקת פוליגרף אינה קבילה כידוע בבתי משפט, בדיוק כמו שצילומי הטלוויזיה אינם קבילים במגרשי הכדורגל. למה?

 

 

כי את פיפ"א מנהלים אנשים שפוחדים משינויים. יש להם תרנגולת שמטילה ביצי זהב, אז למה לגעת? ספורט בנוי על הגינות, לא על כסף. לא תהיה הגינות, לא יהיה גם כסף. שופטים, שחקנים, אוהדים, כולם יוצאים נפגעים מאי־הצדק, אבל פיפ"א לא תשנה כלום.

 

דניאל בר נתן וצוות השיפוט שלו נעזרו במצלמות הטלוויזיה, וביטלו פנדל שלא הגיע להפועל עכו נגד מכבי ת"א. מעצבן שמבטלים לך פנדל, וזה גם נראה כמו התרפסות של השופטים בפני הגביר (מיץ' גולדהאר)

ורמיסה של המסכנים מהצפון. מצד שני, מתסכל להיות שופט כשיש לך אמצעים לבדיקת האמת, ואסור לך להשתמש בהם. בר־נתן השתמש בחוק ה־18, היגיון. חסר ההיגיון הוא מי שמנהל את הכדורגל בעולם.

 

רוב אנשי הכדורגל פוחדים משינויים. כשעולה הצעה לשנות משהו, הם נכנסים לפאניקה, והטענה העיקרית שלהם שהצפייה בטלוויזיה תעצור את שטף המשחק. על איזה שטף משחק הם מדברים? אין משחק כדורגל בישראל שלא נעצר לפחות כל חמש דקות. מהשריקה ועד לביצוע בעיטת עונשין חולפות לפחות שתי דקות. החלפת שחקן זה טקס שיכול להימשך ארבע דקות. תמיד השחקן הרחוק מוחלף, צולע ומקרטע לנקודת ההחלפה, בדרך עוצר ללחוץ ידיים לשופט ומוחא כפיים לקהל.

 

דניאל בר נתן (משמאל) והקוון ניסן דוידי. צדיקים? (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
דניאל בר נתן (משמאל) והקוון ניסן דוידי. צדיקים?(צילום: ראובן שוורץ)

 

ההצגה המגוחכת מתרחשת שש פעמים במשחק, שזה בזבוז של רבע שעה. חילוף בדקות הסיום נועד רק למטרה אחת: בזבוז זמן, וזה בסדר. אבל לעצור את השעון פעמיים במשחק, לצפות בהילוך חוזר כדי למנוע עוול, זה לא. שטף המשחק ייפגע. ולמה להגביל את מספר החילופים? למה ששחקן שיצא במחצית הראשונה, לא יוכל לחזור אחרי ההפסקה? למה לא להאריך את הקריירה של לאו מסי עד גיל 38? שישחק 20 דקות במחצית הראשונה ועוד 25 במחצית השנייה. למה לשתף רק 14 שחקנים? כי שטף המשחק ייפגע.

 

רוצים שטף? אין בעיה. שחקן ייכנס למשחק בקו האמצע, וזה שיוצא יעוף החוצה בדרך הקצרה אל מעבר לקו החוץ. חילוף ייקח בדיוק 10 שניות. אם קבוצה תיתפס עם 12 שחקנים, השחקן שלא עזב יחטוף צהוב. מה כל־כך מסובך?

 

החלק של בן שמעון, האשמה של ההנהלה 

רן בן־שמעון מתנדנד, רגל פה רגל שם. ההנהלה, המאמן, האוהדים, כולם רצו טוב, יצא רע. הקסם שהצליח בקריית־שמונה, לא עובד בהפועל ת"א, והבעלים, שהיו באמת סבלניים ונתנו גיבוי אמיתי לבן־שמעון, נשברו. כלפי חוץ עדיין מגבים, אבל לתקשורת מטפטפות רמיזות, שרב"ש צריך לקחת אחריות. שיתפטר ויוציא את הפועל ת"א מהבור המקצועי והכלכלי אליו הידרדרה.

 

לוקח חלק, לא האשם העיקרי. רן בן שמעון (צילום: יובל חן) (צילום: יובל חן)
לוקח חלק, לא האשם העיקרי. רן בן שמעון(צילום: יובל חן)

 

לבן־שמעון יש חלק במצב, אבל מי שאחראי זו ההנהלה. חשבו שיביאו מאמן בעל סמכות שיעשה סדר, יוריד להנהלה את האוהדים מהראש, ויביא הצלחות. בעל קבוצה שמנהל מו"מ עם קוסם, מוכן לשלם כל מחיר. כסף, אורך החוזה, תנאי יציאה.

 

לא שיניתי את דעתי: אסור לחתום חוזה לתקופה ארוכה עם אף שחקן או מאמן. בפועל זה לא עובד, ורק יוצר בעיות. כשהסכין על הצוואר, לא צריך לממש את האיום. כמה מאמנים שורדים שלוש עונות? מתי מעט. חצי מהם מפוטרים, במקרה הטוב (מבחינת הקבוצה) מקבלים שכר רק עד סוף העונה, ובמקרים הרעים ממשיכים לקבל משכורת עוד שנה ויותר, או פיצוי מטורף.

 

רק השבוע הפועל ת"א הורידה לעצמה מהראש חלק מהשכר שהיא עדיין משלמת ליוסי אבוקסיס. דרור קשטן ויתר על יתרת השכר שלו בבני־יהודה, אחרת שני הצדדים היו תקועים יחד עד סוף העונה. לא חשוב כמה תארים רשומים על שמך, אתה טוב כמו המשחקים האחרונים שלך. אפילו מרקו בלבול, שעושה עבודה נפלאה בסכנין, היה רק לפני חודשיים מועמד לפיטורים.

 

חוזה לעונה אחת למאמן, לא יותר. חיים רמון (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
חוזה לעונה אחת למאמן, לא יותר. חיים רמון(צילום: עוז מועלם)

 

כשהאוהדים מתחילים לשבת למאמן על הראש, כדור השלג מתחיל להתגלגל. המאמן מאבד סמכות וגם משחק טוב אחד (כמו ההפסד "המכובד" בדרבי) לא משנה כלום. כשברור שהכיוון של הקבוצה הוא למטה, המאמן בדרך החוצה וההנהלה מנסה להקטין נזקים. יתפטר או יפוטר, יקבל או לא יקבל פיצויים. כשהאוהדים ביוזמתם (או בעידוד ההנהלה) מתחילים למרר למאמן את החיים, הוא צריך סבלנות מברזל בשביל לא להישבר ולקבל את כל שכרו, ראו מקרה גיא עזורי באשקלון ובבאר־שבע. מי צריך את זה?

 

הלקח: חוזה לעונה אחת. הולך טוב, ממשיכים. לא הולך, נפרדים. אמי לימדה אותי שאם מבשלים משהו ויצא לא טוב, אל תוסיף מלח כי יהיה מלוח מדי. אל תוסיף מים כי יהיה תפל, ואל תוסיף סוכר כי התבשיל יהיה מתוק מדי. לזרוק ולעשות חדש.

 

כסת"ח? אבי לוזון (צילום: אורן אהרוני ) (צילום: אורן אהרוני )
כסת"ח? אבי לוזון(צילום: אורן אהרוני )

 

ועדת האיתור - כסת"ח  

אבי לוזון הולך למנות ועדה לאיתור מאמן לנבחרת ישראל. עד עכשיו לוזון וסגנו שטרן חלובה קבעו על דעת עצמם. עכשיו מקימים ועדה בה יהיו חמישה חברים: לוזון, חלובה,

מנכ"ל ההתאחדות רותם קמר (שתלוי בשניהם לפרנסתו), ויצרפו עוד שחקן עבר ומאמן שיהיו בכל מקרה במיעוט, ויאלצו להתיישר עם מי שמינה אותם. במילים פשוטות, עבודה בעיניים.

 

לוזון קבע שהמטרה היא מינימום שלב ההצלבה, ומינה את לואיס פרננדז שנכשל. לוזון גם אחראי אישית למינוי של אלי גוטמן, שנכשל. איזה כישורים יש לו לקבוע מי יאמן את הנבחרת? ועדת איתור צריכה להמליץ, הנהלת ההתאחדות צריכה לאשר. כשהיו"ר הוא גם הממליץ לעצמו, זו בדיחה.

 

ימשיך? אלי גוטמן (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
ימשיך? אלי גוטמן(צילום: אורן אהרוני)

 

אם גוטמן היה מסיים במקום השני בבית המוקדם, לא הייתה ועדת איתור ולא בטיח. ועדת האיתור היא כסת"ח, מראית עין לעוד מינוי של אבי לוזון. מהדורה חוזרת של הוועדה שהכשירה את גיא לוזון למאמן הנבחרת הצעירה. גיא מאמן מצוין, הוועדה היתה ביזיון. גם אבי לוזון עשה כמה דברים חשובים במשמרת שלו, אבל הוא מתעקש לסיים עם עוד ביזיון. נמר לא יהפוך חברבורותיו.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ראובן שוורץ
צוות השיפוט בבלומפילד
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים