הצילה מחבל: "השחרור - בגידה באזרחים"
ב-13 במאי 1992 הגנה בלה פרוינד בגופה על המחבל עדנאן אפנדי, שדקר שני נערים בירושלים. בשבוע הבא צפויה ישראל לשחררו, ופרוינד מתעקשת: "עשיתי את המוטל עליי, ועכשיו הממשלה מזלזלת בחוק"
כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:
- יעלון: גל הטרור - בגלל ההסתה של הרשות
- קריסת המרפסות בחדרה: עולה חשד לרשלנות
- תרשום: אובססיית אל-קאעידה לתיעוד הוצאות
למעשה, אחרי 21 שנים בכלא, בשבוע הבא אפנדי גם יהפוך ככל הנראה לאדם חופשי: הוא נכלל ברשימת 30 המחבלים שמתוכם ישוחררו כ-26, בפעימה השלישית של שחרור האסירים הפלסטינים במסגרת המחווה של ממשלת ישראל לרשות. פרוינד, חרדית שמתגוררת בירושלים עד היום, לא שוכחת אף פרט מהדקות ההן, כשסוככה בגופה על אדם שרק דקה קודם לכן ביקש לרצוח שני נערים יהודים. ועכשיו, היא קוראת שלא לשחרר אותו.
על אירועי אותו יום היא מספרת: "סוככתי עליו. הגנתי עליו בתנועת עובר. מישהו שם אמר לי 'אם את לא זזה אני יורה בו'. עד שבסוף הגיעו שוטרים, חילצו אותי ועצרו אותו".
אפנדי נשפט ונידון ל-30 שנות מאסר והמחווה במסגרת המו"מ המדיני קיצרה את התקופה בשליש. פרוינד טוענת שלו הייתה יכולה הייתה מונעת את השחרור: "אנחנו האזרחים מוסרים את חיינו על ערכים קדושים ועל חוק. אחד מהם הוא שאם מחבל לא מהווה סכנה - אז אסור לנו לפגוע בו.
אנחנו צריכים למסור אותו לרשויות, אבל אז המדינה משחררת. הוא מקבל פרס".
בדיעבד היית פועלת אחרת?
"לא. אין קשר בין הפעולה שלי להחלטה לשחרר אותם. ככה צריכה להתנהג יהודייה, ישראלית, חרדית ובת להורים ניצולי שואה".
במהלך הראיון היא אומרת: "יש ניצנים של סכינאות. חזרנו אחורה. היום כשהייתי בשוק כבר הסתכלתי שוב מסביב כמו לפני עשר שנים על כל פינה ועל כל חור. כל תיק בשוק מעלה בך חששות. מצב הרוח לא טוב".
פרוינד אומרת שהיא מודעת לכך שחלק לא מבוטל מהמחבלים שמשתחררים חוזרים לעסוק בטרור: "קורבנות הטרור מסכנים. אני נושאת בלב חוויה כזאת כבר 20 שנה. זה כמו קעקוע. זה נסחב בנפש. כל אמבולנס, כל פעם שאני עוברת שם בפינה, כל פעם שאתה שומע על דקירה. זה ישר מעלה לך את הסעיף. כל יום שאני שומעת שיש פיגוע העניין הזה עולה לי. אני לא חושבת שתהיה סיטואציה שבה אפגוש את המחבל. ההורים שלו רצו לפגוש אותי אבל החלטתי שאין צורך. הוא הרי בא לרצוח ילדים".
"עסקה ללא תוצאות לא שווה"
האסיר הבטחוני פארס אחמד מוחמד בארוד שרצח ב-1991 את מרדכי רויכמן במחסן רהיטים בחדרה עתיד להשתחרר גם הוא בעסקה הקרובה. "כואב לי הלב על ההחלטה לשחרר את הרוצח של סבא שלי". אמר הנכד רועי רויכמן (35) ל-ynet. "הכאב התחיל אצלי מהיום הראשון שדיברו על שחרור הרוצחים". עם זאת, סבור הנכד רויכמן שאם הצעד יביא תועלת ייתכן יוקל לו. "נכון שזה כואב אבל אם זה יקדם את תהליך השלום וימנע פיגועים - מבחינתי זה בסדר. אם לא, זה יאכזב אותנו מאוד. עסקה ללא תוצאות לא שווה".
לדבריו, "אני לא רוצה לדרוש כלום ולא הולך להשתתף בשום הפגנה נגד שחרור האסירים. סבא שלי מת. כמה שנעשה זה לא יחזיר אותו לחיים. מקווה לראות שינוי כדי שנחיה בשלום בשקט".
