שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    "מאמא-ליגה": עקרות בית מייאשות

    מי הן הנשים שנשואות לכדורגל הישראלי, הוויקטוריות בקהאם המקומיות? לפי הפרק הראשון של "מאמא ליגה", התשובה לא מספיק מעניינת. וזאת למרות מערכת היחסים הטעונה בין שיר אלמליח לחברותיה, שמספקת קצת ג'וס

    נכון שחלקנו עדיין מתלבטים בשאלה אם יש בכלל כדורגל ישראלי, או שמדובר באשליה שפשוט מתומחרת ביחס הפוך לאיכות המשחק שהיא מנפיקה, אבל את ערוץ 10 הספק הזה לא עוצר. מבחינתו כדורגל ישראלי חי ובועט, עובדה - כמעט לכל הכדורגלנים יש נשים. את הנשים האלה תוכלו לפגוש ב"מאמא-ליגה", סדרת הדוקו? (כואב לי במוח להגדיר אותה ככה) של הערוץ, שתנסה לפצח את המסתורין הגדול המסתתר מאחורי הוויקטוריות בקהאם המקומיות.

     

    ביקורות טלוויזיה נוספות:

    "מאסטר שף": העיקר שרושפלד מאוהב

    "גולסטאר": כדור של פאן

    "המתנחל": חכם על חלשים

     

    שלוש נשות כדורגלנים (שיר אלמליח, קרן אבוטבול וקרן גולץ), סוכנת שחקנים אחת (ויקי ואקנין), ואחות של הלוזונים מפתח תקווה שחולמת על קבוצה משל עצמה (אביבה מליחי), כולן משאירות אחריהן שובל טסטמוניות שממנו משתמע שכדורגל הוא הציר סביבו סובבת שווארמת חייהן, ושאשת כדורגלן צריכה ביודעין לזוז הצידה ולהשאיר לבעלה את כל הפוקוס, לטפל בילדים אם יש, לבשל לו ולא להציק בצרכים משלה, כדי שיהיה רגוע ויוכל להתרכז בדבר הערטילאי הזה שנקרא כדורגל ישראלי. הן צריכות להתמודד גם עם העולם האַלים של המגרשים והאוהדים, שלא מתעצלים, מגדילים ראש ומשקיעים באיחולים, רמיזות לעתיד וסתם משפרי אווירה מטעמם.

    "מאמא-ליגה". דוקו? ()
    "מאמא-ליגה". דוקו?
     

    הפרק הראשון נפתח בסדרת וידויים מעניינת למדיי, שמשתדלת לייצר עומק סביב ההקרבה של נשות הכדורגלנים, שההצלחה או הכישלון במקצוע של בני הזוג שלהן מכתיב את מצב רוחן כמעט בכל רגע נתון. אין ספק, אומר אדם לעצמו , שחיים מהסוג הזה מצריכים אופי מחושל, שהפועַל היוצא שלו הוא נשים חזקות ומורכבות. והנה, הנשים האמיצות האלה יחשפו בפנינו את החיים בצל הכדורגלן הישראלי, ויחד איתן נפרק את הסטיגמות, נצחק, נבכה, נזדהה או נזעם. אלא שלא הרבה אחר כך הפרק מאבד גובה, כשהוא צונח אל תהומות סדר היום של הנשים, הלבטים שלהן (מה ללבוש למשחק?) והיחסים שלהן עם הגברים, שמסתכמים, למרבה הצער, במעט מאוד.

    הפרק הראשון צונח אל תהומות סדר היום של הנשים (צילום: דנה קרן) (צילום: דנה קרן)
    הפרק הראשון צונח אל תהומות סדר היום של הנשים(צילום: דנה קרן)
     

    מעבר לאקזוטיקות קטנות כמו סדרת טקסים שמקדימה כל משחק (מטבע של חמישה שקלים על קו ה-16) או קווי עלילה שלא מוצו (קרן אבוטבול נאלצת להתעלם מיום הנישואים שלה כי הוא נופל על דרבי, והפועל, אבוי, לא חזרו עם ניצחון), ההצצה לא מקיימת את ההבטחה הפשוטה שמדובר בנשים מעניינות, שמחזיקות סדרה. הן נעות בין תוקפנות אלימה (ואקנין, האשה-סוכנת היחידה בענף שהיא באמת מקבץ קלישאות מושלם), פושריות טורדנית (גולץ, שרוצה שהגבר שלה יהיה גם קשר וגם חלוץ) וקהות-חושים פוטוגנית (אלמליח, שבאמת אין מה להגיד עליה מעבר לעובדה שיש לה רגליים נפלאות, ושיכולת העל שלה היא לשנות את צבע השיער שלה תוך כדי הפרק). הכדורגלנים עצמם נראים בסדרה יצורים אדישים במקרה הטוב ואנטיפטים במקרה הפחות טוב.

    שיר אלמליח. אין יותר מדי מה לומר ()
    שיר אלמליח. אין יותר מדי מה לומר
     

    כדורגל הוא - ככה לפחות סיפרו לנו - עולם מלא תשוקה ויצרים, פסגות ושפלים, אבל "מאמא-ליגה" מצליחה ללכוד מעט מאוד מהתחושה הזאת, אם בכלל. מה שעשוי להכניס קצת ג'וס טלנובלי לסדרה הוא היחסים המעורערים בין הבנות לבין עצמן, שבפרק הראשון מודגמים בקטנה כשקרן אבוטבול מתארת את שיר אלמליח. אבל כדי שנגיע לפרק השני, כדי שנרצה לעבור ליד כלובי הזהב של נשות הכדורגלנים, להתעניין בהן ולפנטז על חייהן הסוערים, ערוץ 10 יצטרך להתאמץ קצת יותר.  

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דנה קרן
    "מאמא ליגה". צריך קצת יותר מאמץ
    צילום: דנה קרן
    לאתר ההטבות
    מומלצים