שתף קטע נבחר

נבהלים כשהילדים הולכים מכות? זה טוב להם

אתם רואים את הילדים הולכים מכות ובטוחים ש"זה ייגמר בבכי?". רגע לפני שאתה רצים להפריד בין הניצים כדאי שתדעו כי אותה התגוששות חשובה מאוד להתפתחות - ועוזרת לילדים להבין טוב יותר את המשחק החברתי. יעל זקוב עם כל ההסברים

חתולים וכלבים אוהבים להשתולל. אפילו פילים, פינגווינים, כבשים ועכברים אוהבים להשתולל. כל הגורים וגם גורי האדם אוהבים לתפוס, לקפוץ, להתגלגל ולטפס אחד על השני ויש לזה הסבר: ההשתוללות חשובה, אפילו חיונית, להתפתחות בריאה.

 

כמבוגרים אנחנו יכולים להיזכר ברגעי ההשתוללות שלנו כילדים, אבל אחת שהתבגרנו, רובנו מעדיפים בילויים אחרים. האם העובדה שמשובת הילדות חלפה לה גורמת לנו להשתדל ולבלום את יוזמות ההשתוללות של הילדים? לרוב כן. הרצון לגונן, לשמור ולחנך בריא גם הוא, אבל אפשר לשלב. לאפשר לילדים להשתולל ולזכור את כל הטוב שהם מרווחים מכך. כי השתוללות היא אינה אלימות, אלא להיפך, היא הכיף שמרגישים כאשר לומדים את ההבדל בין השניים.

 

כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים

  

עוד כתבות של יעל זקוב בערוץ הורים :

חכמים יותר: כיצד משתנה המוח כשהופכים להורים

לא סתם כפית: הכלים שעוזרים לתינוק לחשוב

תנו להם לזוז: המדריך לגידול תינוקות חושבים

מפתח חשיבה מרחבית: למה חשוב לשחק בפאזל

 

השם הרע שיצא להשתוללות

השתוללות היא פעלתנות נמרצת וכאשר מדובר בילדים, זה סוג של משחק. הטבע החכם יודע להטמיע בנו את המוטיבציה לעשות את הדברים שחשובים לקיומנו, לכן משחק ההשתוללות לילדים הוא לא פחות מתענוג. מה חשוב בזה? התנועה האינטנסיבית מקדמת את היכולות המוטוריות ומקנה כוח וביטחון.

 

אך התפקיד החשוב יותר שיש למשחקי ההשתוללות הוא דווקא בתחום החברתי. מוזר ככל שזה ישמע בתחילה, מהר מאוד מתברר ההיגיון: משחקי ההשתוללות מחברים בין הילדים. כאשר הילדים דוחפים, תופסים ומתיישבים זה על זה, יש ביניהם מגע פיזי ומטרה משותפת. הם שומרים על הגינות, על החוקים וגם אחד על השני - כי הם מודעים לכך שאם משהו יפגע המשחק יפסיק להיות מהנה.

 

תחום משחקי ההשתוללות נשאר די מוזנח בקרב חוקרי ההתפתחות, עד שלאחרונה זוכה להתעניינות מוגברת. מחקרי תצפית יודעים לכמת את הנתונים ולהציג לנו את העובדה המרגיעה הבאה: רק אחוז אחד מתוך כלל משחקי ההתגוששות הופכים לעימות אלים אמיתי. ברוב המקרים בהם המשחק הופך לתוקפני, מעורבים אותם הילדים הנוטים להתנהגות אלימה. ילדים אלו ייהנו מתשומת לב מיוחדת, מאתנו המבוגרים, שידריכו וילוו אותם בהתמודדות החברתית המאתגרת להם.

 

איך יודעים אם זה מכות או סתם משחק?

ההבדל בין משחק ובין מציאות הוא, שבמציאות חשובה המטרה ובמשחק הכיף הוא בתרגול. המכה במשחקי "כאילו קרב"

לא מכוונת להכאיב, אלא כאילו להכאיב. זה הכלל שכל השחקנים מכירים ורק אנחנו המבוגרים קצת מתבלבלים. בדרישה להפסיק להרביץ הילדים עונים בפשוטת "אנחנו רק משחקים" - והם צודקים! ולראייה, 85% ממשחקי ההאבקות מתרחשים בין חברים, שממשכים לשחק ביחד גם אחרי ה"קרב", מה שאמור לתת לנו את הרמז לכך שזה מרגיש להם טוב.

 

למשחקי ההשתוללות יש חוקים פנימיים שנעים על החבל הדק בין תחרות ושיתוף פעולה. בדרך כלל הילדים מצליחים לשמור על האיזון כי ללא תחרות המשחק יאבד מחיינו, וללא שיתוף פעולה אין משחק. החזקים יותר "נכנעים" כדי לאפשר גם לאחרים להיות עם היד על העליונה. הזריזים יותר לומדים את יתרונם היחסי ויהיו נדיבים בתורם כאשר "יתפסו".

 

טיפ להורים: כך תבדילו בין משחק של "כאילו קרב" ובין עימות תוקפני אמיתי

הבעות פנים: בשעת המשחק הילדים מחייכים ורגועים. בעימות אמיתי, הפנים הופכות אדומות, הגבות מתכווצות והשפתיים קפוצות.

 

תנוחות הגוף: בשעת המשחק הילדים נצמדים אחד לשני ואוהבים להתגלגל ולהגיע לרצפה. בעימות אמיתי רוב הילדים נשארים עומדים ונמנעים מלפול לרצפה. כך הם שומרים על מרחק ביטחון שיאפשר להם להתרחק ולהגן על עצמם. תצפיות מצולמות על ילדים בזמן משחק חופשי מגלות כי הילדים שהולכים מכות באמת משתמשים בידיים וברגליים בלבד, ואילו במשחקי ההיאבקות הילדים משתמשים בכל חלקי הגוף והמגע הגופני יותר אינטנסיבי.

 

חילופי תפקידים: בשעת המשחק מתקיימת חלוקה לתורות והתפקידים מתחלפים. בעימות אמיתי ילד אחד דומיננטי יותר ואף אחד לא מוכן להיכנע.

 

צעדים ראשונים בהשתוללות

הפעילות הלא מאורגנת של המשחקים הפיזיים מבשילה בהדרגה וסוללת את הדרך למשחק הספורט התחרותי עמוס החוקים בגיל בית הספר. בגיל הרך הילדים מגיבים בחקירת הסביבה ולכן כאשר הם יגלו מזרן, הם יתגלגלו עליו בהנאה. כאשר הקטנים פוגשים ילד אחר שוכב על המזרן, הם יתגלגלו דווקא עליו ובהנאה רבה עוד יותר. מדוע הילדים מתיישבים אחד על השני? כי הם יכולים! ואם לא נפריע, זה יכול להצחיק את כולם.

 

במתקני הג'ימבורי המשחק החברתי הוא של חיקוי, ללא מטרה וללא תחרות: ילד אחד קופץ והשני אחריו. התנועות עדיין לא מדוייקות ורגל תמימה עלולה להכשיל את השותף או ניסיון לאחוז, עלול דווקא להפילו. נכון, הנפילות הן רבות, אך לרוב אין מדובר בכאב ופגיעה שדורשת את שלילת האירוע כולו. משחקי ההשתוללות עוזרים לילדים הצעירים להבין את כוחם המתפתח וזוהי הזדמנות בשבילם ללמוד כיצד לשלוט בו.

 

ריב בין ילדים. זה אמיתי או סתם משחק? (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
ריב בין ילדים. זה אמיתי או סתם משחק?(צילום: shutterstock)

 

טיפ להורים: מדריך למשתולל המתחיל

הצעירים אינם יכולים לדעת מראש אבל בהחלט צריכים ללמוד שפעולות מסויימות עלולות לפגוע.

 

השתמשו במילים "מסוכן" או "כואב" כדי לעצור פעילות מוגזמת. האמרה "זה לא נעים…" לא תמיד ברורה דיה.

 

השתוללות בטוחה עם ההורים מזמנת את ההזדמנות ללמוד את מה שמותר ורצוי וגם את מה שאסור, ובתנאי שהיא כיפית לשני הצדדים.

 

לפני שמתחילים להשתולל, בחרו ביחד מקום. כאשר תשאלו את הילדים "זה מקום מתאים? בטוח פה?", הם ילמדו לשים לב בעצמם.

 

סכמו מראש שכאשר הילדים אומרים "די" תפסיקו מיד וכאשר אתם אומרים "די" הם מפסיקים. זכרו לשבח את שיתוף הפעולה כאשר הילדים מפסיקים לבקשתכם.

 

כאשר המשחק הופך פרוע מדי, הפסיקו והסבירו בקצרה למה הפסקתם. לאחר הפסקה קצרה לרגיעה, אפשר לחדש את המשחק.

  

אבא, תעשה איתי קרב

בגיל שלוש-ארבע הילדים נהנים להשתולל עם אבא והחוקרים מעריכים כי לאורך היום הממוצע 6% מכלל האינטראקציות

בין האבות והילדים קשורות במשחקי השתוללות (נשמע מעט? תחשבו על כל מה שאתם עושים עם הילדים: מדברים, מנגבים, מביאים ומחזירים... לדעתי, האחוז הזה דווקא משמעותי).

 

זוהי תקופה חשובה בהתפתחות המוחית, הקשורה בויסות עצמי ובמיוחד בשליטה ברגשות תוקפניים. נראה שיש קשר בין הדברים: אבא, החזק והחכם, יודע לאתגר את הילדים להיפוכים נועזים יותר, לקפיצות רחוקות יותר ולהוביל את ילדיו לקצה יכולתם. יחד עם זאת, הוא יודע בעיקר לשמור על גבולות הגיוניים, על בטיחות ועל האווירה המשחקית. מרכיבים אלו דרושים בבניית יכולות הוויסות העצמי והם השקעה לטווח רחוק.

 

החוקרים שבחנו את התחום קובעים כי אבות יכולים לעזור לילדיהם ללמוד כיצד לנהל רגשות תוקפניים בעזרת משחקי ההשתוללות. מחקריהם מראים שילדים שרגילים לשחק עם אבא במשחקי היאבקות בגיל צעיר, מציגים התנהגות מווסתת ומרוסנת יותר בגיל בית ספר. אבל בתנאי, והתנאי הזה מאוד חשוב ומהותי - שהאבות דומיננטיים במשחק וברור שידם על העליונה.

 

בזמן המשחק, אבא יכול לבחור להכשיל את עצמו מדי פעם, להיכנע ולתת לילדים לנצח, ובתנאי שהילדים חשים שהוא השולט במשחק, שומר על ביטחונם ועל גבולות ברורים. הנתונים מראים שקבוצת הילדים ששלטו במשחקי ההיאבקות עם האבות הציגו רמת תוקפנות גבוהה ויכולות ויסות נמוכות כאשר הגיעו לגיל בית הספר, חמש שנים לאחר התצפית הראשונה.

 

משתוללים עם חברים

בגילאי הגן ובכיתות הראשונות המשחק הפיזי מתרחש בין חברים בקבוצות גדולות, ובעיקר בזמן המשחק החופשי בגן ובהפסקות. אז ניתן לראות את הילדים מסתערים זה על זה ויוצאים לרדיפות ותפיסות הכוללות לפיתות ומשיכות. המשחק הופך לדמיוני ו"מפלצות" חושפות שיניים, שוטרים כולאים את הרעים והדמויות משתנות על פי תוכניות הטלוויזיה. בנים ובנות ישחקו לפעמים ביחד, בעיקר בחלק של הרדיפה אחד אחרי השני. לרוב תפקיד הבנים יהיה לתפוס וזה שתפס הכי הרבה יוכל להשוויץ בכך. הבנות יחושו גאווה אם ירגישו שדווקא אחריהן רודפים הכי הרבה (מזכיר פלרטוט? כנראה שלא במקרה).

 

ילדים המתקשים לעמוד בקצב יכולים להפיל את עצמם בכוונה ולזייף פגיעה שתציל את כבודם. התצפיות מראות שתגובתם של הילדים האחרים לכך היא אוהדת בדרך כלל וזו הזדמנות חשובה לתרגל אמפתיה. בשאלונים לגננות ומורות נמצא (שלא במפתיע, בדיוק כמו בבית) שגישתן למשחקי ההשתוללות אינה חיובית.

 

לרוב המבוגרים המטפלים בילדים מתקשים לראות את התועלת שבמשחקים אלו והחשש מפני פגיעה או עימות פיזי גורם לנו לפסול את כל "העסק" מראש. חבל, כי בין התנועות הגדולות מתחילים ניצנים של שיחות משא ומתן, שיתופי פעולה, שמירה על הגינות ומיומנויות של פתרון בעיות, אותם כולנו היינו רוצים בוודאי לטפח.

 

טיפ להורים: דברו על החוקים החשובים

מי שלא רוצה להשתולל לא חייב, וזה צריך להיות כיף לכולם

 

אסור לחנוק ולהרביץ באמת

 

כאשר משהו אומר "די" חייבים להפסיק

 

אתם אלו שקובעים את גבולות המשחק על פי הבנתכם

 

גילוי נאות: אני לא משתוללת עם הילדים שלי. בבית שלנו התפקיד הזה שמור לאבא. בזמן הכתיבה אני נזכרת שכילדה הייתי נלחצת כשאבא שלי היה "הולך מכות" עם אחי הגדול. "אל תבכי, זה בצחוק", הוא היה אומר לי, מה שנשמע היום הגיוני. אולי בגלל זה כשהילדים שלי מתחילים "קרב" המחשבה האוטומטית הראשונה שלי היא "זה יגמר בבכי" (ולא חשוב מאיזה עדה אני). עכשיו אני אומרת בלב "זה מעולה! הם מתחברים, לומדים וסוף סוף התנתקו מהמסך". אפשר להגיד את זה ואפשר גם להתקיל את הבנות. גם הנסיכות העדינות יכולות להיות גיבורת-על. היום אפשר הכל.


הכותבת היא מרפאה בעיסוק לתינוקות ופעוטות ב"פשוט לגדול ". לדף הפייסבוק של פשוט לגדול




 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
מכות? לפעמים זה סתם משחק
צילום: shutterstock
מומלצים