שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לכלכת על מישהו בפייסבוק? כך תמנעו תביעה
    תושבת ערד כתבה בקבוצת פייסבוק שבעל מינימרקט נוהג לרמות בעודף ונדרשה לשלם לו פיצוי. מתי הפוסטים שלנו ברשת מהווים לשון הרע? כמה זה עלול לעלות לנו? מה קרה לגבר שפרסם פוסט אלים על הקיר של גרושתו? ועל מה צריך להקפיד כדי לא להיגרר לבית משפט בגלל סטטוס אחד פזיז?
    כשנעמי ניגשה לקופה של המינימרקט הסתכם החשבון שלה ב-41.5 שקל. היא שלפה שטר וכמה מטבעות, שילמה וקיבלה עודף של 60 שקל. רק אחרי שעזבה גילתה שחסרים לה 100 שקל. היא חזרה למינימרקט, הסבירה לבעלים שמסרה להם שטר של 200 ולא 100 שקל, וביקשה לקבל את העודף המלא שמגיע לה. מנהל המינימרקט ובעליו, תושב ערד בשם גיל, הבטיח לבדוק את הקופה בסוף היום, ולאחר הבדיקה מסר לנעמי שלא נמצאה יתרה מתאימה לפרטים שמסרה.

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    היא חזרה לביתה והעלתה בקבוצת הפייסבוק "ערד" פוסט המזהיר מפני הסופרמרקט והוסיפה שיש שם "תופעה שחוזרת על עצמה. לשים לב טוב, ישנה שיטה של הסחה על ידי שיחה איתך ותוך כדי השיחה לא מחזירים לך את העודף הנכון".

     

    ההודעה עוררה שיח ער ורב משתתפים ותגובות. נעמי המשיכה לענות למגיבים ועמדה על דעתה. הדיווח שלה לחברי קבוצת הפייסבוק – ולמעשה לכל מי שיכול היה להיכנס לעמוד – העלו את חמתו של גיל בעל המינימרקט. הוא פנה לבית משפט השלום בדימונה והגיש שם תביעה כספית נגד נעמי, שעילתה עוולת פרסום לשון הרע, בסך 200 אלף שקל. מה קבע בית המשפט?
    אילוסטרציה. הסטטוס שסיבך את נעמי (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    אילוסטרציה. הסטטוס שסיבך את נעמי(צילום: shutterstock)

    האם מדובר בכלל בלשון הרע?

    כולנו פוגשים – או אפילו כותבים בעצמנו – ביקורת צרכנית מסוג זה ברשתות החברתיות. למשל, "יושבת בקפה X, מחכה כבר 15 דקות להפוך שלי! בושה". או "אני נמצאת עכשיו בג'ימבורי Y ולא נותנים לנו להכניס את העגלה. מציעה לאמהות לא להגיע לכאן". ככלל, על מנת להכריע בתביעת פיצוי בגין הפצת לשון הרע, בית המשפט צריך לבדוק אם מתקיימים התנאים שנקבעו בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה, 1965:

     

    1. האם פורסמו דברי דיבה? דהיינו, פרסום שעלול להשפיל, לבזות או לפגוע באדם.

    2. האם בוצעה הפצה ברבים? כלומר, האם הפרסום הגיע, או עשוי היה להגיע, לאדם אחר מלבד זה ש"לכלכו" עליו?

    3. היעדר הגנות. במידה שהדברים אמיתיים, יש בהם עניין ציבורי, פורסמו בתום לב או במסגרת ביקורת מותרת – ייתכן שתעמוד למפרסם הגנה טובה. זאת על מנת שנוכל להתנהל בחופשיות יחסית, ולהביע את דעתנו גם אם היא עלולה לפגוע באדם אחר.

     

    במקרה זה נקבע כי נעמי פרסמה מודעה שהייתה עלולה לפגוע במשלח ידו ובעסקו של התובע, מאחר שמי שקורא את המודעה עלול להדיר את רגליו מהסופרמרקט. בנוסף, המודעה מייחסת לתובע שיטת הטעיית לקוחות, ולכן הדבר עלול להשפילו ולבזותו בעיני הבריות. כלומר, התובע הוכיח כי הפרסום מהווה לשון הרע.

     

    אבל לא התכוונתי

    אחרי שהתובע הוכיח את העובדה העיקרית, לנעמי עמדה האפשרות לנסות ולהוכיח את אחת מטענות ההגנה שבחוק. בתחילה היא טענה שכלל לא התכוונה לפגוע בשמו הטוב של גיל, אלא רק להזהיר צרכנים אחרים בערד ולמנוע מהם את עוגמת הנפש שהיא עברה. ואולם, בית המשפט הבהיר שהבחינה של נוסח המודעה היא אובייקטיבית

    ולא סובייקטיבית, ולכן פחות משנה מה הייתה כוונתה של המפרסמת.

     

    הפרסום היה נכון?

    לאחר מכן בדק בית המשפט אם נעמי פרסמה דברי אמת. נקבע שהיא לא הוכיחה ששילמה בשטר של 200 שקל, כטענתה, וגם לא הצליחה להוכיח שמדובר ב"שיטה" שחוזרת על עצמה. נקבע גם שאין עניין ציבורי בטעות חד פעמית בהשבת העודף, גם אם אכן הייתה טעות שכזו, ולכן לא הייתה כאן הגנת "אמת דיברתי" של נעמי.

     

    האם הפרסום בוצע בתום לב?

    לאחר מכן ביקש בית המשפט לבדוק אם נעמי פרסמה את הדברים בתום לב, לשם הגנה על עניין אישי כשר שלה. נקבע כי אין לנעמי הגנה, שכן "לא ברור כיצד יקדם הפרסום את עניינה... להשיב לידיה את סכום הכסף שבמחלוקת". כמו כן נקבע שנעמי לא הצליחה להוכיח שאכן לא קיבלה עודף מדויק, או שהייתה זו שיטת ניצול לקוחות. לאור אלו נקבע שההגנה לא עומדת לנעמי.

     

    נזקיו של בעלי המינימרקט

    גיל טען שהפרסום, שהועלה בעמוד הפייסבוק שבו חברים תושבי ערד רבים, גרם לו לנזקים ממוניים – ירידה בהכנסות בתקופה הסמוכה לפרסום. הוא אף הגיש חוות דעת של רואה חשבון לעניין זה, אך בית המשפט קבע כי בחוות הדעת היו חסרים פרמטרים רלבנטיים ולכן לא הסתמך עליה. נקבע כי גיל לא עמד בנטל להוכיח שנגרם נזק כזה שניתן לכימות.

     

    אז מה הפיצוי?

    כעיקרון מאפשר החוק לתבוע פיצוי בגין עוולת לשון הרע בגובה של עד 50 אלף שקל (הסכום צמוד למדד 98') - זאת במקרה שלא הוכח כי נגרם לתובע נזק ספציפי. אם מוכיחים שהמפרסם ביקש לפגוע בתובע, ניתן לדרוש גם 100 אלף שקל ללא הוכחת נזק. במקרה זה קבע בית המשפט שנעמי אכן ביקשה לפגוע בעסק של גיל, אך לא הוכח כי אכן הפרסום פגע בו בפועל.

     

    בנוסף התבסס בית המשפט בהחלטתו על כך שמרבית המגיבים לפרסום הסתייגו ממנו בזמן אמת, ואחרי שעלו בעמוד פוסטים חדשים, "נבלע" הפרסום ביניהם. בית המשפט אף ציין שהציבור עוד לא הפנים מהו פוטנציאל הפגיעה באחרים שיש לפרסום באינטרנט. לאור אלו הועמד סכום הפיצוי על סך של 13,500 שקל, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

     

    לכלך על גרושתו בפייסבוק

    המקרה של גיל ונעמי אינו הראשון שבמסגרתו חויב מפרסם פוסט ברשת חברתית לשלם פיצוי. בעבר פרסם גבר על עמוד הפייסבוק של גרושתו הודעות כגון "כלבה היית ונשארת, את נראית כמו ליידי בוי, עלובת נפש קנאית וחולנית".

     

    האישה תבעה וטענה שאת הפרסומים ראו מאות אנשים – בהם חברים ולקוחות. במקרה זה התייחס בית המשפט לענייני משפחה לפייסבוק כאל "אמצעי קטלני של ממש", כלי לפגיעה בבריות, וקבע באופן חד משמעי כי האמירות המרושעות והמכוערות מהוות לשון הרע. בהתאם, חויב הגרוש לשלם לאשתו לשעבר פיצוי של 37 אלף שקל.

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

    אז אסור להביע ביקורת בפייסבוק?

    לאמיתו של דבר, הסטטוס המשפטי של הפרסומים בפייסבוק אינו חד משמעי. אמנם קיימות כמה פסיקות בנושא, אבל עד היום אין בפנינו כללי אצבע ברורים, או חוק מעודכן, המתאים לאמצעי הפרסום הקלים והמהירים של ימינו.

     

    פנינו לעו"ד אפרים אהרונוב, העוסק בדיני אינטרנט, והוא חזר והבהיר כי חוק איסור לשון הרע חל ברשת האינטרנט בכלל, ובפייסבוק בפרט. הוא הוסיף שההנחה של רבים, שלפיה האינטרנט משוחרר מכבלי החוקים, היא שגויה. לתמיכה בדבריו הוא מצטט את בית המשפט העליון, שקבע בעבר כי האינטרנט אינו "מערב פרוע", או מסגרת של "אין דין ואין דיין", וכי יש להחיל עליו את עקרונות הדין הקלאסיים בשינויים המתחייבים.

     

    עו"ד אהרונוב מדגיש שניתן לזהות גישות שונות בפסקי דין שונים. כך, בעוד שבמקרה של הגרוש הוגדרה פייסבוק ככלי עוצמתי, קבע בית משפט אחר שכינוי של אדם "מגעיל" - במסגרת תגובה לפוסט – שקול לטוקבק אנונימי באתר, שמי שקורא אותו ממילא אינו מייחס לו חשיבות. מכאן שכדאי לחכות להתפתחות הפסיקה, ואולי החקיקה, בעתיד.

     

    ביקורת בפייסבוק - עשה ואל תעשה

    אז מה נעשה מחר, כשנצא ממסעדה שקיבלנו שבה שירות נוראי, האוכל היה מקולקל והמחירים בשמיים?

    כמובן שניתן לכתוב ביקורת בפייסבוק, אבל כדאי לזכור שמה שכותבים, מוצג בפני מספר לא ידוע של גולשים, ובעיקר נשאר שם לנצח.

     

    על מנת שלא להסתבך עם תביעת לשון הרע, הקפידו על הכללים הבאים:

     

    1. במידה שהפרסום אמור לשרת את מטרתכם האישית (למשל במקרה שהשירות הנוראי גרם לכם לעזוב את המסעדה לפני שהקינוחים הגיעו, ובכל זאת אולצתם לשלם עליהם, ואתם מחכים עתה לתשובה מהמסעדה לגבי החזר הכסף), יכול להיות שעדיף לכם להגיש מכתב התראה נגד המקום או אפילו תביעה קטנה אם הדברים יתגלגלו לשם, מאשר להסתבך עם פרסום משמיץ.

     

    2. במידה שהפרסום נועד להזהיר את הבריות, זכרו שמותר לכתוב דברי אמת שיש בהם עניין לציבור, והקפידו על אלו:

    א. כשמתייחסים לדיווח עובדתי, חשוב להקפיד על דיוק ולא להפוך תחושות וחשדות לעובדות.

    ב. שמרו על לשון מכובדת ועניינית.

    ג. שמרו לכם ליתר בטחון את ההוכחות לאמיתות הסיפור (קבלות, עדויות של חברים, הודעות מייל או סמס שנשלחו בזמן אמת וכיו"ב).

     

    3. במידה שהפרסום נועד לפגוע אישית ותו לא, ספרו עד 10 וחשבו היטב אם זה שווה לכם.

     

    לסיכום, מומלץ לבחון היטב כל דבר לפני שמפרסמים. אחר כך יהיה מאוחר מדי.

     

    • עו"ד דריה כנף עוסקת בדיני עבודה וחוזים וכותבת הספר "המדריך המשפטי שכל אחד צריך בבית"
    • פסק הדין המלא מופיע באתר lawdata

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים