שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    רשלנות רפואית: הטופס הכי חשוב שחייבים לבקש
    כל טיפול או אבחון שעברתם אצל הרופא צריך להיות מתועד בפירוט, כדי שאפשר יהיה לברר את נסיבות האירוע במקרה של תביעת רשלנות רפואית, וכמובן לאפשר לחולה לדעת מה מצבו. מי זכאי לקבל לידיו את הדו"ח שממלא הרופא, וכיצד משתמשים בו בבית המשפט? מומחית מסבירה

    כמעט כל אחד מאיתנו נדרש בשלב כלשהו בחייו להגיע לניתוח או לטיפול בבית החולים. אמנם נטייתנו היא לסמוך בעיניים עצומות על הממסד הרפואי, אך כמו בכל דבר - לעתים יש תקלות בניתוח, באבחון או בטיפול השגרתי שעלולות להיות להן השלכות הרסניות על חיינו.

     

    בשנים האחרונות עלתה המודעות לזכויות החולה, ועמה גם שיעור התביעות בגין רשלנות רפואית. מצד אחד אלו אמנם מעיקות על בתי החולים, אך מצד שני הן מייעלות את השירות הרפואי.

     

     

    עוד על רשלנות רפואית:

     

    כשמטופל חושד שהטיפול בו לא היה כשורה והוא שוקל להגיש תביעת רשלנות נגד המוסד הרפואי, הצעד הראשון הוא לבקש תיעוד של התהליך שעבר. התיעוד הוא בעצם הדו"ח שממלא הרופא בסיום ההליך הרפואי, וממנו ניתן ללמוד רבות הן על הניתוח והן על התנהלות הרופא.

     

    אך מה קורה אם הייתה רשלנות? הרי מעבר לחייו של החולה ולאיכותם, עלולים הרופא והמוסד שבו הוא עובד למצוא את עצמם תחת תהליכים משמעתיים ואף פליליים, בנוסף לחשיפתם לתביעת נזיקין אזרחית. לא פעם נמצא בתביעות רשלנות רפואית כי היה דיווח כוזב או אי רישום מדויק של ההליך הרפואי.

     

    פער בין הדו"ח למציאות

    כך קרה לע', שהגיש תביעת רשלנות רפואית חריפה נגד בית חולים במרכז הארץ בסכום של למעלה מתשעה מיליון שקלים. ע' בן ה-34 נכנס לניתוח מורכב, שממנו יצא משותק. המנתח מצדו, בישר בסיום הניתוח שארך שעה כי ההליך דווקא עבר בהצלחה, וכך רשם בדו"ח. הוא כתב במפורש כי לא גרם לנזק עצבי, ובאופן זה ניסה לגרום באופן ישיר לנזק ראייתי ולהשמדת ראיות, שכן בפועל גרם ברשלנותו ובפזיזותו באופן ישיר לנזק עצבי אצל התובע והוביל לשיתוקו המוחלט.

     

    מומחה בכיר שנשכר לצורך הגשת התביעה כתב בחוות דעתו כי הניתוח המסוים שעבר ע' לא יכול היה להסתיים תוך שעה, אלא היה צריך לארוך שעות רבות של עבודת "נמלים" וניטור פיזיולוגי תחת מיקרוסקופ הנוירוכירורגיה. "אין ספק כי מדובר בפזיזות פושעת של ממש", כתב, "והעובדה שהמנתח טען בפני המשפחה ובדו"ח כי הצליח לשחרר את כל העצבים וכי העבודה נעשתה במלואה הייתה למעשה שקר גס ועלבון לאינטליגנציה של כל גורם מוסמך המעיין בתיק הרפואי הזה".

     

    ע' טוען כי המנתח גרם לנזק ראייתי תוך כתיבת תיעוד רפואי כוזב עם עובדות לא נכונות, ובכלל זאת כתיבת דו"ח ניתוח אשר לא תאם את שהתרחש בפועל ושנועד להסוות את המציאות העגומה ואת הרשלנות.

     

    ע' טוען כי ציפה להבריא, לתפקד ולקום על רגליו לאחר החלמתו מהניתוח, וזאת לאור הדיווח הכוזב של הנתבע שלפיו הניתוח הצליח ואין צורך בטיפול נוסף. דיווח זה מנע ממנו אפשרות לפנות להמשך טיפול אצל רופא אחר, ובכך יש פגיעה בזכויותיו האוטונומיות של החולה.

     

    הניתוח לא יכול להסתיים תוך שעה. דיווח הרופא היה כוזב (צילום: ויז'ואל/פוטוס) (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
    הניתוח לא יכול להסתיים תוך שעה. דיווח הרופא היה כוזב(צילום: ויז'ואל/פוטוס)

     

    חוסר תיעוד = נזק לחולה

    בית המשפט העליון קבע לא אחת כי היעדר רישום ותיעוד, בנסיבות שבהן יכול היה לסייע לבירור העובדות הרלוונטיות לתביעה, מעביר את נטל ההוכחה לנתבע, שעליו להוכיח שגרסת התובעים אינה נכונה.

     

    יתרה מזאת: תיעוד כוזב עלול למנוע מהתובע לדעת מה הטיפול המתאים לו, מה בוצע ומה מצבו הרופאי. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, על רופא לספק מידע לחולה על מצבו הרפואי, מהות הטיפול המומלץ, מטרתו, הסיכונים הכרוכים בו, אפשרויות חליפיות - הכל כדי שיהיה בידיו המידע הדרוש לו באורח סביר כדי לגבש את החלטתו בדבר הסכמה או אי הסכמה לניתוח או טיפול.

     

    כך, לדוגמה, קרה לד' בניתוח חזה שכשל. לד' לא הוסברו הסיכונים הכרוכים בניתוח והנזקים שעלולים להיגרם, והחתימו אותה על טופסי הסכמה במועד הניתוח שכעל גופה חלוק. באותו מקרה קיבלה ד' פיצויים של מאות אלפי שקלים בגין ניתוח שבוצע שלא בהתאם לשיטה הרפואית המקובלת ושגרם לתוצאות בלתי אסתטיות של חזה מעוות.

     

    במקרה אחר פנתה אישה לגינקולוגית כדי להתקין בגופה התקן למניעת הריון. הרופאה התקינה התקן נחושת T בגופה של האישה, אך לא תיעדה את ההתקנה. בעת החדרת ההתקן לגוף התובעת, התלוננה התובעת על כאב חד - תלונה אשר הייתה אמורה להדליק נורה אדומה אצל הרופאה. היה עליה לבדוק מיידית בבדיקה קלינית את מיקומו של ההתקן ולוודא שהוא נמצא בצוואר הרחם ושלא חדר את קיר הרחם.

     

    הפעולה הזו לא בוצעה, והרופאה שחררה את התובעת לביתה חרף תלונותיה. התקנת ההתקן לא תועדה, וכך גם תלונות התובעת.

     

    התובעת פנתה לרופאה שוב בעת ששהתה בביתה והתלוננה על כאבים עזים, חרף שימוש אינטנסיבי במשככי כאבים, וביקשה להגיע להיבדק. הרופאה הודיעה לה שאין בכך צורך. גם תלונות אלו לא תועדו, ומטבע הדברים גם סירובה של הרופאה לבדוק את התובעת.

     

    בכך גרמה הרופאה לנזק ראייתי לתובעת, שכן אם היה תיעוד לביצוע ההתקן, לתלונות ולתגובת הרופאה, ניתן היה להסיק שנגרמה רשלנות ושהיה על הרופאה לחשוד בעקבות התלונות בכך שמיקומו של ההתקן אינו בחלל הרחם - כפי שאכן התגלה באיחור רב. כפועל יוצא של הימנעות מטיפול מתאים, נשאר ההתקן בחלל הבטן וגרם להידבקויות קשות שפגעו במעי הגס, בשחלה ובחצוצרה. נוסף על כך, נכנסה התובעת להריון בלתי רצוי וכן נאלצה לעבוד ניתוחים להוצאת ההתקן ולשחרור ההידבקויות הקשות.

     

    איך יודעים אם הייתה רשלנות?

    תחילה, בודקים אילו מעשים או מחדלים ביצעו כביכול הרופאים, ואם התנהלותם הייתה סבירה ובהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל. כלומר: האם היו בדיקות שלא פוענחו כראוי? האם היו בדיקות שהיה על הרופאים לבצע ובפועל לא בוצעו? האם תלונות החולה היו צריכות להביא את הרופאים למסקנה ולדיאגנוזה של מחלה שבפועל לא בוצעה? האם ניתן טיפול מתאים ובמועד?

     

    בנוסף, יש לבחון אם אותם מעשים או מחדלים כביכול של הרופאים הם שגרמו לנזקים אצל החולה, ואלמלא אותם מעשים או מחדלים רשלניים הנזק לא היה נגרם. כמובן שמי ששוקל הגשת תביעה יצטרך להוכיח את הרשלנות באמצעות חוות דעת רפואית.

     

    האם הנכם זכאים לקבל את התיעוד בעניינכם מהמוסדות הרפואיים? חשוב לדעת כי בהתאם לחוק זכויות החולה וההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון, המסמכים הרפואיים שייכים לכם וזכותכם לקבלם בכל עת שתדרשו אותם. בנוסף, על הרופאים לתעד את תלונות החולה והתסמינים, את האבחנה, את הטיפול ומה הוסבר לחולה באשר לאפשרויות הטיפול.

     

    הכותבת מומחית בתביעות נזיקין ורשלנות רפואית




     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    המסמכים הרפואיים שייכים לכם וזכותכם לקבלם בכל עת
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים