שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    תקציב המדינה: האוצר ממשיך לעבוד עלינו

    המהומה הקבועה סביב אישור חוק התקציב משכיחה את העובדה כי הרוב המכריע של חברי הכנסת כלל לא יודעים מה עומד להיעשות בכספים האדירים הללו. אם לא די בכך - הוא עובר כל כך הרבה שינויים עד שאין כמעט קשר בין מה שאושר במליאה לבין מה שמתרחש בפועל

    מדי שנה - ובשנים האחרונות מדי שנתיים - יש רעש ומהומה: התקציב מוגש לכנסת. פרשנים כלכליים מחדדים את קולמוסם, סיעות יוצאות דחופות ומבוהלות לנסות להשיג לקהלן עוד ממון, "מאכערים" ו"קיביצרים" פוקדים את מסדרונות הבניין, דיונים מתקיימים עד השעות הקטנות של הלילה,סיעות האופוזיציה מגישות אלפי התנגדויות שכולן נדחות, ולבסוף, אחרי כל האיומים, ההצגות, המופעים וכיפופי הידיים - התקציב מאושר וכולם נושמים לרווחה. אפשר להמשיך.

     

    טורים נוספים מאת יוסף פריצקי :

     

    אלא שמכל המהומה הזו נשכחים שני דברים חשובים. האחד - בחוק התקציב שמוגש לכנסת ולבסוף מאושר על ידה, רב הנסתר על הגלוי. השני הוא שהתקציב שמאושר במליאה אינו התקציב בפועל - במהלך תקופתו הוא עובר כל כך הרבה שינויים כך שלעתים נדמה שאין כמעט קשר בין זה שאושר במליאה לבין מה שיתרחש בפועל. 

     

    תחזית הכנסה נמוכה יוצרת עודפים בתקציב

    מדוע רב נסתר על הגלוי? ראשית, צריך לציין בהגינות שתקציב, ככל מסמך הצופה פני עתיד, יש בו מידה רבה מאוד של ספקולטיביות. האוצר אינו יודע באמת כמה מסים יצליח לגבות בפועל בשנת התקציב הבאה. הערכת ההכנסות, טובה ככל שתהיה, היא עדיין הערכה, תחזית, צפי - ולא עניין בטוח. מכאן גם נגזרים הדברים האחרים. אם איננו יודעים כמה יכנס, איך נדע כמה ייצא?

     

    אלא שהאוצר, משך שנים על גבי שנים, נוקט בתרגיל הידוע של תחזית הכנסות נמוכה. הואיל וההוצאות הן נגזרת של ההכנסות - קובע חוק התקציב תקרה להוצאות שאינה מספקת לצרכיו האמיתיים של המשק. פקידיו, נעריו ומשמשיו של אגף התקציבים מהלכים אימים שמא, חלילה, תוציא הממשלה בשנת התקציב הבאה סכומי כסף ניכרים מבלי שיהא לה כיסוי. אז, אויה, יגדל הגרעון.

     

    כמובן שכמעט בסוף כל שנת תקציב מתגלה הפלא הגדול - המסים נגבו מעל ומעבר לתחזית, הגרעון כלל לא גדל אלא להיפך, קטן, ומכיוון שההוצאות חושבו לפי תחזית תקבולים נמוכה מאלה שנגבו בפועל - עודף הכספים עובר להקטנת נוספת של הגרעון, וחוזר חלילה.

     

    מה שצריך היה לעשות הוא ההפך כמובן. צריך היה לקבוע, בהידברות עם הכנסת, בנק ישראל, קבוצות אזרחים וכיוצא באלה, מהן ההוצאות שחובה להוציאן וסדרי עדיפויות ברורים: כמה חייבת המדינה להוציא עבור החינוך, הבריאות, התשתיות, הבטחון ועוד.

     

    בהתבסס על חובות אלה - יש לקבוע יעד לגביית מסים ולאפשר גמישות בגבייה. הגענו לתקבולים הנדרשים? נפלא. לא הגענו? יש לשנות. אבל אצלנו נוקטים זה שנים בשיטה ההפוכה.

     

    2,200 תתי תקנות וסעיפים

    אפילו אם נניח שתחזית התקבולים מדוייקת - קומץ מעט מחברי הכנסת יודע על מה בעצם מצביעים ומה למעשה אומר התקציב. הכיצד? עכשיו נבאר לכם את הפטנט.

     

    משרד האוצר מניח את התקציב כהצעת חוק. לשון אחרת: הצעת התקציב נקבעת בידי המשרד ולא בידי הכנסת או, למצער, על ידי כל משרדי הממשלה. כרכי התקציב מונים מאות עמודים וספר התקציב הוא עב-כרס. מעטים האנשים המעיינים בו בפרוטרוט ועוד יותר מעטים הם אלה אשר מבינים, כדבעי, מה כתוב בו ולמה מיועדת באמת כל הוצאה. דוגמה? בבקשה.

     

    כל משרד ומשרד מתוקצב תחת מספר נפרד. כך למשל, משרד ראש הממשלה הוא תחת מספר 04, משרד החינוך תחת מספר 20 וכן הלאה. בתוך המשרד ישנם סעיפי משנה כאשר גם כל סעיף משנה זוכה לשם ולכותרת. כאילו לא די בכך – גם סעיפי המשנה מחולקים לתתי סעיפים שגם להם שם וכותרת.

     

    ועתה, אמרו לי רעי – מי מכם יודע על מה בדיוק מוצאים כ-269 מליוני שקלים בסעיף משרד החינוך שמספרו 20-24-14 ושכותרתו היא: "חינוך לא פורמלי". מי זכאי לחינוך "לא פורמלי"? מה זה בכלל? כמה זכאים למימון הזה? מה הקריטריונים לחלוקתו? – אין קול ואין עונה.

     

    ייתכן שאתם יודעים על מה מתכוונת הממשלה להוציא סך של כ 28 מליוני שקל במשרד לקליטת העלייה בסעיף שמספרו 30-12-04 ושכותרו: "קליטה בקהילה". באיזה פעולות מדובר? מיהן הקהילות הללו? מה זה בכלל? גם כאן – יוק!

     

    חוק התקציב מכיל בחובו כ-2,200 תתי תקנות וסעיפים תקציביים, עמוסי כותרות ומספרים שברור לכל אדם שאין הם אומרים דבר וחצי דבר. 2,200 סעיפי חוק מבטיחים דבר אחד - אין איש המסוגל לדעת, בדיוק, מה כל סעיף וסעיף אומר. המחוקק אינו יודע בעצם מה נעשה בכסף. הצעת חוק התקציב מכבירה מידע שבעצם אין בו כל רלבנטיות.  

     

    אבל הבה נניח, חלילה, שיש מעט צדיקים בסדום היודעים מה עומד להיעשות בכספים האדירים הללו, ולו בערך. לאלה נועד הסעיף האחרון בדברי ההסבר בחוק המובא כאן מילה במילה: "חוק יסודות התקציב מאפשר ביצוע שינויים במהלך השנה. כל שינוי בתכנית טעון הודעה לוועדת הכספים של הכנסת. שינויים בשיעורים העולים על השיעורים הנקובים בחוק מחייבים את אישורה המוקדם של הוועדה".

     

    בקיצור, רבותי המחוקקים. גם מה שהצבעתם עליו, אחרי שחקרתם, למדתם והפנמתם (אולי) את מאות עמודי הצעת חוק התקציב – יעבור שינויים רבים. איך משנים? על כך בפרק הבא.  

     

    יוסף פריצקי הוא יזם בתחום האנרגיה והתשתיות לשעבר שר התשתיות והאנרגיה של מדינת ישראל, חבר הנהלת לשכת המסחר טקסס-ישראל, אורח קבוע ומרצה בוועידות ואירועים בינלאומיים בתחומי האנרגיה והתשתיות

     

    לפנייה לכתב/ת
    צילום: עמית שעל
    שר האוצר יאיר לפיד
    צילום: עמית שעל
    יוסף פריצקי
    מומלצים