האזינו ל"תשע נשמות": הרוח עולה במנגינה
"הרוח" הוא לא רק שם השיר שמוציאים חברי "תשע נשמות", זהו גם הכוח המניע תשעה פצועי צה"ל להתגבר על הטראומה והכאבים - וליצור את המוזיקה שלהם. האזינו בבכורה
מעטות הן הלהקות בישראל שמאחורי סיפור הקמתן עומדת אסופת אירועים טראגיים, כמו זו שעומדת מאחורי הרכב הרוק "תשע נשמות". יריב פלד, רז חג'ג', עופר חי מאיר, שלומי גוילי, שי בן שושן, מתן בניהו, דקל דרחני, נתנאל ראובן ועמית ברקין נפגשו בשלבי התמודדות שונים, עם פציעות שנגרמו להם במהלך שירותם הקרבי.
לכל אחד מהם זיכרון קרב קשה שהוא נושא עמו - מסיפורו של מתן, שחטף 14 קליעים לגופו במהלך מארב מול מחבלים, דרך עמית ברקן - שהטנק בו שירת במלחמת לבנון נפגע משני טילים, ועד שלומי גווילי - שאיבד מספר אצבעות מידו וכיום מנגן על בס - עם האגודל בלבד.
כחלק מתהליך השיקום הארוך שלהם יצרו חברי הלהקה מופע קונספט, המתאר את סיפורו של כל אחד ואחד מחברי הלהקה באמצעות שירים, וידאו ארט וקטעי קישור. בפברואר הקרוב יוציא ההרכב אלבום ראשון שיכיל גם הוא את החומרים האישיים של חבריו, ואשר הפיק להם גיל סמטנה. את הפרויקט מקדישים חברי תשע נשמות לחבריהם שהולכים באותה הדרך. היום (ג') הם מוציאים את "רוח", שיר ראשון מהאלבום, שגם מאחוריו - יש כמובן סיפור.
"מקור השם 'תשע נשמות' מגיע מגלגולי החיים, החיים שלאחר הפציעה והצמיחה מחדש, זה מקור הכוח שלנו", מסביר יריב פלד. "הלהקה נולדה מתוך עמותת 'אחים לחיים'. רז חג'ג' ייסד אותה מאהבתו למוזיקה וראייתו אותה כמרפאת ומאזנת. היא נותנת לך את היכולת לתקשר ולהביע דברים מבפנים, כי מצד אחד אתה חושף את עצמך ומצד שני אתה לא מרגיש עד הסוף חשוף, זה מרפא בגלל שזה נותן לך את האפשרות לתקשר".
פלד כתב עם חברו עמית קורן את "הרוח", אשר מסכם במילה אחת את הכוח המניע מאחורי ההרכב."השיר מדבר על הרוח האופטימית, על הרגעים הללו בחיים בהם האדם מרגיש אופטימי, רגעים שנעלמים מאתנו לעיתים ואז צצים ומורגשים ברגעים מסוימים אחרים בחיים". תשע נשמות יופיעו ויארחו את אהוד בנאי ב-16 בפברואר בזאפה תל אביב.
הרוח
מילם ולחן: יריב פלד, עמית קורן
מילדות אני מרגיש את זה
הנה הנה זה בא
מה שנראה ומתגלה לי
כשהנשמה בוכה לי
כאילו כבר היה
אולי תפתח איזה חלון
ובלי לחלום תראה את הזריחה
עולה מן השממה
שופעת בדממה
בוקר הנה קרב ובא
הביטו לזריחה
נושם עמוק
נושם אותה כל רגע
נזכר לי בריחה
אולי תפתח איזה חלון
ובלי לחלום תראה כמה נפלא
בוקר כבר עלה
מלא בכוונה
נושפת רוח בחיי הנה אני כבר
ישן בלילה
כל המראות והסרטים שאני זוכר
מרגישים אותם לאללה
היא לא מרפה
נושפת בי
כמו בן שלה, מניפה אותי אל עלה
ואחרי ככלות הכל
נותרה רק מנגינה
והיא עולה והיא גואה
והיא גועשת מציפה בי
את כל מה שטבע
אולי תפתח איזה חלון
ובלי לחלום תראה את הבריאה
מודה בקיומה
רוגעת ותמה
לפנייה לכתב/ת 
