לשנות את עצמי לשם שינוי

בזמן ש"יום המעשים הטובים" בא עלינו לטובה, לא יכולתי שלא לשאול את עצמי עד כמה נדיר מעשים טובים נהיו, עד שצריך לייחד להם יום בשנה, להזכיר לעצמינו לעשות מעשים טובים. וגם כשאנחנו מזכירים לעצמנו שאנחנו צריכים לעשות מעשה טוב, אני לא בטוחה שאני יודעת בדיוק מה הכוונה, מה זה מעשה טוב?

"מה זה מעשה טוב?"  שאלתי את בתי בת השבע וחצי (דגש על החצי) "זה משהו שאתה עושה טוב למישהו", אמרה. "מי זה מישהו?"  שאלתי. "מישהו זה מישהו שאתה רוצה לעשות לו טוב, מישהו שהוא לא אתה". "ולמה שמישהו ירצה לעשות טוב למישהו אחר?" המשכתי לשאול. "כי הוא רוצה שהמישהו האחר הזה יעשה טוב לו"  ענתה לי בחוסר סבלנות, לא מבינה למה אני לא קולטת משהו כל כך פשוט. "אז הוא בעצם חושב על טובת עצמו?" המשכתי להקשות, פתאום היא היססה "כן... לפעמים... תלוי... טוב די!" נותרתי לדבר עם עצמי.

נגיד שאני רוצה להיות בן אדם טוב, אז אני צריכה לעשות משהו טוב למישהו... אני נזכרת שקניתי מתנה יקרה לחברה, חשבתי שזה בשביל לעשות לה טוב... אבל נעלבתי כשהיא לא התלהבה מספיק, אז בעצם חשבתי על עצמי. או אולי הפעם ההיא כשהייתי בת 16 והתנדבתי לטפל בילדים עם תסמונת דאון, קיבלתי כל כך הרבה הערכה ומחמאות מהסביבה והרגשתי מאד טוב עם עצמי, אז בשביל מי באמת עשיתי את זה? וכשאני נותנת תרומה לאיזו עמותה או אגודה, אני אפילו לא ממש יודעת למי אני תורמת, אני עושה את זה כדי לסמן וי ולהגיד לעצמי "את בן אדם טוב".

אם גם כשאני עושה מעשים טובים אני חושבת בעצם על עצמי, איך אוכל לעשות מעשה טוב באמת?

הכל בידיים שלי

מה אני הכי רוצה? נגיד אהבה. כולם רוצים אהבה ובכל זאת מרגישים בדידות וניכור. אולי זה בגלל שאנחנו רוצים בעיקר שיאהבו אותנו, ובשביל זה מוכנים לשנות את כולם, במקום להשתנות בעצמנו. לדוגמה יום "המעשים הטובים". אני לא מאמינה שחסר במדינה שלנו אוכל, ביגוד או תרופות, רק חסר רצון כנה שיהיה מהם לכולם. אז במקום להשלים במקום שמלכתחילה לא חסר, אני מעדיפה להתחיל ממה שבאמת נזקק פה ביותר והוא שינוי היחס שלי לטובה כלפי האחרים.

אני לא אומרת שתרומה לזולת היא דבר פסול, להיפך. גם כשהסיבה לנתינה היא טובת עצמי, בעיני היא עדיין מבורכת. אבל יותר ויותר מתבהר לי שכדי לעשות מעשה טוב אמיתי, הוא צריך לקרות קודם כל בשינוי עצמי לטובה כלפי האחרים, וזה תלוי רק בי.

"את יודעת?" חזרתי להציק לבתי "מעשה טוב זה מעשה שהופך את הקשר בין האנשים ליותר טוב" בתי הסתכלה עליי בעניין מה "איך עושים את זה?" שאלה "אני חושבת שאין ברירה, צריך להשתנות, כל אחד צריך לשנות את עצמו". "לשנות מה?" היא המשיכה להתעניין. ליטפתי את שערה הנעים והתמלאתי גל של אהבה, שאלתי את עצמי אם אפשר להרגיש ככה לכל אדם "את היחס שלו לאחרים" עניתי "אם אני אשנה גם הם ישתנו, זה חייב להיות ככה" בתי הסתכלה עליי באותו מבט מבין וסולח "זה מה שאמרתי לך קודם", חייכתי,  "נכון, לקח לי פשוט זמן להבין".