לאן נעלמה איגי וקסמן?

לאחר שלוש שנים, בהן היו מי שתהו לאן נעלמה איגי וקסמן, שיחררה הדיווה התל-אביבית סינגל ראשון מתוך תקליטה השלישי, "בעדינות", שעתיד לצאת לקראת ראש השנה. לווקסמן, שטורי הרכילות ליוו אותה מנעוריה כילדת מועדונים, דרך הקריירה כזמרת פארקים ועד לגירושיה מחמי רודנר, נמאס מכל הקשקושים. בשבועות הקרובים היא תשחרר לעולם גלגול חדש של עצמה, רגוע, בוגר ושלם יותר, כמעט בודהיסטי.
אז זה מה שקרה לה בשנים האחרונות: היא מצאה אהבה גדולה, למדה לנגן בגיטרה וכתבה שירים. הלהיטים הקופצניים הוחלפו בלחנים נעימים ומרגיעים, המסכות הוחלפו בתמונת פורטרט ישירה ופשוטה, ובמקום לקרוע את העיר היא ספונה בבית, בלי חרטות ובלי געגועים.
את הסינגל, כמו את הדיסק כולו, הפיק טל שגב. חמי רודנר אחראי על "קונספט והפקת שירה", ואילו וקסמן עצמה על המילים, שנשמעות חולמניות ונוגות לעומת העליצות שהכרנו.
בסינגל החדש, "צופה בך", היא כותבת: "אני צופה בך הולך לעבודה / משאיר מאחור את כל השחור / מתנקז אל הזרם ומתנקה מעצמך / חוזר לפנות ערב בוהה כבוי במסך / פניך מסכה". לסינגל, שהלחין ערן רייס, אפשר להאזין שוב ושוב: הוא זורם ומרגש, עם מקצב באס-תופים נהדר, גיטרות מתלטפות וכולו זריקה של נעימות.

- איגי, אנשים חשבו שנעלמת.

"אנשים חושבים שנעלמת כי אתה לא בתקשורת, אבל לא נעלמתי. ישבתי וכתבתי את השירים, עשיתי הופעות עם ההרכב וחייתי כרגיל".

- למה לקח לך כל כך הרבה זמן להוציא תקליט?

"בכל פעם עמדתי לעשות אותו, ובכל פעם זה היה שמונים אחוז, עד שהגיע האדם הנכון, טל שגב, ואז זה נהיה מאה אחוז. התקליט עדין, אבל כמו דליקטס. מעודן. עדינות מהמילה מעודן".

- מה קרה לעליזות?

"נהוג לחשוב שבגלל שכתבו עלי כל כך הרבה שטויות בעיתונים אני פרובוקציה. אבל בין זה לבין מה שאני באמת יש פער עצום. אני כלום ממה שהם כתבו. אף אחד לא טרח להכיר אותי לעומק, ואני לא ניסיתי לעזור. אולי היתה קיימת בי פרובוקציה כשהייתי בת 19 או 20, אבל זה לא קיים. אני באמת לא בן אדם כזה".

- היה הרבה הומור בתקליטים הקודמים שלך. לאן הוא נעלם?

"יש הומור בסינגלים הבאים. מי שישמע את הדיסק יבין את עולמי הקט. אני רואה שאת מנסה לשאול בגדול איפה איגי הקופצנית ומי זאת איגי הזאת, אז אני אגיד לך: בדיסקים קודמים היו שירים כמו "הדוור" ו"מילווקי", אבל בנוסף היו בכל דיסק גם ארבעה קטעים חמים ואישיים, כמו השיר עם אביתר בנאי. הפעם הייתי צריכה לבחור לאיזה כיוון אני הולכת: אם לקפוץ ולהתל או ללכת ברצינות ולהגיד משהו".

- מה את רוצה להגיד?

"יש לי הרבה מה להגיד. טוב לי איך שאני עכשיו, ואני שלמה עם זה לגמרי ומאוד אוהבת את הדיסק החדש".

- הסינגל מדבר על עצב של מישהו אחר. למה לא על עצב שלך?

"נכון שזה שיר מציצני, אבל זה לא בדיוק על עצב של מישהו אחר. זה על איך שראיתי מישהו. בעקרון, התקליט הזה הרבה יותר חושפני, חם וקרוב. אני לא מתחבאת תחת מליון עטיפות כמו בתקליטים קודמים. אני לא אוהבת את המילה הזאת, אבל זה מה שנקרא 'לגדול', ואם הייתי נשארת באותו מקום זה היה עוד יותר עצוב. הרבה אנשים רצו לשמוע "מילווקי", אבל זה התאים לגיל מסוים. סוג המוזיקה שאני שומעת השתנה והחיים שלי השתנו".

- חיים עדינים יותר?

"הקטע של העדינות מתחבר למה שאני קוראת, למה שאני שומעת, לאנשים שמקיפים אותי. זה היה נורא הגיוני ולא היה טעם להלחם בזה".

- איפה את בסקאלת הפופ הנשי?

"אני עושה מוזיקה, ולא נכנסתי לשום סקאלה. מה, אם יש לי יותר גיטרה אני ברוקנ'רול? יותר סמפלרים אז אני בגרובי מגנובי? לא נראה לי".

- זמרות הרוק בארץ עדיין מחכות לדוור.

"יש בזה משהו נכון. יש בנות שהן אלק נורא מושפלות ומחכות. אפילו נשים שאני מחזיקה מהן נשים חזקות הן, דיפ אינסייד, סמרטוטיות של גברים. גברים שמדברים או מתנהגים ככה לא מזיזים לנו. גברים שמעניינים אותנו חייבים להיות נורא יפים, נורא מעניינים ונורא לא סתמיים כדי לגרום לנו לדבר אתם בכלל".

- עם חמי למשל, לא רק דיברת. איך היה לעבוד איתו על התקליט?

"היה מאוד כיף, כי שנינו חברים נורא טובים כבר 12 שנה. אמנם קרה מה שקרה באמצע, אבל כשלמדנו להבין מה הטפל ומה העיקר הלכנו למקומות טובים. אנחנו חברים הכי טובים וזה יהיה ככה לנצח".

- מה שקרה באמצע שינה אותך?

"החיים שלי השתנו רק לטובה. לא שלפני זה הם היו רעים, אבל היה סוויץ' שקרה לי בחיים והעיף אותי למקום אחר. הפרידה מחמי וההלם שהייתי בו לקחו אותי למקומות כל כך טובים, גם אותי וגם את חמי, וזה נהדר בעיני. גם הדיסק המדהים שיצא לו הוא תוצאה של זה".

- אז בימים אלה את לא קורעת את העיר?

"כן, זה קרה באופן טבעי. זה פשוט משעמם. בגלל הריקושטים שאני מקבלת אחרי זה אני פשוט מעדיפה שלא. כיף לי, יש לי את הבן זוג שלי, החתלתול, המזגן, מה רע? נעים לי, ואני לא צריכה שום דבר מבחוץ. כשיוצאים החוצה זה בדרך כלל לחפש. אני מיציתי את עניין החיפושים ובצדק. אני מצאתי את הנחלונת שלי בינתיים".