המחול של לי וסער

לי שר וסער הררי סוגרים השנה עשור של פעילות בניו-יורק ביחד עם להקת המחול שלהם, "ליסער". התאריך העגול הזה מגיע עם ציון דרך נוסף בהצלחה המרשימה של בני הזוג ולהקתם בעיר, עם מופע בשם Grass and Jackals שיעלה בסוף השבוע הקרוב (שבת-ראשון, 9-8 בפברואר) על הבימה המכובדת של "ג'ויס תיאטר" בווסט וילאג', אולם מופעים המהווה בית למופעי המחול החדשניים והמרתקים ביותר בעיר. הכוריאוגרפית האגדית מרתה גרהם הכריזה פעם כי "ריקוד היא השפה הסודית של הנפש", וכך גם מאמינים שר והררי, שרוקדים את נפשם יחד כבר שנים רבות, ולאחרונה הרחיבו את התא הזוגי-יצירתי עם שני זאטוטים, האחד בן חמש והשני בן תשעה חודשים.

את להקתם, "ליסער", הקימו השניים עוד בתל אביב בתחילת שנות האלפיים, ואחרי מספר שנים בסידני, אוסטרליה, התיישבו השניים בניו-יורק, כאן זכו להכרה, פרסים ואפילו ויזת אמנים המאפשרת להם להתגורר וליצור כאן, מתוך הכרה בתרומתם החשובה לתרבות המקומית. ב"ניו-יורק טיימס" הגדירו את היצירה שלהם כ"עוצמתית", ועבודותיהם עלו במות במרכזים שונים מוואנקובר וסיאטל ועד אוסטין, וושינגטון ומונטקלייר, בנוסף להשתתפות בפסטיבלים חשובים כאן, בניו-יורק.

לא מתפשרים. לי שר וסער הררי

"קשה היום, אחרי כל כך הרבה שנים כאן, לערוך השוואה בין מה שהיה בארץ למה שקורה לנו כאן", אומרת לי שר, שלצד הכשרתה כשחקנית למדה משחק בסטודיו של ניסן נתיב בתל אביב, "אבל אנחנו כן מרגישים שניו-יורק היא מקום בודד מאוד ועם זאת מאוד מחייב. אין כאן משפחה וחברים ושורשים. מצד שני, יש לנו מבנה שלא יכול היה להתקיים בשום מקום אחר, אז אנחנו במקום הנכון". סער, בן הזוג לחיים וליצירה, מספר כי רקד כבר מילדותו, מסלול יצירתי שנעצר במהלך שירותו הצבאי בן שש השנים כקצין בסיירת קרבית. אולם מן השירות הצבאי הוא חזר ישירות לעולם המחול, ומאוחר יותר פיתח שפת מחול המתבססת על תנועות הגוף הקרביות אותן הפנים כלוחם בסיירת. המופע החדש, "גראס אנד ג'קלס", אותו הציגו לראשונה בחודש יוני, מדגים את מתודיקת התנועה המיוחדת של להקתם, הכוללת שבע רקדניות קבועות, לצד רקדניות נוספות משלל לאומים שונים, כמו קוריאה, טייוואן, מלזיה ועוד.

שיתוף ושותפות

כשלי וסער מדברים על תהליך יצירת המופע הם מתארים תהליך הדרגתי, הרמוני, של זרימה והתאמה בין כל המרכיבים וההרכבים של הרקדניות. "אנחנו לא חושבים על זה כמו שאנחנו רואים את זה", אומר סער. "ההבדלים בין המופעים השונים נוצרים מתוך העבודה של הלהקה. שם ודרך זה, הכל מתעצב ונבנה. אנחנו עובדים עם ההרכב הזה כבר למעלה משבע שנים, ואנחנו מפתחים, במסגרת העבודה האינטנסיבית, הצמודה, המאתגרת והיומיומית שלנו סוג של שפה ופיל והקשבה לחיים שלנו, של כולנו. את זה אנחנו מתרגמים לבמה וככה שלב אחר שלב, רוקמים מופע".

השניים מובילים מנהיגות והדרכה מסוג קצת נדיר, אפילו מרענן, נטול אגו ושיתופי. "זה באמת תהליך משותף שממנו כולנו מרוויחים", מסביר סער. "אנחנו מכירים ביתרונות של ההקשבה הזו ליצירה. מה שעובר על כולנו, עלינו ועל כל אחת מהרקדניות שלנו, זה בדיוק מה שבסופו של תהליך עובר לבמה. אנחנו גם הבנו מהר מאוד שזה הייחוד שלנו כלהקה, כהרכב שמוציא את המקסימום מכל אחת באופן שתורם ומשדרג את התוצאה הסופית, וזה מה שמוביל אותנו קדימה. הקשר בין הרקדניות שלנו הוא שיוצר את הייחוד הזה ולכל עבודה, לכל ניואנס, יש את האנרגיה והדקויות שיוצרים מורכבות ומשהו חדש לגמרי. האווירה שנוצרת מושכת למקום הנכון".

מה שנשמע כהרמוני וזורם, מצטייר מהר מאוד כעניין בכלל לא פשוט, כזה שמחייב עבודה מהודקת, צפופה ויומיומית, אשר רק בשלב מאוד מתקדם שלה, מניבה את אותה סינרגיה שיוצרת את המופעים של להקת "ליסער". "אנחנו מוציאים המון אנרגיה והשקעה גדולה ולא סטנדרטית על הכשרת הרקדניות שלנו. זה יכול להיות גם עניין של שנים", אומר סער. "הרקדניות", מוסיפה לי, "מגיעות אלינו כשהן כבר רקדניות מקצועיות, עם תארים, עם ניסיון, אבל אנחנו בוחרים לקחת את כל זה ולנתב לכיוון של הלהקה, וזה משהו שדורש השקעה. אנחנו רוצים להעביר אליהן את רוח הלהקה והשפה שלנו, שכן הכרחי שכולן יהיו באותה נקודה. שנינו מלמדים אותן את הדיספלינה, את הדרך, את הגאגא, ונותנים להן כלים ומפתחות להיות אמניות, לא רק מבצעות, זה הרבה יותר מבחינתנו מאשר הפרפורמריות המדויקות שהן הוכשרו להיות. זה דורש המון תשומת לב, המון, המון זמן ביחד, והיכרות אינטימית במיוחד".

ה"גאגא" עליו מדברת לי היא שיטת המחול המיוחדת שפותחה על-ידי הכוריאוגרף הישראלי החשוב, אוהד נהרין. זוהי שיטת לימוד מחול המותאמת הן לרקדנים מקצועיים והן לאנשים ללא ניסיון במחול. במסגרת שיעורי הגאגא יכולים התלמידים לפרש את הנחיות המדריך או המדריכה בדרכם שלהם, וכך ליצור יצירה ותנועה אישית תוך התחברות לגוף ולדמיון, שיפור הגמישות והסיבולת ויצירת הנאה מהתנועה. בנוסף לעבודתם היצירתית האישית, מנהלים לי וסער את סניף גאגא יו.אס.איי בניו-יורק ומלמדים שיעורים כשלוחה ניו-יורקית של בית הספר של נהרין. "גם הרקדניות שלנו מקבלות שיעורי גאגא", אומר סער, "וזה חלק חשוב בתהליך. זו שפה שמתפתחת עכשיו ואנחנו שמחים ללמד אותה. אוהד תומך בעבודה שלנו ועוזר כשאנחנו צריכים".

כמו יחידה

בכל שנה עורכים השניים אודישנים ללמעלה מ-300 רקדניות, מתוכן יתקבלו בסוף התהליך שתיים בלבד. "כל הרקדניות שלנו נבחרו בקפידה. בחורות מוכשרות, רציניות, עם משמעת ומוסר עבודה", הם אומרים. "לכולן ללא יוצאת מן הכלל יש רעב אדיר לזוז ולהתקדם. רקדניות שאנחנו מצרפים ללהקה שלנו מקבלות מאיתנו את המקסימום. כל אחת ואחת מהן. כל מי שמתחילה, ממשיכה איתנו שנים ארוכות. אנחנו רואים בזה השקעה. אמנות היא לא רק תוצאה, היא התהליך, כל הפרמטרים ביחד, כאשר רק כשהם כולם מתחדדים, התוצאה יכולה להיות עוצמתית. ההיכרות המהודקת שלנו עם הרקדניות גורמת לנו להוציא מכל רקדנית ורקדנית את המיטב. מרגע שלכל רקדנית של הלהקה יש את ארגז הכלים שלה, היצירה הרבה יותר קלה, הרבה יותר זורמת".

הבחירה ברקדניות בלבד, ללא רקדנים גברים, גם היא נולדה מתוך מגמה ברורה ורצון להתקדם בדרך מסוימת. "זה מאוד מסעיר לעבוד עם נשים בלבד, והעבודה מובילה לכיוון מסוים ומסקרן. יש המון עוצמות ורבדים, המון דברים שפורחים החוצה. החל מהיום הראשון של הרקדניות בלהקה, אנחנו מתחילים בעבודה האינטנסיבית ולימוד השפה החדשה שאנחנו מעבירים. הרקדניות שהתקבלו נכנסות לאט לאט לתהליך עבודה, למידה ופיתוח שאורך בערך שנה שלמה. אנחנו עובדים כל יום. בכל בוקר מתחילים עם שיעור גאגא, ומשם עוברים למגוון אדיר של לימוד ופיתוח. אנחנו משקיעים בהן הכל כי זה, בסופו של דבר, מה שהופך את תהליך היצירה לפורה יותר ואת התוצאה לטובה ועוצמתית יותר. אנחנו עובדים בתנאים לא קלים מבחינה תקציבית. אנחנו כמו יחידה שבה כולם משקיעים ובכמה שנים האחרונות הוא די מהיר אז אנחנו עובדים ומתקדמים".

גם במופע החדש, כמו במופעים קודמים שהעלתה להקת "ליסער", יש ניסיון להעביר תחושות או, כפי שמגדירה זאת לי, "ניסיון לאפשר לצופה לקחת את מה שהוא רואה למקום האינטימי שלו ולעשות את האינטרפרטציה שתשרת את אופן החשיבה שלו והתובנות שלו. הפידבקים", היא מוסיפה, "הם רבים. הרבה אנשים מגיעים אלינו ומספרים לנו מה הם הבינו מהמופע ומה דיבר אליהם. מה שמדהים זה ריבוי המסקנות והפרשנויות של אותו הדבר. זה מבחינתנו תוצאה טובה. כל אחד מביא את המופע שלנו לחיים שלו". "במופע החדש", מציין סער, "כל אחד מבין שזה מופע על החיים של כולם. יש משהו גדול שסוחף אותך והצופה יכול להזדהות עם הקטעים והמעברים ולעבור סוג של מסע. כשיוצאים מהמופע יוצאים עם מחשבות. יוצאים עם כיוונים חדשים".

אין מנוחה

בעוד הלהקה נתמכת על ידי מדינת ניו-יורק וקרנות לעידוד היצירה בארצות הברית, השניים מודים כי יוצרים בתחומם לא מגיעים למנוחה ולנחלה גגם עם הצלחה מוכחת, המתבטאת בתגובות הקהל והמבקרים וזכיה בפרסים חשובים כמו פרס גוגנהיים ליצירה במחול. "זה נכון שאנחנו כאילו מתקדמים מהר ויש הצלחות בדרך, אבל זה תלוי מאיפה מסתכלים על זה, כי התנאים שלנו הם מאוד לא פשוטים וכולנו עושים הרבה מאוד כדי להמשיך ולשמור על רוח היצירה ומוסר העבודה הבלתי מתפשר. אנחנו לא מרוויחים הרבה. אפילו רחוק מזה. אנחנו לא מופיעים מספיק, לא כמו שהיינו רוצים, אבל כן מתקדמים במובן הזה שאנחנו זוכים לעבוד בתיאטראות שווים יותר ובמקומות נחשבים ברחבי ארצות הברית. ועדיין יש המון חסרים, המון בעיות והתנאים קשים, גם לנו וגם לרקדניות שלנו. אבל באנו לכאן לעבוד ואנחנו עובדים ומשתפרים ומתקדמים", מבהירה לי. "כשהגענו לכאן", מדגיש סער, "אמרו לנו שכדאי לנו להשקיע בנטוורקינג, אבל אנחנו החלטנו להשקיע ב-וורקינג. ממש התעקשנו על זה. עכשיו אנחנו מרוצים ומסופקים מזה, למרות המצב הכספי, כי איכות העבודה שלנו מדברת".

לשניים יש ניסיון מוכח בכל מה שקשור בהתאמה. הם מחזקים זוגיות, חברות ושותפות מזה למעלה משני עשורים, ולטענתם, הקשר רק הולך ומתחזק. "הכרנו לפני המון שנים, גרנו לא רחוק אחד מהשניה ומהר מאוד התחברנו. הרומן שלנו התחיל הרבה לפני העבודה המשותפת, שהגיעה כבר כשהיינו מאוד מגובשים בינינו. עד היום, אנחנו שומרים על זה והעבודה ממש לא מקלקלת, להיפך. אנחנו מאוד אוהבים את העבודה המשותפת, אנחנו מתפתחים בינינו דרך זה. אולי בשביל אחרים זה לא תמיד עובד, אבל לנו זה מצוין, נוח, ועושה לנו טוב. אין יותר מדי מהביחד, כי אנחנו עובדים בתוך להקה, ויש כל כך הרבה עבודה לעשות ואנשים מסביב, כך שהרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מתפצלים, כל אחד עובד באופן אינדיבידואלי עם רקדנית אחרת, למרות שגם בשמחה עושים הרבה דברים ביחד. כל אחד מביא מעצמו את היתרונות שלו, את הכשרונות, ואנחנו כל הזמן מרגישים שאנחנו מחדשים אחד לשני".

בין שיתופי הפעולה והתמיכה לה זוכים השניים בעיר, יש לציין את קהילת "בית אלוהים", מרכז התרבות ובית הכנסת הרפורמי הגדול בפארק סלופ. המרכז מספק להם חלל לחזרות, בו הם משתמשים כמעט בכל יום בשבוע. "אנחנו מאוד מודים להם על העזרה הנהדרת הזו", אומרים השניים. "האימונים הם מאוד אינטנסיביים. אנחנו דורשים המון והרקדניות שלנו דורשות מעצמן המון. מי שרואה אותנו לא יכול לדעת כמה דל התקציב שלנו. אנחנו נראים, מתנהלים ומראים תוצאות של להקה גדולה וממומנת".

עכשיו, כשהם עומדים לסמן הצלחה נוספת עם ההופעה ב"ג'ויס", פניהם של לי וסער כבר אל עבר הפרויקט הבא, עם רזידנסי במרכז ברישניקוב למחול והופעה של יצירה חדשה בשם Princess Crocodile במכון המחול האמריקאי ברוקוויל, מרלינד, והם מקווים שזה כבר יהיה מלווה בתקציב מספק. "אין לנו חלום מוגדר, מעבר לרצון לעבור ממימון בצורת מלגות וקרנות לעצמאות כלכלית שתביא איתה יותר חופש יצירתי".