שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "חשבון רדום": נתן שחם עדכני מתמיד

    הרומן "חשבון רדום" מוקדש לתקומתה של היצירה העברית בחלוף הדורות, ולהקמתה של התשתית המו"לית בארץ. נתן שחם מסב עונג רב כשהוא שוזר מילים המתארות את השאיפה התמידית למהפכה ספרותית. ביקורת

    נתן שחם שייך לדור הנפילים של הספרות הישראלית. בגיל 89, ולאחר זכייה בפרס ישראל, הוא ממשיך לכתוב במרץ ומגיש לקוראים טקסט מרתק ביד בוטחת ומיומנת. ברומן החדש שלו, "חשבון רדום", לא תמצאו להטוטים פוסט-מודרניסטים או ניסיונות לחקור סגנונות חדשים. זוהי כתיבה קלאסית - במובן הטוב של המילה.

     

    על אף ששחם שייך לסופרי דור המדינה הוא עדכני, רענן ושומר על קצב עלילתי יציב. שחם חוזר לעסוק בנושאים מרכזיים שהופיעו גם בספריו הקודמים, כמו מערכת היחסים הסבוכה בין יהודים, ישראלים וגרמנים - וגם על הקשר הטעון והאמביוולנטי שבין היוצר למתווך האמנות, ובמקרה הזה: בין הסופר למו"ל.

    "חשבון רדום". מפעל ספרותי ועסקי (עטיפת הספר) (עטיפת הספר)
    "חשבון רדום". מפעל ספרותי ועסקי
     

    מנשה שחר, הגיבור המספר ברומן, הינו גבר בשנות השישים לחייו, דור שלישי בהוצאת "כל- קורא" שייסד סבו בתחילת המאה הקודמת בוורשה. שחר מחליט להנציח בביוגרפיה את אישיותו הססגונית והנועזת של הסב אהרון צבי מורגנשטרן, "מו"ל שהיה שם דבר במחצית הראשונה של המאה הקודמת, ונשכח כליל במחצית האחרת" . הסב מתואר כדמות אניגמטית של יהודי אשר הוסמך לרבנות, אך התפקר והפך לסוחר. בין שאר עסקיו הוא סחר בדבר שאהב מכל: ספרים.

     

    הסב רצה להפיץ את בשורת הטרנספורמציה החילונית המעשירה שהוא עצמו עבר ו"להוציא את הספרות העברית מבית המדרש, לפתוח בפניה את השער לאירופה". מורגנשטרן שהיה יזם בעל חזון, רצה לתת במה לשפה העברית המתחדשת שהיתה בעיניו "הטריטוריה הניידת של העם היהודי, מעין מולדת רוחנית שהיהודי נושא על גבו מארץ לארץ, כמו את ספר הספרים ואת השקפה ההומאנית". במהלך כתיבת הביוגרפיה נחשפת מסכת חייו ההוללת, אך בעיקר שאיפתו להיות גורם משפיע ומעצב בהולדתה של תרבות יהודית-חילונית באירופה.

     

    שימור של מטען רוחני

    "חשבון רדום" הוא ספר שמוקדש לתקומתה המרהיבה של היצירה הספרותית העברית. סיפור חייו של מורגנשטרן חושף את המהלכים ההיסטוריים שהולידו מפעלים ספרותיים דומים, והקימו את התשתית לתעשיית המו"לות בארץ.

     

    חייו הסוערים והשנויים במחלוקת של הסב נקטעים במלחמה, מכיוון שכמו רבים אחרים הוא מאמין שהנאציזם הוא נגע חולף, ונספה במחנה השמדה. הוא מותיר מאחוריו מפעל ספרותי ועסקי מרשים, ורשת של צאצאים וקרובים חובקת עולם.

     

    מנשה שחר בדומה לסבו, הוא גבר נאה, רודף נשים ונמשך באופן עמוק ובלתי מוסבר לגרמניה ונשותיה, אותה משיכה שחברו של מנשה קורא לה "הקסם הגוי שמשך את ביאליק אל הסדק בגדר". אין למורגנשטרן או לנכדו יליד הארץ זיקה ציונית גדולה, אבל יש להם אהבה עצומה לספרות העברית. כל אחד בתורו מנסה להקים לתחייה ולשמר מטען רוחני שסכנת השכחה והאובדן אורבים לו.

     

    הסב מייצר ספרות בעברית "יש מאין" ונכדו מנסה בשארית כוחותיו לשמר את היש מהאין. לשניהם יש שאיפות להותיר חותם בנצח, למרות ההכרה המנקרת שספרות היא מאבק נואש לגבור על המוות. מורגנשטרן מהרהר בעליבות הסופרים אותם הוא מעריץ לאחר מותם: "הם משתכחים ומחיר ספריהם הולך ופוחת". מנשה, לעומתו, בז וחומל על "המגמגמים הצעירים שותתי הכנות" שהוא מפרסם. עם זאת, הסב והנכד, כל אחד בדרכו הייחודית לא מוותרים על טיפוח ספרות חילונית ב"שפה שנבללה במרוצת שלושת אלפים שנה". תשוקתם העמוקה להשאיר סימן יצירה עברי בעולם, לא מרפה מהם כמוטיב.

     

    מורגנשטרן, כחדור אידיאלים, ראה את עצמו כפטרון אנשי הרוח, בעוד שמנשה כאיש ציני ומנוכר - רואה עצמו כמשרתם. הספרות הופכת עליו לנטל, לעולם של הימורים עסקיים וליומרה מתנשאת. הוא נושא את ירושתו הדועכת במרירות, אך אינו מוכן לוותר עליה. עובדת היותו נצר לשושלת בעלת מטען רוחני, עוקפת בסופו של דבר את מכשולי הספקנות והמכניזם הכלכלי.

     

    לכן מנשה שחר לא רק שמנציח את דמות סבו ומשמר את עזבונו, אלא אף מעצים את חזונו והופך לגורם דומיננטי עבור הספרות העברית בשוק האמריקני. המעגל נסגר כשניו יורק מחליפה את ברלין כבירת התרבות המערבית וכמרכז תרבות יהודי חשוב, לא פחות מהישראלי.

     

    שחם משתמש בתבנית סיפורית בעלת סממנים בלשים שמטרתה לקדם את העלילה. הוא חושף מדי פעם קטעי מידע מהעבר, ששופכים אור על חיי הסב ומשפיעים על מהלכי הסיפור והגיבורים בהווה. לא אחת, הפתרונות הבלשיים שהוא מספק שרירותיים ומחלישים את הסיפור. גם הפרק הנרחב שמוקדש ליחסים בין גרמנים ויהודים, נתלה על גבה של עלילת משנה תמוהה במקצת. לא ברור מה הניע את שחם לסטות מסיפור חייו הסוחף של מורגנשטרן לטובת פרקים ארוכים של התכתשות עיונית עם האשמה הגרמנית, ושאלת מועד תפוגתה.

     

    יחד עם זאת, המבט ששחם מפנה אל עתידה של הספרות העברית זהיר מאוד. הגיבור שלו תוהה על עמל חייו: האם כל המאמץ לא ירד לטמיון? האם כל המפעל הספרותי לא ישקע אל תוך מאגר ידע אינסופי וישכח? בדומה לסבו, הוא מגיע למסקנה שהספרות העברית זקוקה להפצה בעולם כולו, על מנת להמשיך ולפרוח. התרגום לשפות זרות לא רק מרומם ומכבד את הסופרים הישראלים, אלא מעניקה ליצירתם "איזה עומק שלשוננו העתיקה אינה יכולה לטעת בה".

     

    חוזקו הגדול של הרומן הזה, טמון בעובדה ששחם מפגין גמישות ושליטה נהדרת במילים. כמו רב-אמן המכיר את החומר אותו הוא לש שנים רבות, הוא נע באלגנטיות בין משלבים שונים בשפה, החל מחיקוי העברית הסמי-מקראית שהיתה בחיתולי תחייתה בתחילת המאה הקודמת, ועד לעברית המדוברת בת ימינו.

     

    הוא פיוטי וציני, חד ומסתלסל, והכל נמזג יחד בהרמוניה. גם אם קיימים קווי עלילה שלא נסגרו עד הסוף וכמה דמויות משנה בלתי ברורות, הרי שהקריאה בטקסט של שחם מסבה עונג רב. "חשבון רדום" מוכיח כי כוחו היצירה של שחם לא עומעם.  זהו ספר מהנה המתכתב עם ספריו הקודמים ומעשיר את מכלול יצירתו. לקראת סופו של הספר מודה הגיבור מנשה שחר כי אפשר לוותר על השאיפה לחולל מהפכה ספרותית ופשוט "להתענג על שזירת מילים". אין ספק ששחם יודע לשזור רביד לתפארת.

     

    "חשבון רדום", מאת נתן שחם. הוצאת כנרת זמורה-ביתן. 272 עמ'.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: חיים זיו
    נתן שחם. דמות אניגמטית של יהודי אוהב ספרים
    צילום: חיים זיו
    לאתר ההטבות
    מומלצים