שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    הבמאי הצרפתי אלן רנה הלך לעולמו

    אלן רנה, מגדולי הבמאים בצרפת שידוע בין היתר בזכות סרטיו "לילה וערפל", "הירושימה אהובתי" ו"החיים הם שיר", הלך לעולמו בגיל 91

    אבידה ענקית לעולם הקולנוע: הבמאי הצרפתי אלן רנה הלך לעולמו כשהוא בן 91. על פי הדיווחים במולדתו, רנה מת אמש (שבת) כשהוא מוקף בבני משפחתו.

     

    מתוך סרטו "החיים הם שיר"

     

    אלן רנה היה אחד הבמאים המוערכים ביותר בתולדות הקולנוע הצרפתי - הקריירה שלו נמשכה מאמצע שנות ה-40 ועד השנים האחרונות לחייו. רנה נולד בוואן שבצרפת ביוני 1922. מגיל צעיר נמשך לתחומי האמנות - מצילום ועד ספרות - מה שהשפיע רבות על המשך דרכו. בגיל 12, כבר אז חובב קולנוע מושבע, קיבל לחג המולד במתנה מאביו את מצלמת הקודאק הראשונה שלו. במצלמת סופר 8 זו צילם מספר סרטים. את דרכו המקצועית החל דווקא בלימודי תיאטרון ולאחר מכן בעריכת קולנוע.

     

    אחרי המלחמה ביים סדרת סרטים על אמנות, בכללם ואן גוך והגרניקה, שהותירו רושם רב. על אף כי בראשית דרכו נחשב לחלק מהגל החדש של הקולנוע הצרפתי חש עצמו קרוב יותר לקבוצת "הגדה השמאלית" אליה חברו בין היתר אנייס ורדה וכריס מרקר.

     

    ב-1956 זכה בפרס ז'אן ויגו עבור סרטו התיעודי "לילה וערפל", שהפך לנקודת התייחסות בכל הנוגע לנושא הגירוש. "הירושימה אהובתי", הסרט הראשון שיצר באורך מלא, יצא ב-1959, שבועות ספורים אחרי "400 המלקות", ונחשב גם הוא לאבן דרך בתולדות הקולנוע הצרפתי גם בשל נועזות הנושא (הטראומה של מלחמת העולם השנייה מבעד לסיפור אהבה) והחדשנות באופן שבו מסופר סיפור העלילה.  

     

    מתוך "הירושימה אהובתי", סרטו מ-1959

     

    הזיכרון יהפוך לתמה מרכזית ביצירתו של קולנוען, כפי שהעידו שני סרטיו הבאים - "השנה שעברה במריאנבד" שזכה בפרס אריה הזהב בונציה ב-1961, וארבע שנים לאחר מכן "מיוריאל", שעסק במלחמת אלג'יר. רנה נחשב ליוצר אקטיביסט והדבר ניכר בבירור דרך הפילמוגרפיה שלו, כך למשל בסרט האנטי פרנקו "המלחמה נסתיימה" שזכה בפרס לואי דלוק ב-1966.

     

    רנה היה שותף במקביל גם ביצירה הקולנועית הקולקטיבית "הרחק מוייטנאם" ובמניפסט האוטופי "שנת 01". למרות הדימוי של יוצר קולנוע אינטלקטואל הוא ניזון גם מתרבות פופולרית, מה שבא לידי ביטוי בין היתר בסרט "On Connait La chanson", אחד הסרטים המצליחים ביותר שלו שיצא לאקרנים ב-1997. רנה חתום במקביל על האופרטה "לא על הפה" (Pas Sur La Bouche"). משנות השמונים ואילך רנה שיתף פעולה עם שלישיית שחקנים וירטואוזים להם העניק לאורך השנים תפקידים מגוונים: אנדרה דוסולייה, פייר ארדיטי והמוזה שלו - סבין אזמה. כל אחד מהם זכה לפחות בפרס סזאר אחד בעבור שיתוף הפעולה עם רנה.

     

    הוא ביים סרטים נוספים שזכו להצלחה והערכה רבה, ביניהם "הדוד מאמריקה", "לבבות" ו"עשבים שוטים". רנה זכה פעמיים בפרס הסזאר על בימוי, וכן בפרסים בינלאומיים רבים לאורך העשורים שבהם פעל - בהם פרס האקדמיה הבריטית (BAFTA) על "הירושימה אהובתי", שני פרסי דב הכסף בפסטיבל ברלין ופרס חבר השופטים בפסטיבל קאן על "הדוד מאמריקה".

     

    בפסטיבל הסרטים בברלין שנערך בחודש שעבר הוצג סרטו האחרון "לאהוב, לשתות ולשיר", ושם התעוררה סערה סביב העובדה שהבמאי, מגדולי היוצרים הקולנועיים של המאה ה-20 ואחד המשפיעים שבהם, התקשה להשיג מימון להפקה. רנה עצמו לא הגיע בסופו של דבר לפסטיבל בשל בעיות בריאותיות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים