שירה: "כשבאמת קשה כתוב על זה שיר"

הזמן הזה

זְמַן מִתְקַצֵּר. יְרוּשָׁלַיִם בַּלַּיְלָה. אֶפְשָׁר לְצַיֵּן

שְׁמוֹת רְחוֹבוֹת כְּדֵי לְהוֹכִיחַ הֶכֵּרוּת. בַּסּוֹף

רַק שִׁירִים קְצָרִים, אוּלַי רַק שׁוּרוֹת,

אוּלַי רַק סִרְטוֹן. שְׁלֹשִׁים שְׁנִיּוֹת הֵן טְוַח

הַקֶּשֶׁב הַיָּעִיל. אֶפְשָׁר לְצַיֵּן אֶת הַדֶּרֶךְ מִסּוֹף

הַמִּשְׁמֶרֶת, אֵלַיִךְ וְאַחַר כָּךְ אֵלַי.

אפשר לכתוב

כְּשֶׁבֶּאֱמֶת קָשֶׁה כְּתֹב עַל זֶה שִׁיר שֶׁנִּרְאֶה

כְּמוֹ סִדְרַת הוֹרָאוֹת. כְּתֹב אוֹתוֹ עַל

הַמַּכְשִׁיר הַנַּיָּד הֶחָדָשׁ שֶׁעוֹשֶׂה גַּם דְּבָרִים

שֶׁלֹּא חָלַמְתָּ עֲלֵיהֶם בְּסוֹף שְׁנוֹת הַתִּשְׁעִים.

כְּתֹב אוֹתוֹ עַל דֶּלְפֵּק מֵעֵץ דָּבִיק, בַּלַּיְלָה,

אַחֲרֵי כַּמּוּת אַלְכּוֹהוֹל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִנְהֹג

אִתָּהּ עַד הַבֹּקֶר. כְּתֹב אוֹתוֹ כְּשֶׁהַבַּחוּרָה

הַיְחִידָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה הִיא הַמֶּלְצָרִית עִם

הֶחָבֵר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מַה יִּקְרֶה אִתּוֹ.

אַתָּה לֹא מְצַפֶּה אֲבָל מְצַפֶּה. הַמֶּרְחָק בֵּין

מְצִיאוּת לִמְצִיאוּת בְּעֶצֶם לֹא כָּל כָּךְ גָּדוֹל.

יֵשׁ יוֹם אֶחָד בְּשָׁנָה שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁתּוֹת כָּכָה

וּלְהִתְחַבֵּר לְכֹחוֹת גְּדוֹלִים. זֶה לֹא הַיּוֹם.

אִם זֶה הַיּוֹם אַל תִּכְתֹּב. כְּתֹב אֶת זֶה

עַכְשָׁו, אַחַר כָּךְ תִּשְׁכַּח. אַל תַּאֲמִין לְמָה

שֶׁאוֹמְרִים בַּטֵּלֵוִיזְיָה. כְּשֶׁתִּשְׁתֶּה הָרֹב

יַעֲבֹר, כְּשֶׁתִּישַׁן יַעֲבֹר הַשְּׁאָר. מַה שֶּׁיִּשָּׁאֵר

יִשָּׁאֵר עַד הַלַּיְלָה הַבָּא. אֲנָשִׁים סְבִיבְךָ אוּלַי

יַצִּילוּ אוֹתְךָ מִמָּוֶת אוֹ בּוּשָׁה, אֲבָל לֹא יִתְּנוּ

לְךָ לִכְתֹּב. בְּכָל מִקְרֶה תִּכְתֹּב. אַף פַּעַם אַל

תַּגִּיד הַלַּיְלָה כָּתַבְתִּי מַסְפִּיק.

אפריל 2007

הוֹלִיווּד מִתְקָרֶרֶת

הַמּוֹעֲדוֹנִים הַסְּגוּרִים בְּפָנַי

הֵם הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר

הָאִשָּׁה עַל הָעַמּוּד

לֹא נָתְנָה אֶת כָּל מַה שֶּׁרָצִיתִי

אֲבָל הָיְתָה סִפּוּר מְצֻיָּן

מְחוֹז לוֹס אַנְגֶ'לֶס

גָּדוֹל מִכַּף יָדִי

וְחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ כְּסִיּוּט

בִּירָה בְּמַאלִיבּוּ

הִיא חֲמֵץ הָאֵינְסוֹף

עוֹטֶה עַל עַצְמִי

יִשְׂרְאֵלִיּוּתִי הַמִּתְפָּרֶצֶת

בַּמִּרְפֶּסֶת

כְּשֶׁאֲנִי מְעַשֵּׁן

שיר לאניה

מֵאָז שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ לֹא כָּתַבְתִּי שׁוּם דָּבָר

שֶׁהָיָה שָׁוֶה לִכְתֹּב. אוּלַי זֶה לֹא נָכוֹן לְגַבֵּי

שִׁיר אַהֲבָה שֶׁשָּׁלַחְתִּי בְּהוֹדָעָה מִנֶּפַּאל

וְהוֹדָעוֹת מִשְׁתַּפְּכוֹת, נְיָרוֹת עֶמְדָּה וּמַדְרִיךְ

לִכְתִיבַת קוֹרוֹת חַיִּים. וְטַבְלָאוֹת. לֹא

כָּתַבְתִּי שׁוּם דָּבָר בְּעֶצֶם. אֲנָשִׁים כְּמֵהִים

וְכוֹתְבִים אֶת הַכְּמִיהָה, נִשְׁבָּרִים וּמְסַפְּרִים

אֶת זֶה. הִגַּעְתִּי לְכָאן, מָלֵא עַד כְּדֵי שֶׁיֵּשׁ

צְרָכִים שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ.

וּמָה עוֹד יֵשׁ לְהַגִּיד עַל זֶה בִּכְלָל?

שירים אלו לקוחים מתוך הספר "ארץ אחרת מאוד", ספר שיריו השני של עמיר עקיבא סגל שראה אור לאחרונה בהוצאת "עתון 77". ספרו הראשון "בשובי מן המילואים", ראה אור ב-2008 בהוצאת גוונים. סגל הוא ירושלמי, בן מושב ציפורי. מבקר, שדרן רדיו ועורך.