שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לבד על הרחבה במסיבת הסיום של הגראנג'
    בתחילת שנות ה-90, סאונדגרדן הסתכלה מהצד על חברותיה מסיאטל, פרל ג'אם ונירוונה, בזמן שהן כבשו את העולם. את יצירת המופת שלה, זו שהכניסה אותה לפלייליסט הקבוע של MTV, הוציאה רק ב-1994 - חודש לפני שקורט קוביין תקע לעצמו כדור בראש והכריז שמסיבת הגראנג' נגמרה

    בעוד כשלושה חודשים, אם הכוכבים בשמיים יסתדרו להם וימנעו את אחד מאלפי המצבים הביטחוניים הרגישים הסבירים שעלולים לפקוד את אזורנו, יעלו חברי להקת סאונדגרדן על במת אצטדיון בלומפילד במסגרת פסטיבל רוקנרולר ויעניקו לקהל חובבי הרוק בישראל הופעה שהוא מצפה לה כבר שני עשורים. נכון, אמנם כריס קורנל, סולנה האיקוני של הלהקה, כבר ביקר במחוזותינו בעבר במסגרת קריירת הסולו שלו ואף הגדיל לבצע כאן שירים של להקתו המיתולוגית - אבל קשה להשוות בין מחוות נוסטלגיה קטנות עבור קהל צמא לקלאסיקות, ובין ביצועים אמיתיים של להקת המקור.

     

    בקרוב אצלנו, אחרי 20 שנה. קורנל בהופעת האיחוד של להקתו (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    בקרוב אצלנו, אחרי 20 שנה. קורנל בהופעת האיחוד של להקתו(צילום: AFP)
     

    במובנים מסוימים, סאונדגרדן מגיעה לישראל בעיתוי כמעט סימבולי: ארבע שנים אחרי שהתאחדה לאחר 12 שנות פירוק, ובסינכרון כמעט מושלם עם חגיגות 20 השנה ל-"Superunknown", האלבום ששדרג את מעמדה מהרכב מבטיח למביני עניין, לאחת מלהקות הרוק הגדולות של שנות התשעים. האלבום שקעקע להיט שלה לנצח בתולדות הפלייליסט של גלגלצ.

     

    כנהוג באירועים מסוג זה, תוציא הלהקה מהדורה מיוחדת של האלבום הקאנוני ההוא, שתי הוצאות מחודשות שתכלולנה קטעים נדירים, בי-סיידס, קטעי חזרות ושלל ממתקים עבור הדור שחווה את הלהקה המשובחת והחריגה הזו בזמן אמת. האמת היא שאפשר להבין את הסיבה לחגיגה:עבור מיליוני מעריצים בעולם נחשב "Superunknown" לאחד מאלבומי הגראנג' הטובים בהיסטוריה ולאחד ממייצגיו הבולטים של הז'אנר, שששלט ביד רמה בעולם הרוק במשך החצי הראשון של שנות התשעים.

     

     20 שנה לאלבום. כן, אתם כאלה זקנים

     

    אבל אתם לא קוראים את הטקסט הזה כדי להתענג שוב על מידע שכבר ידעתם בניינטיז. יתכן שעד שתסיימו את הקריאה תסכימו שיותר משהיה עוד אלבום משובח בפס הייצור של הלהקות שיצאו מסיאטל אי אז לפני 20 שנה, "Superunknown" היה אלבום כמעט טרגי, שענייני תזמון, מיקום וקונטקסט היסטורי הופכים אותו למייצג מעניין של סאונדגרדן עצמה - להקה מצוינת שתמיד נחשבה לשונה, גם בין חברותיה לז'אנר.

     

    "סופר-לא-נודע" (כן, בעברית זה פשוט לא עובד) יצא במרס 1994. שנתיים וחצי אחרי קודמו, "Badmotorfinger", וגם שנתיים וחצי אחרי שני האלבומים המזוהים ביותר עם מהפיכת הגראנג' ההיא - "Ten" של פרל ג'אם ו-"Nevermind" של נירוונה. שני אלו יצאו בהפרש של מעט פחות מחודש, ועד מהרה הכו את קהל חובבי הרוק העולמי בבשורה מסיאטל. תוסיפו לכך את "Dirt" של אליס אין צ'יינז שיצא שנה מאוחר יותר, בשיאו של גל הגראנג', והנה לכם שלושת האלבומים המגדירים את התקופה טוב יותר מכל שלישייה אחרת.

     

     "Ten" של פרל ג'אם. יצא בזמן כדי להגדיר תקופה

     

    ומה סאונדגרדן עשו בתקופה הזו? בעוד "Badmotorfinger" נחשב לכל הדעות לאלבום משובח (גם אם אולי היה מעט בוסרי, אף שקדמו לו שני אלבומים), קשה לטעון כי הוא ניחן באפיל המיינסטרימי של אלבומי התקופה של אדי ודר, קורט קוביין וליין סטיילי. סאונדגרדן היתה אז בעיצומו של תהליך הגדרה מחדש לאחר כמעט עשור של פעילות, ובעוד היא מצאה עצמה מתרחקת מהשפעות המטאל והפאנק שהיו בה עם תחילת פעילותה, היא עדיין לא מצאה לעצמה את המרכיב הנכון שיאזן בין השאיפה לרצות את הקהל הטבעי שלה, לבין השאיפה שיקסום גם למסה רחבה יותר של אנשים.כן, חבריה משתתפים בסרט "סינגלס" ונמנים עם גיבורי התקופה, אבל בכל הנוגע לתהודה עולמית בימי השיא של הגראנג' -  חובת ההוכחה עוד מוטלת עליה.

     

    במרס 1994, כאמור, הם הוציאו את האלבום המכונן שלהם. זה שמשלב בין ניסיוניות מוזיקלית וליריקה אפילה, אלבום שהופך אותה למוצר חובה בתקליטייה של כל חובב רוק שמכבד את עצמו. והנה עכשיו, גם כריס קורנל ושות' הם חלק מהחגיגה. הקליפים שלהם חורכים את המסך ופתאום גם להם יש זכות לטעון למעמד של גיבורי תקופה (לפחות במונחים מיינסטרימים. והרי לא פעם הם אלו שקובעים את מידת חשיבותו של אלבום, באופן מצער). ואז, רק חודש אחר כך, קורט קוביין מחליט לדפוק לעצמו כדור בראש ולהכריז שהמסיבה נגמרה, ושהלהקה האחרונה שיוצאת מהחדר תכבה את האור.

     

    אלבום קאנוני, לא מעט בגלל השיר הנטחן הזה

     

    זה לא אומר, כמובן, ש-"Superunknown" לא זכה להצלחה פנומנלית עם צאתו, ולשלל זכיות ומועמדיות בטקסי פרסים שנחשבים עבור רבים לחותמת האישור הממסדי ללהקה. זה התאפשר בעיקר בזכות רצועות מתוחכמות ואפלות כמו "Spoonman", "My Wave", "4th Of July", שירים שייצגו הלך רוח קודר כמתבקש מהתמות הפופולריות בתקופה, שעסקו באומללות, מרד,  שימוש בסמים הזייתיים, ובמקרים קיצונים -  כמו בשיר "Let Me Drown"  -  התמקדו (כמילותיו של קורנל עצמו) ב"חזרה לרחם במטרה למות".

     

    אבל בזמן שקורנל רק שר על זה, קורט קוביין העיז לנסות כוחו בנושא, ובכך העצים את מעמדו בדברי ימי הרוק על פני כל מוזיקאי אחר מאז. וזו אולי הסיבה שאלבומי הז'אנר שהגיעו לאחר מכן (דוגמת "Vitalogy" של פרל ג'אם, או האלבום עם הכלב בעל שלוש הרגליים של אליס אין צ'יינז) נראו כמו הבליינים האחרים שעוד נותרו רוקדים על רחבת הריקודים האלטרנטיבית של שנות התשעים, העגמומית גם כך.

     

    "Spoonman". היו שלום ותודה על הכפות

     

    גם עבור סאונדגרדן עצמה מדובר היה בקו פרשת מים בתולדת הלהקה. העבודה על "Superunknown" ארכה יותר מכל אלבום אחר שהקליטו לפניו - בין היתר בשל העובדה שהמפיק של אותו אלבום, מייקל ביינהורן

    (שברפרטואר המקצועי שלו כיכבו כבר אז שמות כמו הרבי הנקוק, סול אסיילום והרד הוט צ'ילי פפרז) בחר להתעכב על כל פרט ופרט בהכנת האלבום, הביא את חברי הלהקה לגבולות נפשיים שלא הכירו קודם לכן וזכה ביושר בכינוי "מפיק אנאלי" שיעניק לו קורנל מאוחר יותר כשייזכר בתהליך הכנת האלבום.

     

    סיבה אחרת לכך, ואולי החשובה ביותר, היא שב-"Superunknown" כיוונה סאונדגרדן סופסוף, אולי בהשראת שכנותיה הקרובות, מי יודע, להקלטה של מאסטרפיס - יצירה שתעמוד במבחן הזמן גם בהאזנה של עשרות שנים לאחר צאתה. ואחרי כל שיא יש רק כיוון אחד שאפשר ללכת אליו - ולשם הגיעו קורנל והחבר'ה ב-"Down On The Upside". עצם שמו כבר מרמז על מצבה האבוסרדי של הלהקה, שכבר בעת הקלטתו עמדה בפני פירוק בלתי נמנע, עת נפלה על ימים שחורים. כן, ממש כמו השיר המצוין ההוא.

     

    אחר כך באו בעיקר ימים שחורים

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים