כתום הוא השחור החדש: על משיכה לג'ינג'יות
מה יש בעור לבן, שיער אדמוני ונמשים פה ושם שמעיף לכל כך הרבה גברים את המוח לתחתונים, ואם מסתכלים על הצד השני של המטבע - למה גברים ג'ינג'ים הם כל כך ההיפך מכל זה, עד שבנקי זרע בעולם לא מוכנים לקבל אף זרע אדמוני?
האופי הכי חשוב. כן, הכי חשוב! זה לא נתון לוויכוח; אנחנו מתאהבים בחבילה המלאה והאופי הוא מה, 90% ממנה? טוב, אולי 70 או 60%, אם הגברת נראית ממש, ממש לטעמנו. אבל זה עדיין הרוב המכריע. האופי תמיד ינצח. בעצם, אלא אם היא במקרה, ג'ינג'ית בגוון הנכון. במקרה הזה, היא יכולה להיות סוחרת ביהלומי-דמים, עורכת דין תאגידית או אפילו כוכבת ריאלטי (צמרמורת); מבחינתי, אני שלושה-רבעים שלה. אני שלולית-גבר ממלמלת, אני על הברכיים עם הלשון בחוץ.
עוד בנושא:
די לאפליה! גבר ג'ינג'י זה סקסי
לא האמינה שבחור ג'ינג'י ימצא חן בעיניה
למה? מה יש בעור לבן כל כך שהוא זוהר באולטרה-סגול, שיער אדמוני ונמשים פה ושם שמעיף לכל כך הרבה גברים (ביניהם עבדכם הנאמן) את המוח לתחת? מה, מה גרם לנו לקבוע שג'ינג'יות הן חמות ומיניות יותר מחברותיהן? ואם מסתכלים על הצד השני של המטבע - למה גברים ג'ינג'ים הם כל כך ההיפך מכל זה, עד שבנקי זרע בעולם לא מוכנים לקבל אף זרע אדמוני?
היא מכשפה סקסית! שירפו אותה!
לפני שנתחיל, קצת היסטוריה ג'ינג'ית: בימי הביניים, שיער אדמוני נחשב למשהו חריג ואף מרושע; ג'ינג'יות הואשמו לא פעם בכישוף. בעצם, כל הנשים היו חשופות להאשמות ההזויות הללו, אבל במקרים רבים, טיעון מכריע היה "והיא גם אדמונית! השיער שלה בוער כאש הגיהנום! היא מכשפה" - מה שגרם לאדמונית המקוללת להישרף על המוקד.
ולכן, נשים ג'ינג'יות לא פעם היו מתרחקות מהחיים בכפר הימי-ביניימי. למה להן לחיות בחברה בה כל טמבל יכול להצביע עליה ולהכריז "מכשפה!" כמו בסצנה הקלאסית של מונטי פייתון? (אגב, לי יש כרטיס למופע האיחוד ולכם אין. הא!).
אז מה יש לנו כאן? נשים שמעדיפות לחיות בבקתות רחוקות מהכפר, לגדל את העיזים שלהן בשקט. אבל מה לעשות, שכשחיים בבידוד קיים מחסור מעיק במין... התוצאה? ג'ינג'יות פשוט נהיו חרמניות יותר משאר האוכלוסיה. כל מי שבמקרה הלך לאיבוד והגיע לבקתה של ג'ינג'ית, עייף ומורעב - קיבל ארוחה, מקלחת ואת הסקס של החיים שלו. כך נולדו להן האגדות על החרמנות הג'ינג'ית.
הזמן עבר אך האגדות נשארו. אמנים ויוצרים, שמטבעם (אם הם לא מעפנים, כמובן) רצו למרוד במוסכמות, הציגו נשים אדמוניות כסקסיות, פתייניות וטורפות גברים. וכך, מה שהחל בעידן האמנות הקלאסית המשיך אל תמונות הפין-אפ של שנות הארבעים ואל ג'סיקה ראביט של הקולנוע. אז מה למדנו? החברה שהרחיקה את הג'ינג'יות ממנה עתה מאמצת אותן בקריאות התלהבות. או במילים אחרות: "החלטנו שאתן מרושעות! הפכתן לחרמניות! עכשיו אתן סקסיות רצח!" מה שמביא אותי לימינו אנו.
מונטי פייתון עלו על זה קודם
האמת והמיתוס
כל מי שישב פעם על הבר לצד חבורת חיילים בחופשה, סטודנטים אומללים או סתם גברים שיכורים שמדברים על דברים של גברים שיכורים, בטח שמע את המשפט "היא ג'ינג'ית. ותאמין לי, היא אמיתית. אתה לא קולט כמה היא חרמנית!". אז ראינו מאין הגיעה האגדה. אבל האם יש בה אמת?
קודם כל, לא. חרמנות תלויה במשיכה, בתקשורת, ביצירתיות, במצב רוח ולפעמים באלכוהול. אם ללכת לפי המודל של ימי הביניים, בעוד 300 שנה הנשים שייחשבו להכי חרמניות, חמות וכו' יהיו אלו שיורחקו מן החברה. לגברים שבקהל, אסביר באיטיות: זה אומר שהנכדים של הנכדים של הנכדים שלכם יפנטזו על בחורות שכיום אתם מגדירים בתור מוגבלות מבחינה אסתטית באופן מופרע.
הבחורה הכי חרמנית היא זו שהכי רוצה אתכם וזה תלוי גם בה וגם בכם, חברים. אבל בתכל'ס, אני חייב להודות שנתקלתי בכמה וכמה ועוד כמה ג'ינג'יות מכל מיני סוגים שפשוט גרמו לי להתאהב מחדש בתאוות הבשר. היתה גברת אחת, מרהיבה כמו בשירים וסיפורים, עם עור לבן כל כך שענה להגדרה של "שקוף", שיער אדום בוער ואף לא נמש אחד (יש כאלה. חפשו). בכל פעם ששכבנו זה היה כאילו היא קיבלה משימה גורלית להעיף לי את המוח - ועמדה בה כל פעם. אין לי מושג היכן היא היום, אבל איך שר איינשטיין הגדול? "למי שתהיי, חייו מלאי פאקינג סקס אגדי".
והיו עוד כמה. וכולן הצדיקו את הסטיגמה. אודה ולא אבוש, אני לא יודע למה. אולי כי סוגיית ה"ג'ינג'ית והסקסית" השפיעה על נשים כפי שהשפיעה על גברים, אולי כי אני נמשך מטבעי לנשים מיניות במיוחד ופשוט ככה יצא. אבל בשטח, אין סיבה שמישהי תהיה מינית יותר בגלל צבע השיער שלה. אני בטוח שגם לשוביניסטים הכי ילדותיים שבקהל לא יהיה קשה לראות את זה.
מרכז מחקר רפואי בקליבלנד גילה בשנה שעברה שלג'ינג'יות יש רגישות גבוהה יותר לקור וחום ושמערכת העצבים שלהן קצת יותר רגישה, עד כדי כך שהן זקוקות ל-20% יותר חומרי הרדמה בעת טיפולי שיניים וניתוחים. זה מתבטא גם ברגישות למגע מיני; אורגזמה ג'ינג'ית היא פשוט חזקה יותר. ונשים יודעות היטב שגברים אוהבים את השיער האדום; ברגע שצבעת לאדום, יקירה, אוטומטית מתווספות לך לא מעט נקודות-סקס-אפיל אצל קהל היעד שלך. ונשים אחרות יפרגנו - או יעקמו את האף. למה? כי הן יודעות שמעכשיו, יסתכלו עליהן קצת פחות. ויש להן סיבה לקנא: מחקר שנערך באוניברסיטת המבורג במרץ שעבר גילה שג'ינג'יות עושות פי שניים יותר סקס מנשים בעלות שיער בכל צבע אחר.
זה לא אדום, זה חלודה
אחח, ג'ינג'יות. נפלאות, לא? ומה עם ג'ינג'ים? אוקיי, נעשה תרגיל: בלי לחפש בגוגל או לשאול חברים - חישבו על שלושה גברים ג'ינג'יים שנראים ממש, אבל ממש טוב. לבנים - כאלה שגורמים לכם להגיד "וואו, הלוואי והייתי נראה כמוהו" ולנשים - כאלה שהייתן מוכנות עכשיו לקפוץ איתו לג'קוזי ולא להפסיק עד שכל המים יעופו החוצה. כדי לעשות את זה מעניין, נפסול מראש את יואן מק'רגור, קונאן או'בריאן ודויד המלך.
הצלחתם? ספרו לי בטוקבקים, אתם בהחלט קהל חריג. כמה חריג? ובכן, ב-2011 נפלה החלטה בצמרת בנק הזרע הבינלאומי בדנמרק (כן, יש דבר כזה), שלא מקבלים יותר תרומות זרע מג'ינג'ים. למה? כי נשים שפנו אל הבנק האמור פשוט לא רצו תרומות שכאלה. ומה לעשות שאחסנת התרומות עולה כסף ותופסת מקום ובהיעדר תיאור אחר - הבנק פשוט טבע בזרע ג'ינג'י.
אז כן, רוב האנושות מסתכלת על ג'ינג'ים בתור מסכנים חיוורים ולא בתור סמלי מין. נולדת ג'ינג'י? אין לי מה להציע לך. צר לי. נסה לטפח אופי - כבר אמרתי שזה הדבר הכי סקסי והכי חשוב. ואל תשכח, תמיד אפשר לצבוע את השיער.
בואו להכיר רווקים ורווקות בפייסבוק של ערוץ יחסים.
לפנייה לכתב/ת 
