שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    להקים את חיל האוויר במדים של הנאצים
    בימים שבהם עוזר הטייס החזיק פצצה ופשוט זרק מהשמיים, חלוצים מהיישוב נשלחו לאירופה ללמוד מה זה מטוס קרב. 65 שנה לקורס הטיס הראשון, טייס הניסוי הנועז ובנו של חברו שולפים תיעוד נדיר ונזכרים במסע הבלתי-אפשרי הביתה, בהתרסקויות ובמסדר הכנפיים. סיפורם של ארבעת המופלאים

    3 באפריל 1943, גבעת המורה שבעמק יזרעאל. ישעיהו (שעיה) גזית (אז שוורצמן), בן 18, תלמיד בקלוב התעופה בחיפה, עולה על הדאון לטיסת הסולו הראשונה בחייו. דני שפירא, חברו לספסל הלימודים, מדריך טיס מהולל וטייס "עתיר ניסיון" עם שתי הזנקות בקושי והמון אומץ ברפרטואר, מנחה את שעיה איך לעשות זאת נכון. בלי מטוס הדרכה, בלי סימולטור, צריך בעיקר לאלתר ולקוות להמראה קטנה ועוד יותר חשוב - לנחיתה מוצלחת.

     

    עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

     

    ההליך לא מסובך מדי. על הנייר. מותחים את הכבלים בדאון ומשחררים, חורשים קצת את האדמה, משחקים קצת עם ההגאים וקופצים באוויר, שניים-שלושה מטרים ונחיתה. אבל שעיה מכין הפתעה. הוא מתדרך את חברו מאירק'ה רוף לא לעזוב את הדאון, למתוח את הכבלים עד למקסימום. הכבל נמתח עד קצה גבול היכולת, הדאון חורש את האדמה ומשתחרר, צובר תנופה ומתרומם. גזית מתעופף באוויר לראשונה בחייו, גומע מרחק של כקילומטר. להפתעת כולם, הוא גם נוחת בחתיכה אחת.

    דאיות ראשונות בעמק, "קלוב התעופה" (צילום: אודי גזית) (צילום: אודי גזית)
    דאיות ראשונות בעמק, "קלוב התעופה"(צילום: אודי גזית)

     (צילום: אודי גזית) (צילום: אודי גזית)
    (צילום: אודי גזית)

     

    שעיה גזית בצ'כיה, 44 שנה לקורס

    שעיה גזית בצ'כיה, 44 שנה לקורס

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    שש שנים לאחר מכן, ב-14 במרס 1949, צעד גזית יחד עם שלושת חבריו, דני שפירא וישראל (טיבי) בן שחר החיפאים ומוטי הוד מקיבוץ דגניה, ברחבת המסדרים, שם קיבלו כנפי טיסה רשמיות ממפקדו הראשון של צה"ל, הרמטכ"ל יעקב דורי. ארבעה צעירים שהיו לחניכי הקורס הראשון של חיל האוויר בהיסטוריה של ישראל שכונה בהמשך "מינוס שתיים". הם חתומים על כמה מהמבצעים האמיצים והחשובים בהיסטוריה הקצרה של ישראל עם הקמתה. השבוע מציין חיל האוויר 65 שנים בדיוק לקורס הראשון בחיל.

     

    חיות אוויר

    בביתו בצהלה בתל אביב טובע אודי גזית בחומרי ארכיון נדירים, הכוללים תמונות, סרטים ומסמכים המתעדים את ההיסטוריה של הקמת חיל האוויר. לא רק טייס היה אביו, שנפטר לפני כשש שנים, אלא גם צלם חובב שהיה מודע היטב לחשיבות ההיסטורית של החומרים שבידיו. הבן, טייס אזרחי בעצמו, מרכז את החומרים כספרים ומצגות להרצאות על החבורה ההיא. "הם היו חיות אוויר", מספר גזית. "צעירים בעלי חושים טובים, הרבה מזל ובעיקר רעב לטיסה ובלי פחד".

     

    ביום העצמאות בשנה שעברה נבחר דני שפירא, בן 89, להדליק משואה בהר הרצל. עד היום הוא נחשב לאחד הטייסים הנועזים שהיו פה. כמי שהיה טייס הניסוי של חיל האוויר והיה המתנדב לטוס ראשון על כל כלי תעופה אפשרי, שמע פעמים רבות את המשפט המורבידי: "אם תישאר בחיים, תסביר לאחרים מה הבעיות של המטוס". כך היה כשעלה בפעם הראשונה על הספיטפייר בצ'כוסלובקיה, בדרכו ארצה באחד המבצעים המורכבים שידע חיל האוויר עם הקמתו. "טייסי מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ - ר"מ) אמרו עלינו שאם הטייסים הישראלים יהיו כמונו, יהיה להם חיל אוויר טוב. הם כנראה צדקו".

     

    הצדעה לקורס הטיס הראשון, 1967

    הצדעה לקורס הטיס הראשון, 1967

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    1967. מימין: הוד, שפירא, בן שחר, גזית (צילום: אודי גזית) (צילום: אודי גזית)
    1967. מימין: הוד, שפירא, בן שחר, גזית(צילום: אודי גזית)

    במפגש ב-1992. מימין: טיבי, שפירא, הוד, גזית (צילום: אודי גזית) (צילום: אודי גזית)
    במפגש ב-1992. מימין: טיבי, שפירא, הוד, גזית(צילום: אודי גזית)

    1949. מימין: הוד, טיבי, שפירא, גזית (צילום: אודי גזית) (צילום: אודי גזית)
    1949. מימין: הוד, טיבי, שפירא, גזית(צילום: אודי גזית)
    הכול התחיל בקלוב התעופה (צילום: אודי גזית) (צילום: אודי גזית)
    הכול התחיל בקלוב התעופה(צילום: אודי גזית)
    סיפורם של הארבעה מתחיל במידה רבה בקלוב התעופה, הבסיס לתחילת הפעילות האווירית העצמאית בישראל. הקלוב היה מעין שלוחה של ההגנה לקראת המדינה שבדרך - תשתית של טייסים ומכונאים, אנשים שנוגעים בתחום בפעם הראשונה, טסים בדאונים באזור בת ים. חובבי הטיס רכשו בכספם שעות טיסה. היישוב העברי תמך ועודד מתוך הבנה כי שירות אווירי הוא חלק בלתי נפרד מכוח צבאי ואזרחי למדינה שעתידה לקום.

     

    בשנת 1936, בעיצומו של המרד הערבי הגדול, הקימו הסוכנות היהודית, הוועד הלאומי והסתדרות העובדים את חברת התעופה העברית הראשונה - "אווירון". החברה הכשירה עשרות טייסים יהודים ולקחה חלק שנים מאוחר יותר במשימות ביטחוניות, בהן פינוי נפגעים, שינוע של אספקה והפגזה מהאוויר. "היה מקצוע חדש בשם 'פוש בול' - תשליך את הפצצה. הסייר יושב מאחורי הטייס, מחזיק פצצה של 20 קילו בידיו ומשליך אותה מהאוויר כשהמטוס מעל המטרה", מספר גזית הבן. "הם טסו במטוסים קטנים, הטייגר מות' והטיילור קראפט, במהירות של 100 ק"מ לשעה".

    רישיון טיס בימי המנדט (צילום: אודי גזית) (צילום: אודי גזית)
    רישיון טיס בימי המנדט(צילום: אודי גזית)

     (צילום: אודי גזית) (צילום: אודי גזית)
    (צילום: אודי גזית)

    דף מפנקס זינוקי הדאייה של גזית, 1943 (צילום: אודי גזית) (צילום: אודי גזית)
    דף מפנקס זינוקי הדאייה של גזית, 1943(צילום: אודי גזית)

    טייס העובר כיום הכשרה בקורס טיס בחילות האוויר השונים בעולם צובר בממוצע כ-200 שעות טיסה. שפירא, הוד, בן שחר וגזית צברו עד שנת 1948 בקושי 40 שעות.

     

    "כפר עציון נפל ואנחנו באיטליה"

    ב-1948 נערך היישוב היהודי למלחמה לקראת ההכרזה על הקמת המדינה. בזכות עסקת נשק עם צ'כוסלובקיה התקבלו כמויות מסיביות של נשק, שאריות ממלחמת העולם. בין היתר הגיעו מטוסי קרב מסוג אוויה - גרסה צ'כוסלובקית של המסרשמיט 109 הגרמני, פאר היצירה של חיל האוויר הנודע לשמצה, ה"לופטוופה", מטוס קרב עם טווח טיסה של יותר מ-500 ק"מ בעל יכולות אקרובטיות והתקפיות.

     

    בוגרי חיל האוויר הבריטי, בהם עזר ויצמן, מודי אלון, לו לנארט, מילטון רובנפל ואדי כהן המנוסים יותר, נשלחו להדרכה על מטוסי הקרב בצ'כוסלובקיה. הרביעייה שפירא, הוד, בן שחר וגזית נבחרה ללוות את הרכבת האווירית של הנשק ארצה. בטיסה הם ישבו כנוסעים מאחור, בעוד טייסים אמריקנים שנשכרו במיוחד הובילו ופרקו את הנשק בשדה התעופה בתל נוף. "חזרנו בדקוטה מלאה בנשק שהכיסוי שלה בארגזים היה שמדובר בקריסטלים", נזכר שפירא. "זה היה הנשק הראשון שהגיע דרך האוויר לישראל".

    שפירא עם דוד בן גוריון (צילום: אבישג שאר ישוב) (צילום: אבישג שאר ישוב)
    שפירא עם דוד בן גוריון(צילום: אבישג שאר ישוב)

     (צילום: אבישג שאר ישוב) (צילום: אבישג שאר ישוב)
    (צילום: אבישג שאר ישוב)

     (צילום: אבישג שאר ישוב) (צילום: אבישג שאר ישוב)
    (צילום: אבישג שאר ישוב)

     (צילום: אבישג שאר ישוב) (צילום: אבישג שאר ישוב)
    (צילום: אבישג שאר ישוב)

    במאי 1948 נבחרו 13 טייסים לצאת לקורס טיס על מטוסים מתקדמים ברומא. הרביעייה המריאה לרומא על מטוס דקוטה. בעצירת ביניים באתונה, ב-14 במאי, שמעו הארבעה כי הוכרזה מדינה. התרגשות רבה אחזה בצעירים, וגם חשש לא קטן. "כשאמרו לנו שיוצאים, המצב היה מאוד גבולי כי באותו הזמן כפר עציון היה במצב גרוע ולא ידענו מה יהיה", נזכר שפירא.

     

    אלא שנציג ההגנה לא חיכה ברומא כפי שהובטח. התברר שהקורס עוד לא מוכן. החבורה המתינה ברומא להנחיות, כשהבינה שבצ'כוסלובקיה, בעיר אולומוץ, מתקיים קורס טייסי קרב. "הסבירו לנו שאם נתחיל קורס באיטליה, אין סיכוי להתקבל בהמשך לצ'כיה", נזכר שפירא. אחד ועוד אחד קצר, והחלטה חד-משמעית - מוכרחים להגיע לפראג. שעיה גזית השיג את האישור המיוחל מהארץ, ובאמצעות השגריר בפראג איתן אבריאל נשלחו הטייסים מרומא לאקדמיה בצ'כוסלובקיה. הם למדו על ציוד טיסה גרמני ואפילו לבשו את מדי האימונים של הלופטוואפה.

     

    בלי להבין מילה

    אודי גזית שולף מהארגזים מחברת ובה סוג של שיחון עברי-צ'כי, בכתב יד. "הישראלים לא מבינים צ'כית, מאירק'ה רוף ידע פולנית, וככה הם בנו מילון שאפשר להם לתקשר", מספר אודי. "הישראלים מצליחים לשכנע את המדריכים שאין צורך ללמוד לימודי קרקע כי הם כבר יודעים וממילא הם לא מבינים את השפה. אבל לטוס על מטוס קרב - זה צריך ללמוד. בדיעבד, קשה להאמין שהצליחו ללמוד טיסה בצורה הזו". שפירא נזכר: "היה רק אחד שידע קצת אנגלית אני מניח שהיה פוליטרוק, איש מודיעין. הוא עזר לנו לתרגם".

     

    שיחות עברי-צ'כי. כך למדו לטוס (צילום: אודי גזית) (צילום: אודי גזית)
    שיחות עברי-צ'כי. כך למדו לטוס(צילום: אודי גזית)

    בשלב זה נכנס לתמונה יהודי אמריקני בשם ג'ורג' ליכטר, יליד פולין שהגיע לברוקלין בגיל 3. במלחמת העולם השנייה ביקש להתקבל לקורס טיס, אך נדחה - כנראה בשל יהדותו. שנה לאחר מכן, בשל המחסור בטייסים, התקבל לקורס והפך לטייס מהולל בחיל האוויר של ארה"ב. גזית הבן פגש אותו לפני כמה שנים ושמע ממנו את סיפורו. "הוא היה מספר 2 של מפקד כנף במשך שנתיים. בתפקיד הזה במלחמה כזו לא מחזיקים יותר מחמש-שש גיחות", מספר אודי. "בהמשך התמנה למפקד טייסת, הפיל שמונה מטוסי מסרשמיט גרמנים וביצע יותר מ-80 גיחות מעל גרמניה".

     

    בשנת 48' שמע ליכטר בבית הכנסת בברוקלין שבישראל מחפשים מתנדבים טייסים להדרכה. מיד הציע את שירותיו להגנה, אך במקום להגיע לארץ הוא נשלח לצ'כוסלובקיה ונדרש להדריך את הדור הבא של הטייסים. למחרת היום כבר יצא לגיחה ראשונה על מטוס המסרשמיט, "שעד לא מזמן הוא ראה אותו דרך כוונות", מדגיש גזית הבן.

     

    ליכטר הדריך את בוגרי חילות האוויר של בעלות הברית, בהם עזר ויצמן, מודי אלון וסיד כהן, על המסרשמיט. הם חזרו לארץ ובקורס נותרו 13 טייסים צעירים, שאותם הוא נדרש להכשיר להטיס מטוסי קרב. במקביל רכשה ישראל את מטוסי הספיטפייר, והכשרה עליהם הייתה משימה נוספת. ליכטר נאלץ לבצע טיסות מיון כדי לבחור את הטובים ביותר.

     

    מרגל בקורס?

    במהלך המיונים התעורר חשד שאחד החניכים הוא מרגל. ליכטר החליט להדיחו. "הטייס הזה סיפר כל מיני סיפורים וליכטר מהר מאוד הבין שהם לא מתיישבים עם המציאות", מספר אודי. "הבחור, ממוצא תוניסאי, הגיע מצרפת וסיפר שטס שם בחיל האוויר הצרפתי. האמת היא שלא היה לו מושג בטיסה וחשבו שהוא מרגל", מוסיף שפירא.

    המדריך ג'ורג' ליכטר. נרתם לציונות מברוקלין (צילום: אודי גזית) (צילום: אודי גזית)
    המדריך ג'ורג' ליכטר. נרתם לציונות מברוקלין(צילום: אודי גזית)

    ליכטר בחן את 12 הנותרים ובחר רביעייה: שלושת חברי הילדות מחיפה גזית, שפירא ובן שחר, ואיתם את מוטי הוד, לימים מפקד חיל האוויר. הראשון לעלות לטיסת סולו על המסרשמיט הצ'כי (שנקרא "אביה") היה דני שפירא, "האיש שנולד עם הסטיק ביד", כדברי גזית הבן. שפירא, שהטיס מטוסים קלים במהירות של 100 קמ"ש, קיבל לידיו מפלצת של 400 כוחות סוס.

     

    המסרשמיט הצ'כי היה יצור כלאיים. בשל היעדר חלקים ייעודיים של המטוס הגרמני הוכנסו בו שינויים, בהם מנועי יונקרס ומדחפים שהשפיעו על יציבותו. "הם פשוט התפרקו באוויר, זו האמת", אומר שפירא. כשעלה למטוס, מספר שפירא, אמר לו ליכטר: "אם תישאר בחיים, כל האחרים יטוסו, אם לא - אז לא, כי זה מטוס שגדול עלינו בשלוש או ארבע דרגות".

     

    שפירא ביצע טיסה מושלמת שכללה אווירובטיקה ותרגול תקיפות. שלושת חבריו עלו מיד אחריו. בהמשך עברו לשלב הבא - הספיטפייר הבריטי, שדומה לאביה בשינויים קלים: יש לו אף גדול יותר, הוא מהיר וזריז יותר וגם חד-מושבי. "המשמעות היא שאתה לבד. כמובן דני היה הראשון לעלות", אומר גזית. "היתר עולים אחריו, טיבי קצת הולך לאיבוד ונוחת בבסיס אחר, אבל כולם נוחתים בשלום".

     

    מהפכה

    בארץ מתחוללת מלחמה ואלפי קילומטרים משם ממשיכים הטייסים בלימודי הטיס, דור העתיד של חיל האוויר במדינה שאיש לא ידע אז אם יהיה לה עתיד. בדצמבר 1948 נפל דבר - בצ'כוסלובקיה התרחשה הפיכה. הממשלה החדשה הודיעה לישראלים שאינם רצויים עוד. בארץ מחליטים על מבצע להבאת מטוסי הספיטפייר: "מבצע ולוטה".

     

    יש רק בעיה קטנה - המרחק. כ-2,500 קילומטרים מפרידים בין ישראל לצ'כוסלובקיה, ואילו הספיטפייר מסוגל לטוס רק 600 ק"מ.
    סם פומרנץ, טייס ומהנדס, מתנדב חוץ לארץ שהגיע להילחם כשפרצה המלחמה, קיבל פיקוד על שדרוג המטוסים.

     

    הוא נעזר במכלי דלק נתיקים של המסרשמיט 109 והלביש אותם על הספיטפייר. בכך התאפשר להגדיל את הטווח ב-200 ק"מ נוספים, עדיין מרחק דמיוני וסיכון גדול. כל ציוד אפשרי, כולל מכשירי קשר, פורקו מהמטוסים כדי להגדיל את הטווח ולחסוך בדלק. המטוס, שמעולם לא גמע יותר משעה וחצי, נדרש לטוס שש שעות ברציפות. איש לא ידע איך יגיב לאתגר.

     

    דני שפירא התנדב למשימה ואיתו מוטי הוד. המבצע התחלק לשניים: בסבב הראשון המריאו שישה מטוסים - מתוכם רק שלושה הגיעו ארצה לאחר שהיתר התרסקו או נחתו נחיתות חירום והוחרמו ביוון. "אחרי שעצרנו ביוגוסלביה היו שני טייסים שסירבו להמשיך כי פשוט פחדו", נזכר שפירא. "אף אחד לא ידע איך יגיב המנוע, אם יספיק השמן. אני ומוטי אמרנו שאין לנו שום בעיה ואנחנו ממשיכים הלאה".

    מסדר חניכי הקלוב לפני העברת שלושת המטוסים לתל נוף, 1947 (צילום: אודי גזית) (צילום: אודי גזית)
    מסדר חניכי הקלוב לפני העברת שלושת המטוסים לתל נוף, 1947(צילום: אודי גזית)

    בסבב השני המריאו 15 מטוסים. ליכטר הוביל את המבנה שנקלע למזג אוויר סוער. סם פומרנץ, אבי המבצע שתרומתו להצלחתו לא תסולא בפז, נכנס לתוך ענן ולא יצא ממנו. הוא התרסק ונהרג. כשהגיעו ארצה זכו הטייסים לקבלת פנים אדירה. "המח"לניקים חשבו שאנחנו ליצנים", אומר שפירא, "אמרו - 'הנה באו הליצנים', כי היינו הכי צעירים. אבל אחרי שהבאנו את המטוסים הללו, עשו לנו כבוד גדול. אמרו, חביבי, אם כל הטייסים הישראלים יהיו כאלה, יהיה להם חיל אוויר טוב".

     

    מסדר כנפיים

    אחרי חצי שנה של אימונים בצ'כוסלובקיה על מטוסים גרמניים, עם מדי חיל האוויר הגרמני, בשפה זרה, הגיעה הרביעייה ארצה. בינתיים הסתיימה המלחמה, בבסיס חצור נפתח קורס הטיס הראשון בטייסת 101 והמשיך מאותה נקודה שבה הופסק בצ'כוסלובקיה. מפקד הטייסת היה סיד כהן, שהחליף את מודי אלון שנהרג כשהמסרשמיט שלו התרסק בשל כשל טכני. מפקד הקורס - עזר ויצמן, המדריך - ג'ורג' ליכטר. ב-14 במרס 1949, לפני 65 שנים בדיוק, ארגן סיד כהן מסדר כנפיים בבסיס שמואל על-שם שמואל (סם) פומרנץ.

    גזית בימיו הראשונים של חיל האוויר (צילום: אודי גזית) (צילום: אודי גזית)
    גזית בימיו הראשונים של חיל האוויר(צילום: אודי גזית)

    גזית ואשתו זהבה, 1952 (צילום: אודי גזית) (צילום: אודי גזית)
    גזית ואשתו זהבה, 1952(צילום: אודי גזית)

    הרמטכ"ל יעקב דורי מעניק לגזית את כנפי הטיסה הראשונות (צילום: אודי גזית) (צילום: אודי גזית)
    הרמטכ"ל יעקב דורי מעניק לגזית את כנפי הטיסה הראשונות(צילום: אודי גזית)
    בארכיון הפרטי מצא גזית הצעיר תמונה שעיטרה את שער העיתון "ג'רוזלם פוסט" ב-15 במרס באותה שנה: אביו שעיה גזית מקבל את כנפי הטיס מהרמטכ"ל. "בקורס הטיס השני הרביעייה כבר מבצעת טיסת הצדעה", מזכיר הבן. "אלא שלקראת סיום מתנגשים אבא שלי וטיבי. הם נוחתים בשלום, לטיבי יש חור בכנף, לאבא התפרק הפרופלור. עד היום האחרון הם רבו מי היה אחראי".

     

    שפירא, גזית, הוד ובן שחר המשיכו בקריירה צבאית מפוארת. הוד הפך למפקד חיל האוויר ופיקד עליו במלחמת ששת הימים. שעיה גזית פיקד על בסיס תל נוף, שפירא היה לטייס הניסוי הראשי של החיל וטיבי פיקד על בית הספר לטיס.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אודי גזית
    שעיה גזית הטייס הצעיר
    צילום: אודי גזית
    צילום: אבישג שאר ישוב
    דני שפירא
    צילום: אבישג שאר ישוב
    מומלצים