"היפה והחנון 4": מלאכותי בקטע טבעי
בתום העונה הרביעית, גם אחרון הצופים יודע שב"יפה והחנון" יש מעט מאוד מציאות - אבל זה לא מפריע לערוץ 10 לעשות מזה טלוויזיה לא רעה עם גמר חביב, מתמודדים שנוח ללעוג להם וזוכים מתבקשים. אריאנה מלמד נפרדת ומחכה ליום שבו ימציאו לנו עמות מזרח-אירופיות וחנונים בולסי חריימה
זה היה ערב גמר חביב, למעט קטע מרוח מדי במשימת הפלאש מוב. לא ארוך בטירוף, נטול שיאים מעושים, ובעיקר - מאופק מאוד בבימוי ובתזמור שאפיינו את כל העונה. בגלגול הרביעי שלה, אחרון הצופים מגיל 8 ומעלה כבר ידע שאין פה ריאליטי בשקל. הכל מניפולציות, הכל הפקה - ועם זאת, אחרי שמקלפים את ההתנגדויות, הכל איכשהו מתחבר לאינסטינקטים הבסיסיים של הצופה האוטומטי. כן, אנחנו אוהבים ללעוג למי שנדמה לנו כטיפש מאיתנו ומאותגר יותר חברתית. יפה וטיפשה, מכוער ואינטליגנט - אלו הם סטריאוטיפים קשים לפירוק, ואם אפשר לעשות מהם כסף וגם טלוויזיה לא רעה, אז עושים. זה כל הסיפור, והיתר תלוי בדמויות שמאיישות את המשבצות שהוכנו עבורן מראש, בלי שום נקיפות מצפון. מסחריות מביאה יותר תועלת ממוסריות.
לין ואורי היו הדוגמה החיה להגזמה פראית. כאילו היתה אחותה האבודה והצעירה של אביבית מעונה כלשהי של האח הגדול, לין והריסים והתוספות והאהבה העצמית העולה על גדותיה תפקדו מלכתחילה כקריקטורה מוקצנת ומוחצנת של הבלונדה מהגיהנום, פלוס צרחות אימים על מי שעוד מעט, אחרי שנפתח כל כך יפה, יהיה השפוט התמידי של אשה כלשהי. כי שי הרי ימשיך להסתובב בעולם עם המפוחון, עם ההיפוכונדריה, ועם חוסר היכולת (המוכתב?) להציל עלמה משריפה. אכן, כמו שאמרה, לוחמת אש לא הולך טוב עם ריסים ותוספות. וגם לא עם קשת שיער ונוצות, פלמינגו ופרח בפלסטיק ורוד. נדמה שהריסים והתוספות היו אף הם חלק מתכתיב כלשהו, ורק הדיבור הילדותי, המתפנק, המעצבן כל כך הגיע מהבית.
ועכשיו יילכו קארין ואלעד הביתה עם הכסף, והיא תחשוב ש"כמו שאני למדתי שכולנו בני אדם, כאילו גם החנונים וזה? ככה צריך לעשות שלום", ואלוהים יודע מה הוא יחשוב, ואנחנו נזכור את התאומות מלול. כריזמה טלוויזיונית אינה בנויה מאוסף של תכונות נעלות, כפי שיודעת
כל מלכת יופי שלא הביאה שלום עולמי. כדי לבלוט על המסך בקיצוניות המלאכותית של היפה והחנון, צריך להיות עוד יותר קיצוניות ממודל 2013. המלוליות עשו זאת היטב, בגדול ובכפול. רק שרידים של הגינות מנעו מההפקה לאפשר להצביע להן פעמיים.
לבסוף, במופת של הגינות, העם אמר את דברו: כולנו בני אדם. גם יפות שיש להן גינונים מרצפת העריכה של "עממיות", גם חנונים שיישותם זועקת: אני יותר אשכנזי מההיפוכונדריה שלי. עכשיו נראה את גיבורי ההפקה מייצרים משהו חדש, עם עמות מזרח-אירופיות וחנונים בולסי חריימה, ואז - אולי - יווצר איזשהו מפגש בין ריאליטי למציאות ובין השקר שעובר מסך לאמת שמדברת לצופים.
