עשר המַכּוֹת, הגִרסה המדעית
אפשר לתת תשובות מדעיות לשאלות איך הִשתנוּ מי הנילוּס לדם, מדוע קפצו מהם הצפרדעים והִתפשטוּ במצרַיִם, מה גרם מחלות בקֶרב בני האדם ובעלי החיים וכיצד נוצרה מכת החושך. אך מה בנוגע למכת בּכוֹרוֹת?
היֹה היה לפני שנים רבות עַם שחי באֵזוֹר עשיר מִכרוֹת זהב. יום אחד הופיע זָר, הוא פנה למלך ואמר: תן לי אלף מטבעות זהב, וָלא - בעוד שבוע ימים אקח חתיכה מהירח. המלך כעס וציווה להַשליכוֹ לבית הסוֹהר. והנה בא אותו הלילה, וכפי שהזהיר הזר, הירח נראה כאילו נגסו ממנו חתיכה! האנשים המודאגים שִחררו את האסיר, הביאו לו את המטבעות שביקש והִתחננו שיחזיר את הירח. האיש אמר שיתחיל לספּוֹר את המטבעות, ואם אכן יש אלף מטבעות, יחזור הירח להאיר בשלמותו. כשחזר הירח להאיר בשלמותו שׂמחו האנשים, והאיש הלך לדרכו. כעבור זמן-מה חזר האיש, ודרש שימסרו לו שק מלא זהב, וָלא - למחרת הוא ייקח מהם את השמש באמצע היום. הפעם לא כּלאו אותו אלא אירחו אותו באַרמוֹן, אך לא מיהרו למלא את דרישתו. ואולם הם הכינו שׂק מלא זהב למקרה הצורך. למחרת, באמצע היום, התכּסתה השמש. מיהרו והביאו אליו את השק – והשמש חזרה להאיר.
איך הייתם מגיבים לסיפור כזה - האם מדוּבּר באיש בעל כוחות על-טִבעיים שיכול להעלים את הירח והשמש, האם זו אגדת עַם דִמיוֹנית או שיכול להיות לסיפור הֶסבּר מדעי? מִתברר שגם בימי קֶדם היו אנשים בעלי ידע באַסטרוֹנוֹמיה, שידעו מתי צפוי להתרחש ליקוּי חמה או ליקוי לְבנה, והשתמשו בידע שלהם לטובתם. האם אפשר להציע הסברים מדעיים גם לסיפור יציאת מצרים?
עשר מכות וכמה הסברים
סיפור עשר המכות שנחתו על המצרִים כדי לשכנע את פרעה לשחרר את בני ישראל הוא אחד הסיפורים המַרשימים בתנ"ך. לסיפור זה השפעה עמוקה ורבת-חשיבוּת על ההיסטוריה של עם ישראל. בלי לִגרוֹעַ מכך, האם אפשר להסביר מה קרה שם מִבְּחינה מדעית או שהאירועים הם בהכרֵחַ נִסים המְפֵרים את חוּקי הטבע?
המכה הראשונה – דם: הרי באותם ימים לא היו מיקרוֹסקוֹפּים ומעבּדוֹת, לכן אפשר להניח שכל נוזל אדום נקרא דם. חוקרים רבים חושבים כי מכת הדם נגרמה מריבוי של אַצוֹת מיקרוסקופיות שצִבעָן אדום בנילוס. ריבּוּי אצות אדומות במקווי מים מוכּר ממקומות שונים בעולם. המים עלוּלים להיעשות במקרים כאלה לא ראויים לשתייה, ועם הִתפּרקוּת האצות - אף רעילים.
המכה השנייה – צפרדע: ריבוי אצות אדומות במים ופגיעה באֵיכוּתם יכולים להסביר את מכת הצפרדעים. בשל הפגיעה במים ברחו הצפרדעים ממֵי הנילוס, החלו להסתובב ביבשה ונהיו ממש מכה. כידוע, צפרדעים אינן יכולות לשׂרוד זמן רב ביבשה, ורובן מתו.
המכה השלישית – כינים: כינים וחרקים אחרים שעוֹקצים וגורמים גירוּד נפוצים לצערנו עד היום, למרות כל התַכשירים המודרניים – לכן ודאי שהיו קיימים במצרים העתיקה. ואכן, על מוּמיוֹת של מִצרים קדמוֹנים זיהו החוקרים כינים.
המכה הרביעית – עָרוֹב: מוֹת הדגים והצפַרדעים בשל הִתפּרקוּת האצות האדומות אִפשר לחרקים להתרַבּוֹת. יש חוקרים שחושבים כי גם מכת הערוב מתייחסת לחרקים ולא בהכרֵחַ לחיות גדולות יותר - חרקים שיכולים להעביר מחלות לבעלי חיים ולבני אדם, כמו שמתואר במכות הבאות.
המכה החמישית – דֶבֶר: הכַּוָונה למחלה של חיות מֶשק (לא למחלה הקשה והקטלנית באדם). מחלות שפוגעות בחיות המשק פורצות מִדי פעם בפעם כמגפות אפילו בימינו, כשקיימים חיסוּנים ותרופות.
המכה השישית – שְׁחין: זהו שם כולל למִגוון מחלות עור דלקתיוֹת, המלוּוֹת בשַלפּוּחיוֹת על העור. מחלות כאלה היו נפוצות בעבר, לפני התפתחות הרפואה ופיתוח תרופות לנִגעֵי עור.
המכה השביעית – בָּרָד: ברד אינו נָפוֹץ במצרים החמה, אבל מדי פעם בפעם מזג האוויר משתגע, גם בימינו. למשל, בעת סוּפת השֶלג הגדולה שהייתה השנה באֲזוֹרים הגבוהים בארץ, אפילו מצרים זכתה למעט שלג. יש מַדענים שקושרים את מכת הברד למכה התשיעית – חושך: אֵפר גַעֲשׁי הִתנגש בעננים, וכך נוצר ברד כבד (ראו הסבר במכה התשיעית).
המכה השמינית – אַרבּה: להקות ארבה הן תופעה מוכּרת באזוֹרנוּ. רק לפני כשנה, במרס 2013, נחתו להקות ארבה בשְׂדוֹת הנֶגב, וארבה הגיע עד צפון הארץ. מכות הארבה הקודמות היו ב-2004 וב-1955. מכת ארבה היא תוֹפעה טִבעית.
המכה התשיעית – חושך: "וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים" (שמות פרק י, פסוק כב). אילו דובר בכיבּוּי השמש עצמה זה באמת היה נֵס. אבל לא כך היה: בארץ גוֹשֶן, מקום מוֹשבם של בני ישראל, היה אור. הסבר אפשרי לתופעה כזו הוא אובֶך קשה, סופת חול, מסוג סופות החול הקשות הפּוֹקדוֹת מדי פעם בפעם את מִדבּר סָהָרָה. יש חוקרים שמסבירים את מכת החושך במצב נָדיר יותר, אך טבעי: ענן של אפר געשי שפרץ מהר געש נישא באוויר וכיסה את עֵין השמש. למשל, לפני ארבע שנים, באפריל 2010, התפרץ ההר הגעש אֶיְיַפְיַטְלָאיֵיקוּטְל באיסלַנְד, יצר ענן אפר, וזה התפשט לחלקים גדולים של אֵירוֹפָּה. מה מקוֹרוֹ של האפר הגעשי האַחראי לפי גרסה זו למכת החושך ולמכת הברד? מדענים מצביעים על התפרצות אדירה של הר געש באי היְוָוני סַנטוֹריני. בהתפרצות זו התפוצץ ואף הועף חלק גדול של האי. ההתפרצות יצרה ענן אפר געשי אדיר, וזה הגיע עד מצרים – חוקרים מצאו במצרים שׂרידי התפרצות געשית, אף שבמצרים עצמה אין כְּלל הרי געש! ההתפרצות בסנטוריני התרחשה בתקופה המַקבילה בערך לפרעה רעמסֵס השני, שבתקופתו, כך חושבים כמה מהמדענים, הייתה יציאת מצרים.
המכה העשירית – בכורות: כל תשע המכות יכולות להיות מוּסבּרוֹת על ידי תופעות טבע, גם אם נדירוֹת וקיצוֹניוֹת. אך כיצד אפשר להסביר את מוֹתם של הבנים הבכורים דווקא, ורק בקרב המִצרים? יש הטוענים כי זו לא הייתה ממש מכה שניחתה על המצרים, אלא שהמצרים עצמם גרמו אותה: בעקבות המכות הקשות הִקריבוּ המצרים את הבנים הבכורים לאלים, כדי לפַייס אותם - מעשה זה נראה לנו מזעזע, אך הוא היה נהוג בתרבּוּיוֹת עתיקות שונות, בעיקר בתקופות מצוּקה.
קריעת ים סוף
מסוּפּר כי בעקבות מכת בכורות הסכים פרעה לשחרר את בני ישראל, והם יצאו ממצרים. אבל כעבור זמן קצר התחרט ושלח לרדוף אחריהם: "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל-הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ(....) וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ" (שמות פרק יד, פסוקים ה, ט). בני ישראל נלכדו בין המים ובין הרודפים המצרים. ואז, לפי הכתוב, נקרע הים ובני ישראל עברו: "בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (שמות פרק יד, פסוקים כא-כב).
האם המדע יכול להסביר את קְריעת הים? ייתכן שהייתה זו תופעה קיצוֹנית של שֵפל. שפל הוא נְסיגַת הים מהחוף בהשפעת כּוֹחות הכְּבידה של השמש והירח. יש זמנים שהתופעה ניכֶּרת בהם יותר: בתחילת חודש עִברי ובסוֹפו, כשהשמש והירח נמצאים באותו כיוון, וגם באמצעוֹ של חודש עברי, כשהירח מלא - אז השמש והירח מנוּגדים זה לזה בעמדתם ביחס לכדור הארץ. ואולי היה זה צוּנָמי – כשהים נָסוג לזמן קצר ואז חוזר בגל עצום.
יש חוקרים שטוענים כי לא היה זה שפל קיצוני או צונמי, אלא רוח עזה. רוח חזקה וממוּשֶכת יכולה לדחוף כמויות גדולות של מים. חוקרים תיעדו תופעות כאלה, ובהן מקרה במאה ה-19 שהתרחש בדֶלתָא של הנילוס במצרים: בעקבות רוח חזקה נדחפו המים עד שהתגלתה הקַרקעית.
חוקרים מהמרכז האמריקני למחקר אטמוֹספֵרי טוענים כי במקום מסוים לאורך מסלולם המשוער של בני ישראל, רוח מזרחית חזקה ("רוח קדים עזה") – במהירות של מאה קילומטר לשעה, שנושבת לילה שלם כמתואר בספר שמות – יכולה לדחוף את המים, מקצתם לנהר העובר באזור, ומקצתם לים, עד שמתאפשר מַעבר. כשפסקה הרוח חזרו המים וכיסו את הקרקעית. "וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ (...) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ" (שמות פרק יד, פסוקים כז-כח). המחקר מוכיח לא שקריעת ים סוף אכן התרחשה, אלא שהיא יכלה להתרחש כתופעה טבעית.
רוצים לקרוא עוד? לקבלת מגזין גליליאו צעיר במתנה
