שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    "להיות מוכנים למשהו שיגיע משום מקום בלי התרעה ויצית תבערה גדולה". המודיעין 2014
    מיכאל, דודי, רויטל ורועי מתכתבים בשגרה עם ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. בשיחה נדירה עם ynet פורסים ראשי הזירות באמ"ן את תמונת האזור - השינוי המהותי באיראן, התפנית האפשרית הבאה במצרים, הכיס של נסראללה, הנפיצות הפלסטינית שתלויה גם בנו - ומסבירים על המודיעין בעידן הטלטלה: "בונים תרחישים שיעזרו להבין. אפילו לא מנסים לומר אם אסד ישרוד או לא"

    הם האנשים שיודעים אולי טוב יותר מכל אחד אחר בישראל - ולפעמים בעולם - מה קורה מסביבנו. כל אחד ואחת ב"זירה" שלו, לפי אזור או נושא. תחת ניצוחם עובדים בכל זירה עשרות נשים וגברים בדרגות שבין סגן אלוף לטוראי, מתמחים בתת-תחום או נושא משנה ומעמיקים בו. לכן הופכים הרז"רים, ראשי הזירות בחטיבת המחקר באמ"ן, למוקד ידע מעודכן לא רק בפרטי הפרטים,  אלא גם בתובנות, בהערכות המצב וביעדי הפעולה (מטרות) שמייצר אגף המודיעין בצה”ל.

     

    קפצתי על ההזדמנות לראיין אותם. חשבתי שאם רק יסכימו לחלוק עם קוראי ynet מקצת מהידע והתובנות - דיינו. לא התאכזבתי. החדר בקומת אמ"ן במגדלי הקריה היה מלא אנשי ביטחון שדה ומשגיחים אחרים, אבל הרז"רית ושלושת הרז"רים דיברו בפתיחות יחסית על המזרח התיכון וההתפתחויות הצפויות.

     (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
    (צילום: ירון ברנר)

    מי ומה

    דודי: אני ראש “זירה אזורית”, זירה חדשה שהקימו לפני בערך שנתיים כתוצאה מהתחקיר של הטלטלה בעולם הערבי. הכוונה הייתה לייצר הסתכלות כוללת, דברים שקשורים לאסטרטגיה אזורית, היבטים כלכליים חברתיים וגם ספציפית לתופעה של הג'יהאד העולמי.

     

    רועי: אני ראש זירת לבנון. הזירה שלי נקראה עד לאחרונה זירת טרור אבל בשנים האחרונות מתמקדים בהתעצמות חיזבאללה ובמדינת לבנון.

     

    חיזבאללה זה בעצם ארגון לא-מדינתי שיש לו מדינה ואתם מתייחסים אל ארגון הטרור ואל המדינה כאל מכלול אחד, אני מעיר - והוא מאשר. בהמשך השיחה, אגב, נאלץ לנטוש כדי לטפל בעניין דחוף.

     

    רויטל: אני ראש זירת מצרים וירדן, בעצם מדינות ההסדרים עם ישראל. הזירה נקראת עדיין זירת דרום, כמו בעבר, כשעסקה בנושאים נוספים שהיום עוסקת בהם הזירה האזורית. עוסקים הרבה בהיבטים מדיניים: השלום הוא נכס אסטרטגי לישראל אך גם למצרים ולירדן. צריך לראות איך אנחנו תומכים את הנושא הזה ואת השיח שלנו עם המדינות האלה. 

    מעקב צמוד אחר הנעשה בסיני (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    מעקב צמוד אחר הנעשה בסיני(צילום: EPA)

    שנית - ההיבטים צבאיים (מעקב אחרי צבאות מצרים וירדן ואחרי האיום הנשקף מהם - רב”י). העניין הזה לא כל כך רלוונטי בתקופה הזו אבל מצריך תשומת לב. הנושא השלישי הוא הטרור, בעיקר בסיני.

     

    מיכאל: אני ראש הזירה הפלסטינית. עוד מעט שבע שנים כבר בסאגה הזאת: גם במחקר של הגדה המערבית, גם רצועת עזה, גם התחום המדיני וגם התחום הצבאי. כשאני מנסה להמחיש מה אני עושה אני מספר שבבוקר אני עוסק במשא ומתן ובשאלה 'אבו מאזן לאן?' בצהריים דיון בשאלה אם כן או לא תהיה אינתיפאדה ובערב עיסוק בהתרעות ובמודיעין לפעילות צבאית בהקשר של עזה. יש ממשק והשראה בין הגדה לעזה, אבל היום רב הנבדל על המאחד ואנחנו מטפלים בשתיהן כאילו היו שלם אחד.

     

    אני מבין שאתם, והיחידות שאתם עומדים בראשן שנקראות זירות, בעצם קבלני הייצור הראשיים של המודיעין. אתם מפיקים אותו מהחומר הגולמי שמספקים לכם כל גורמי האיסוף כולל המוסד , השב"כ , משרד החוץ וגורמים אחרים. גם ציבור הצרכנים שלכם כולל עולם ומלואו: מראש הממשלה ושר הביטחון ועד לוחם גבעתי ששוכב במארב על גבול עזה או לוחם השייטת שמטפס לסיפון ה"קלוז סי ".

     

    רועי: אנחנו עוסקים בכל היריעה של עולם המודיעין. מהאסטרטגי ועד הטקטי. מחקר צבאי קלאסי, מחקר לצורכי התרעה ומחקר מדיני, דרך מחקר מטרות ומודיעין מאפשר, כזה שמאפשר קבלת החלטות ובחירה בין אופציות, ובסוף - מל"מ, מודיעין למבצע, לפעולה.

     

    עכשיו אחרי שביררנו עם מי יש לנו עסק, אשאל כל אחד מכם שאלה זהה. מה הייתה ההתפתחות הכי משמעותית בזירתכם בשנה האחרונה, ומה יעסיק אתכם הכי הרבה בשנה הבאה?

     

    מיכאל, פלסטינים

    האירוע המעצב המרכזי היה "עמוד ענן". אחריו ישראל נכנסה לתקופה אסטרטגית חדשה ושונה לגמרי. הרגיעה ברצועה היא אירוע תקדימי בקנה מידה של לפחות עשור וחצי.

     

    לא בטוח שתושבי הדרום מסכימים אתך. הרי ירי הרקטות נמשך.

     

    לא רק שהירי פחת בצורה דרמטית, אני מסתכל איך האויב המרכזי שלי, חמאס, מתנהג, זאת התנהגות אחרת לגמרי מזו שאפיינה אותו לפני נובמבר 2012. יש לו יסודות של משילות ויסודות של אחריות שהם יותר חזקים מבעבר ומשפיעים על ההתנהלות כלפינו.

     

    כנגד זה, מאז "עמוד ענן" יש גם תהליך דרמטי של התעצמות בעזה. יש כרגע עלייה חדה בייצור עצמי וצבירת הרקטות לטווח בינוני (M75) וגם דברים דומים שהג'יהאד האיסלאמי מייצר - הרקטות האלה מגיעות מצפון לגוש דן. האויב למד שזה כלי נורא עוצמתי ושההד התקשורתי שלו אדיר. אנחנו נמצאים כבר במאות בודדות של רקטות. מה שאומר שהעימות הבא הולך להיות משהו שלא חווינו. אירוע דרמטי.

    "העימות הבא יהיה משהו שלא חווינו". נזקי רקטה ב"עמוד ענן" (צילום: אוהד צויגנברג) (צילום: אוהד צויגנברג)
    "העימות הבא יהיה משהו שלא חווינו". נזקי רקטה ב"עמוד ענן"(צילום: אוהד צויגנברג)

    לגבי הגדה, השאלה המרכזית שהעסיקה אותי בשנה וחצי האחרונות היא איך הזירה הזאת ממשיכה להיות יציבה למרות הקיפאון בתהליך המדיני ולמרות עניינים אחרים שמעוררים שם תסיסה. אני טוען שזה חיבור בין שני דברים מרכזיים. אחד זו ההנהגה הפלסטינית שמאמינה מאוד בדבקות בריבונות ובשימור המדינתיות ולכן מונעת חזרה למה שחווינו בעבר (אינתיפאדת טרור - רב”י).

     

    הדבר השני, והוא הקריטי ושם העיניים המודיעיניות שלנו ממוקדות מאוד, זה הציבור: הוא עדיין במצב של זיכרון קולקטיבי טראומטי ואנרגיות נמוכות מתקופת האינתיפאדה השנייה; מטנקים ישראלים ומחמושים שצועדים בשווקים עם נשק. הדור הנוכחי לא רוצה לחזור לשם. ומה שלא פחות חשוב - הכלכלה שלו יחסית יציבה.

     

    אבל כשאני מסתכל קדימה אני מנסה לראות מה יקרה ברגע שבו אולי יחול שינוי בממד המדיני (אם המו"מ יתפוצץ סופית - רב”י). יש פוטנציאל נפיצות לא מבוטל.

     

    אתה חושב שתזהו את המפנה?

     

    אנחנו נורא משתדלים לגוון את החיישנים שלנו אבל אני חי במזרח התיכון ותמיד זוכר את בועזיזי (מוכר הירקות התוניסאי שהצית עצמו כמחאה נגד השלטון והביא להתלקחות "האביב הערבי, או "הטלטלה" בלשון אמ"ן). צריך להיות מוכנים למשהו שיגיע ללא התרעה משום מקום ויצית תבערה גדולה.

    חשש מתבערה בגדה (צילום: אוהד צויגנברג) (צילום: אוהד צויגנברג)
    חשש מתבערה בגדה(צילום: אוהד צויגנברג)

    ישנה טענה שאלמלא השב"כ היה עושה מעצרים לילה לילה בגדה, צה"ל לא היה יכול לתת רמה טובה של ביטחון לתושבי מדינת ישראל והשטחים.

     

    התרומה של השב"כ כמובן איכותית וחשובה. אבל צריך גם לשים לב למהפכה בגדה, בעיקר מאז 2007. אחרי ההלם האדיר מהשתלטות חמאס על עזה. אני מהדור שהכיר את ראשי המנגנונים בימי ערפאת ואני מכיר את ראשי המנגנונים הנוכחיים. הדור הנוכחי עולה על הדור קודם בכל מובן. כי אלה אנשים עם תפיסה אחרת, לדעתי הרבה פחות פוליטית, ועם רמה ביצועית יותר טובה. זה נותן לנו היום סוג של אופטימיות לגבי המציאות בגדה.

     

    רויטל, זירת דרום

    האירוע המרכזי בשנה החולפת היה הפלת שלטון האחים המוסלמים במצרים ותהליך פוליטי חדש על פי מפת הדרכים שהתווה הגנרל סיסי: בחירות, דמוקרטיה. מה יהיה בהמשך? זו הסוגיה שתעסיק אותי גם בשנה הקרובה: איך יתנהלו הבחירות לנשיאות ולפרלמנט ובעיקר איך השלטון יתמודד עם המצוקות בביטחון הפנים ובכלכלה. משטר האחים המוסלמים נכשל בטיפול בשני נושאים אלה ולכן הופל.

     

    סוגיה שנייה תהיה התפתחות והתעצמות של הטרור בסיני ובמצרים - נגד ישראל ונגד השלטונות המצריים. סיני היא מיקרוקוסמוס של מה שקורה באזור כולו, כולל ביטוי למאבקים הפנימיים בתוך הג'יהאד העולמי, בין הארגון העיראקי דע"ש (“המדינה האיסלאמית בעיראק ובסוריה") לבין הנהגת אל קאעידה.

    חוסר ודאות בנוגע לצפוי לקרות במצרים (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    חוסר ודאות בנוגע לצפוי לקרות במצרים(צילום: רויטרס)

    מה שחשוב יותר: אנחנו מעריכים שמסתמנת מגמה של איחוד קבוצות הג'יהאד העולמי תחת איזשהו ארגון גג אחד, "אל קאעידה באזור הדרומי”; מסגרת שתכלול את מצרים עם אופציה להתרחב לרצועת עזה.

     

    ההבנה שלי היא שבשנה הקרובה ייפול דבר עם המערכה המצרית נגד הטרור ואנחנו נבין לאן זה הולך. ההתפתחות בסוריה, חזרה של לוחמים הביתה, גם לירדן גם למצרים, יכולות מאוד להשפיע. יש נטייה לדבר על סיני וזה נכון, בטח בגלל הזיקות לישראל, אבל המערכה היא בקהיר, בדלתא, במצרים. המהלכים שם ישפיעו מהותית על הגבול.

     

    במה שנוגע לתהליך הפוליטי במצרים - אני חושבת שהבחירות יתקיימו. יכול להיות שהיו קצת... נקרא לזה תקלות בדרך או שינויים בלוחות הזמנים, אבל השאלה המרכזית היא מה יקרה במצרים חצי שנה, שנה, אחרי.

     

    אם א-סיסי יעמוד בציפיות של עמו לשיפור הביטחון האישי והמצב הכלכלי.

     

    כן. המנהיג הזה צריך להאכיל סדר גודל של 87 מיליון פיות. איך שסיימנו משפט - 16 שניות - נולד תינוק במצרים, עם כל המשמעויות. איך הוא מגדל אותו, איך הוא מחנך אותו, מערכת רווחה, רפואה, איך הוא משלב אותו במעגל העבודה. המהפכה נגד מובארק התחילה לא מסיבה אידאולוגית-דתית אלא בגלל הסוגיה הכלכלית-חברתית. בעניין הזה הסיוע מבחוץ יכול להיות קריטי.

     

    סעודיה והמפרציות כבר הבטיחו לא-סיסי מיליארדים?

     

    כן, תמיכה פוליטית וכלכלית חיצונית חשובה מאוד לייצוב מצרים. בנוסף לכך, הביורוקרטיה השלטונית יציבה ומחזיקה מעמד; לא לחינם מכונה מצרים "מדינת המוסדות”. לדעתי זו הסיבה שהיא לא התפרקה כתוצאה מהטלטלה האזורית בשונה ממדינות אחרות. אני גם חושבת שזה מה שיגרום לספינה הזאת להמשיך לשוט בנילוס לאט, היא תעלה על מהמורות בדרך, אבל היא תמשיך לשוט. לכן אני היום מגדירה את מה שקורה במצרים כ"חוסר יציבות נשלטת”.

     

    סימן שאלה גדול נוסף הוא מה יעשו האחים המוסלמים ומה יקרה עם התנועה. אם תהיה שם הוראה להקצין התנגדות לשלטון, או שיחול פיצול בין קיצונים לאלה שממליצים להוריד ראש זמנית כמו שעשו בעבר , ובינתיים להתמקד בפעילות ה"דעווה" החברתית.

     

    על רקע זה, הציפיות הגבוהות מאוד מא-סיסי והקצנה אפשרית מצד האחים המוסלמים, אנחנו עשויים לראות תפנית נוספת במצרים בקיץ בשנה הבאה.

     

    אני מבין שהיציבות בירדן נשמרת?

     

    מה שמסכן את היציבות בירדן הוא מה שקורה קורה בזירה הצפונית: מלחמת האזרחים בסוריה הזולגת ללבנון ומריצה מאות אלפי פליטים לירדן, הכאוס האלים בעיראק. ופה אנחנו מציינים אופציה להתפתחות של "סהר ג'יהאדי" שבעצם עוטף את ירדן וגם יכול לחלחל לתוכה.

     

    יש זליגה של הג'יהאד העולמי מסיני לדרום ירדן?

     

    כבר מזמן, עם השלמת גדר הגבול עם סיני, דנו באפשרות הזו. גם מודיעינית וגם מבצעית אנחנו נערכים אליה.

    זליגה של הג'יהאד לירדן. המלך עבדאללה עם רה"מ נתניהו (צילום: קובי גדעון, לע"מ) (צילום: קובי גדעון, לע
    זליגה של הג'יהאד לירדן. המלך עבדאללה עם רה"מ נתניהו(צילום: קובי גדעון, לע"מ)

    אם כבר היערכות מודיעינית - מדברים הרבה על מהפכה באמ"ן בשלוש השנים האחרונות.

     

    מאז "עמוד ענן" קפצנו מדרגה בכמות ואיכות מטרות שאנחנו מייצרים וגם בהיבט של מניעת "נזק סביבתי". אנחנו משתדלים מאוד ש"לא-מעורבים" לא ייפגעו וזה הופך את עבודת המודיעין להרבה יותר מורכבת, מסורבלת ומאתגרת. בחלק גדול מהמקרים זה מפיל מטרות (פוסל אותן לתקיפה). זה נדבך מרכזי בקבלת ההחלטות במבצעים.

     

    יש בעיה נוספת: הקיבולת האנושית מתקשה להתמודד עם מסות כאלה של חומרים גם אם יש לך אותם מונחים על השולחן. לכן אנחנו היום צריכים לפתח את הכלים שמאפשרים להתמודד עם התפוצצות המידע בצורה יעילה ורלוונטית.

     

    מרכיב נוסף בשינוי שעברנו מתבטא בזירה אצלי בהגדרת המשימה: התפקיד שלי זה פחות להתכונן למלחמה הבאה ויותר לשמר את השלום. לפעמים זה תפקיד הרבה יותר מורכב מאשר להתריע על מלחמה. כשיש אתגרים צריך לדעת להתמודד איתם בצורה חכמה. לנתח את הסיכון ולאתר את נקודות החיכוך המרכזיות.

     

    הסייבר שינה את האופן שבו את ואנשייך עובדים?

     

    כן, משמעותית. 

     

    רועי, זירת חיזבאללה - לבנון

    אין ספק שהאירוע המשמעותי ביותר זה המעורבות של חיזבאללה בלחימה בסוריה, זה לא התחיל בשנה החולפת אבל זה ביתר שאת. בחודשים הקרובים או בשנה הקרובה נסתכל על ההשלכות וההקרנות של המעורבות הזאת על היציבות של מדינת לבנון. זה חשוב כי בסופו של דבר, התפרקות הסדר הלבנונית טומנת בחובה פוטנציאל שינוי אזורי הרבה יותר דרמטי וכמובן מקרינה עלינו.

     

    כבר היום חלק נכבד מתופעות הג'יהאד העולמי שרואים בסוריה זולגות לתוך לבנון. היום בתוך לבנון, לפי דו"ח האו"ם נמצאים מאות אלפי פליטים סונים. אני מזכיר, לבנון זו מדינה של 4 מליון ומשהו תושבים, נוספו להם עוד סדר גודל של מיליון פליטים סונים.

     

    מה יכול לקרות כתוצאה מזה?

     

    שינוי המינון והסדר העדתי בתוך לבנון בין סונים לשיעים. אבל אני בעיקר מכוון לתופעת הג'יהאד הלוחם, הג'יהאד הסלפי שנכנס ללבנון וכבר מבצע בה פעולות חסרות תקדים. מי חשב פעם שמכונית תופת תתפוצץ ליד השגרירות האיראנית בלב ביירות? מי חשב פעם לירות רקטות על עיירות שיעיות בבקעא... מי העז פעם לעשות את זה לחיזבאללה?

     

    וההשלכות עלינו?

     

    זליגה של הג'יהאד העולמי למרחבי הגבול שלנו בהחלט עלולה להעלות את רמת האיום. זה נוגע לחזית הצפונית בכללה ובוודאי בגבול לבנון, שהיה יציב עד לאחרונה. כעת מתחילים לראות ניסיונות להתחכך עם כוחותינו במובן הרחב שלו של החזית הצפונית, רמת הגולן כמובן והר דב וזה עלול להתרחב.

    חסן נסראללה. "נגיסה בתקציב חיזבאללה" (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    חסן נסראללה. "נגיסה בתקציב חיזבאללה"(צילום: AFP)

    התמיכה של העדה השיעית בחיזבאללה פחתה בעקבות מאות ההרוגים בסוריה?

     

    לפחות בהתרשמות שלנו, הזיקה בין הארגון לבין העדה שממנה הוא יוצא, שעליה הוא נשען, עדיין הדוקה וחזקה.

     

    אני מבין שלחיזבאללה יש בעיות כלכליות.

     

    כן, בוודאי. בעיות תקציביות. כמו לכולנו. הסנקציות על איראן, הסיוע האיראני למשטר אסד והמלחמה בסוריה נוגסים בתקציב חיזבאללה.

     

    דודי, הזירה האזורית

    אנסה לחבר את הדברים שאמרו פה עמיתיי. ראשית - הבעיה של חוסר משילות קיימת באזור בצורה מאוד בולטת. זה בא לידי ביטוי ברמה נמוכה של ביטחון אישי לאזרחים, וגם בכך שהשלטון אינו מסוגל לספק את הצרכים הכלכליים ויש התמרמרות ותסיסה שדוחפים לאלימות. מדינות קרובות לקריסה. בין אם זו סוריה, לוב, או עיראק ובין אם אלה אזורים בתוך מדינות כמו סיני שמתקשים להשליט שם סדר. זה קו שבר אחד מאוד ברור.

     

    עניין שני זה השבר השיעי-סוני. הוא היה קיים תמיד אבל כעת הוא מאוד משמעותי. הוא לא רק דתי במהותו, גם אסטרטגי. לצד הצדדים הלוחמים בסוריה למשל, אנחנו רואים שחקנים גדולים משני הצדדים, למשל איראן וסעודיה, מחליפים ביניהם מהלומות.

     

    הנושא השלישי הוא העלייה ואחריה ההיחלשות של האיסלאם הפוליטי. התופעה הזו בלטה מאוד במצרים עם עליית האחים המוסלמים שנפלו אחרי שנה. אבל יש תנועות נוספות שיש להן אגנדה פוליטית ואידאולוגיה דתית-חברתית. המגמה של עליית תנועות אלה נחלשה לאחרונה.

     

    שלוש התופעות האלה מביאות להתפשטות ולהתעצמות חסרי תקדים של הג'יהאד העולמי, שזה איום ישיר על ישראל.

     

    (דודי אינו אומר זאת במפורש אבל גם חמאס נמנית על זרם האיסלאם הפוליטי, ובישראל חוששים שאם התנועה תמשיך להיחלש בעזה תתרחש הקצנה גם שם. למעשה זה כבר קורה).

     

    יש מי שיטען שהאיום הג'יהאד העולמי בסוף יכלה את עצמו כתוצאה מריבים ומלחמות פנימיות כמו שיש בסוריה. אבל הגישה הזו ממעיטה במידת האיום. אנחנו מהווים בשבילם מכנה משותף שלמען מלחמה בו הם יכולים לאחד כוחות מחדש. אז נהיה הנפגעים הראשיים מהסיפור הזה. גם כשג'יהאדסטים נלחמים בג'יהאדיסטים. אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בתוך המשוואה.

     

    אתה יכול להצביע על איזה כיוון שאליו צועד המזרח התיכון בעקבות "הטלטלה" הנמשכת כבר שלוש שנים? הרי בנוסף לקונפליקט המרכזי בין משטר אסד לבין הסונים יש לא מעט עימותי משנה בין כוחות אחרים שמצטלבים ומטרפדים זה את זה, שלא לדבר על מעורבות המעצמות... אתה יכול לעשות איזה סדר בתמונה?

     

    התשובה הפשוטה היא לא. חלק ממדינות המפרץ מתנגדות לסיפור האיראני אבל גם מתנגדות לנושא האח"סי (אחים מוסלמים) ואז זה מוביל לכל הקונפליקטים האלה שהזכרת. אין דרך אחת לתאר את זה מכיוון שאם ננסה לתפוס את זה מזווית אחת אנחנו עלולים להחמיץ את מורכבות הבעיה. המסקנה היא שישראל מתפקדת בסביבה של אי ודאות ואי יציבות.

     

    שוב, יש מי שיגיד שרמת הביטחון שלנו בעלייה דווקא מפני שהמערכת האזורית שסועת קונפליקטים וחלשה. אבל אני סבור שבמצב כזה עולה הסבירות של תרחישי הסלמה וזה לא לטובתנו.

     

    אסד שורד להערכתך עד הפסח הבא?

     

    זו שאלה לא נכונה כשמדובר בסביבה של אי-ודאות. צריך להתייחס לעניין אחרת: במצב של אי ודאות אנחנו צריכים לבנות תרחישים שיאפשרו למקבלי החלטות להבין ולהתכונן למצבים שעלולים להתרחש ולא לנסות לנבא מה יקרה. לכן אנחנו אפילו לא מנסים לומר ישרוד או לא ישרוד.

     

    איראן לאן?

    באיראן מתנהל כעת מאבק כוחות בין הנשיא רוחאני ומחנהו לבין מפקדי משמרות המהפכה והאייתוללות השמרנים. תוצאות המאבק ישפיעו לא רק על סוגיית הגרעין אלא גם על החתרנות והטרור שטהרן מייצאת. יש כבר מנצח?

     

    דודי: קצת מוקדם כדי לשפוט. מה שכן, אתה יכול לראות בצורה מאוד ברורה שמשהו שונה באיראן וגם השתנתה האסטרטגיה של ההנהגה (הכוונה ל"מתקפת החיוכים” - רב"י). בלי להיכנס לפרטים, אנחנו מעריכים שזה לא שינוי קוסמטי אלא שינוי מהותי. אבל האתגר שהם מציבים בפנינו קיים. אנו מתמודדים, ולהערכתי צה"ל ימשיך להתמודד איתו בעתיד, במסגרת מה שמכונה ה"מב"מ" (מערכה שבין המלחמות). החשיפה של "קלוז סי" היא רק דוגמה למבצע מב"מ אחד מיני רבים. זה איום ואנחנו מטפלים בו ואסור לנו לשגות באשליה שאיראן עכשיו שוחרת שלום.

    חסן רוחאני. "משהו שונה באיראן" (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    חסן רוחאני. "משהו שונה באיראן"(צילום: רויטרס)

    סיכום אופטימי?

    מהשיחה עם ארבעתכם התרשמתי שאתם לא יכולים להצביע על איזו תפנית בשנה הקרובה. More of the same זה מה שצפוי לנו?

     

    מיכאל: כשמדברים על הפלסטינים ההגדרה שלך לא רעה בכלל, אני חושב שיש פוטנציאל לשימור המגמה, אבל, אין מה לעשות, אני איש מודיעין אז אני חייב להגיד את זה - הפוטנציאל להמשך המגמה הקיימת או לשינוי המגמה, בגדה וגם ברצועה, תלוי גם בנו. המצב מאוד שברירי. בשני המקומות, אגב, הסיפור הכלכלי הוא מפתח אדיר ליציבות.

    "המצב מאוד שברירי". ראשי הזירות בחטיבת המחקר באמ"ן (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
    "המצב מאוד שברירי". ראשי הזירות בחטיבת המחקר באמ"ן(צילום: ירון ברנר)

    דודי: יש ארבעה אירועים שבמובנים מסוימים קצת עיצבו וייצבו את המציאות המאוד מטולטלת שהייתה לנו בשנה הקודמת:

     החזרה של המשטר, נקרא לזה "הקודם” במצרים לשלטון; הסכם פירוק הנשק הכימי של סוריה שיצר קונסטלציה של הסכמה רחבה בין כמה צדדים; גם הסכמות הזמניות בין המערב לאיראן בקשר לגרעין וגם המשך התהליך מול הפלסטינים. כל אלה תהליכים מאוד שבריריים. אבל מאוד ייתכן שהם יתמשכו ויאריכו את עצמם גם במתכונות של ביניים ולאו דווקא כהסדרים.

     

    יכול להיות שיהיו תפניות כמו שציינה רויטל. אבל בסופו של דבר כרגע הם מייצרים איזשהו איזון יחסי בתוך המערכת המזרח-תיכונית... הייתי מאוד נזהר. כלומר, בטווח המאוד מאוד קצר אני חושב שכן יש פה רמת יציבות טיפה יותר גבוהה מאשר אם מסתכלים נגיד על תחילת 2013 או סוף 2012. אבל בטווח הארוך יימשכו אי-ודאות ואי-יציבות. מה שמחייב אותנו להיות במוכנות מלאה 365/7/24. האתגר שלנו זה תרחישי הסלמה. אני חושב שאסור לנו להסתכל על המציאות הזאת כמציאות שפתרה לנו את כל הבעיות ולחשוב שהסערה תפסח מעל לראשינו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ירון ברנר
    יודעים טוב יותר. ראשי הזירות בחטיבת המחקר
    צילום: ירון ברנר
    צילום: ירון ברנר
    רון בן ישי
    צילום: ירון ברנר
    מומלצים