פיני בלילי: היגואר האדום

אוהדי ליברפול לא קוראים לרובי פאולר "גאון", "קוסם" או אפילו "מלך". הם קוראים לו פשוט "אלוהים". לאף אחד לא קראו לפניו כך, אפילו לא לאלוהים עצמו. אוהדי הפועל תל אביב עדיין לא המציאו כינוי לפיני בלילי, האיש שכל כך דומה לרובי פאולר של תחילת הניינטיז: מהירות של יגואר - החיה והרכב - חוצפה בלתי נלאית, רגל שמאל קטלנית, הטרדה בלתי פוסקת של מגינים והסתבכות בדברים שלא קשורים לכדורגל. אבל הדבר שמקשר בין השניים יותר מכל הוא ששניהם סמלים בעידן בו הסמלים הופכים לפרה היסטוריה.

קודם אוהד, אחר כך שחקן

בחדר ההלבשה של הפועל בבלומפילד יש תמונה ממסוגרת בה נראה בלילי בצעירותו, מפזם את מיטב השנינויות של שער 5. הבן אדם הוא קודם כל אוהד ורק אחר כך שחקן. כשהמאמן דרור קשטן מחליט לעשות לו סדרת חינוך חפוזה ומושיב אותו על הספסל, זה עוד יותר בולט. כמו בכל ספסל, גם בספסל של הפועל יש אורגניזמים מתוסכלים שלא רואים דקות משחק ומתפללים שהחמסה של קשטן תעוף לכיוונם. כשהפועל מבקיעה ובלילי על הספסל, תוך שניה הוא קופץ לשמיים. הוא גומר להיות חלוץ עם בעיות התנהגותיות וחוזר להיות פנאט. זה החומר ממנו נולדים סמלים.

אלוהים הוא זומבי

רובי פאולר כבר לא פוגע כמה שנים. הוא נפצע, הוא הולך מכות בפאבים, הוא מתברגן ומוליד שני ילדים, שוב נפצע, חוטף מכות בבית מלון, עולה למגרש ונראה כמו זומבי. את האוהדים כל זה לא מעניין - הם עדיין שרים לו בטירוף. כבר שנתיים שכל קבוצות הצמרת באנגליה רודפות אחריו, ומציעות לו לשקם את הקריירה אצלן, אבל פאולר מסרב לעבור. הוא אמנם התחיל את הילדות כאוהד אברטון, אבל המיר את דתו עוד לפני שגדלו לו שערות על החזה. חוזרים בשאלה, כידוע, הופכים להכי פנאטים שאפשר. בלילי, עושה רושם, נולד פנאט. הוא לא היה צריך להתייבש במדבר של שמשון תל אביב כדי לדעת כמה הוא אדום.

חוד החנית של המטמורפוזה

עובדת היותו של פיני בלילי חלוץ היא משנית לחלוטין. הבן אדם עושה הגנה הרבה יותר מאילן בכר ויגאל אנטבי ביחד, הוא מקצץ מגינים יריבים, לא נותן להם לנשום וזה עולה לו בצהובים ואדומים. כל זה לא רלבנטי, בטח לא מבחינת האוהדים, שסבלו שנים מקבוצה שאדישות היתה סמל היכר שלה. בלילי, החלוץ ההיפראקטיבי האולטימטיבי, מסמל את המטמורפוזה המוחלטת שעברה הקבוצה של ההסתדרות: מקבוצה שמעוררת אסוציאציה תמידית של חיים הברפלד, לקבוצה מודרנית, א-פוליטית עד כמה שניתן, שיודעת ששוק הרכש הישראלי הוא שוק פישפשים ניצחי ועדיף לגדל את השחקנים לבד.

הבעיה הלאומית

הבעיה של רובי פאולר תמיד היתה הנבחרת האנגלית, שם כמעט תמיד שלטו אנשים שמזוהים עם טוטנהאם, ושהעדיפו על פניו את טדי שרינגהאם, לפני שהפך לתותח, ניקי ברמבי, לז פרדיננד וכל מיני עב"מים אחרים שהפכו לקאלט. הוא המשיך להפציץ בליברפול כשהנבחרת המשיכה להביך את עצמה במפעלים בינלאומיים. בלילי, עקב פרשת הצעירה, הושעה לשנתיים, והנבחרת תצא לקמפיין המוקדמות עם אלון מזרחי שמחפש קבוצה, ומוטי קקון, לוזר מלאבסי קלאסי. גם יניב קטן, שחקן ספסל של מכבי חיפה, עשוי להיות שם.

כדור ברגל

אין מה לעשות, אין לנבחרת חלוץ, כבר שנים שלא היה לה, ואם בלילי לא יחזור לשם מהר, גם שנים שלא יהיה לה. למי שזוכר, באייטיז היה חלוץ שחורר רשתות מתוך שינה, קראו לו עודד מכנס. הוא הסתכסך עם מאמן הנבחרת דאז, ג'ק מנסל, וישב בבית. מיותר לציין שהוא היה חסר לנבחרת יותר משהיא היתה חסרה לו. אז נכון, צריך לחנך את הצעירים, אבל דומה שבמקרה של בלילי, ההתאחדות עוד תצטער על זה. הנבחרת תסתדר שנתיים בלי רוני גפני ומני לוי, רק שלא תבוא בטענות אחר כך לאף אחד.