שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    אסור לקבל את ההצעה האיראנית

    הדיבורים על פשרה ועל ויתורים בטהרן אינם אלא משאלת לב של נותני הכותרות. זו אסטרטגיית משא ומתן יעילה של האיראנים

    מי שקרא רק את כותרות אתרי החדשות עלול היה לקבל השבוע את הרושם שאיראן נכונה לפשרות משמעותיות בנוגע לתוכנית הגרעין שלה וייתכן שמשבר תוכנית הגרעין הצבאית האיראנית כבר מאחורינו.

     

    כותרת אחת בישרה ש"איראן נטרלה חצי ממאגר האורניום המועשר שלה". כותרת אחרת דיווחה שראש הסוכנות האיראנית לאנרגיה אטומית, עלי סאלחי, הצהיר כי איראן והמעצמות הגיעו להסכמה על השינויים הטכניים שיצמצמו את תפוקתו של כור המים הכבדים באראק - כור שלא יוכל לייצר פלוטוניום לנשק גרעיני לאחר שיושלם. כביכול איראן מגלה נכונות להתפשר בשני המסלולים המובילים לפיתוח נשק גרעיני: מסלול העשרת אורניום ומסלול ייצור פלוטוניום. זהו בדיוק המסר שטהרן מקווה להטמיע במערב.

     

    עוד בערוץ הדעות של ynet:

    דרוש טיפול נמרץ לאשפוז הציבורי / דב צ'רניחובסקי

    הסדרי טיעון - השד לא כל כך נורא / מאיר גלבוע

    כור המים הכבדים באראק  (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    כור המים הכבדים באראק (צילום: AFP)
     

    אולם עיון באותיות הקטנות בידיעות שהתפרסמו והבנה טובה יותר של מכלול תוכנית הגרעין האיראנית מובילים לתמונה שונה לחלוטין. צמצום המאגר, למשל, איננו ויתור איראני אלא רק יישום ההתחייבות האיראנית במסגרת הסכם הביניים שנחתם בנובמבר 2013. טהרן הסכימה לצמצם את מאגר האורניום שלה המועשר ל-20%, שאיננו מספיק אפילו לפצצה אחת, כדי לשמר את מאגר החומר לרמה נמוכה (3.5%) המספיק לפחות לשש פצצות.

     

    זו האסטרטגיה האיראנית במשא ומתן מול המעצמות: לשמר ולמקסם את ההישגים שלהם ולמזער את הוויתורים. לכן, במקום להסכים לדרישת המעצמות להסב את הכור באראק כך שלא יוכל לייצר חומר בקיע לפצצה, איראן מציעה שינויים טכניים שיצמצמו את יכולת הייצור, אך לא יבטלו אותה. שינויים טכניים כאלה הם הפיכים במקרה של החלטה איראנית להפר את ההסכם. איראן מנסה להצטייר ככזו המוכנה לפשרות מהותיות, אך בה בעת היא משמרת את יכולות הליבה בשני המסלולים שהיא מפתחת לנשק גרעיני.

     

    האמריקנים מציעים להתמקד בדרישה למנגנון פיקוח הדוק וחסר תקדים על תוכנית הגרעין האיראנית במסגרת הסכם סופי. דרישה זו הכרחית כדי למנוע מאיראן פיתוח נשק גרעיני בעתיד, אך אינה מספיקה. מנגנוני הפיקוח הבינלאומיים אינם מושלמים ומועדים תמיד לכישלון. הם כבר נכשלו בעבר לגלות בזמן את המאמצים של עירק, לוב, צפון קוריאה, סוריה ואיראן לפתח בחשאי תוכנית גרעין צבאית. מנגנונים אלו יכולים לחדול מלהתקיים אם איראן תחליט על כך חד-צדדית - כמו שעשתה צפון קוריאה.

     

    להסכים על יכולת העשרה מוגבלת

    על כן נדרש להסכים על פרמטרים שירחיקו את איראן מהפצצה על ידי הארכת הזמן שיידרש לה לפתח נשק גרעיני אם תחליט לתגרש את הפקחים או תפרוש מהאמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני (NPT). כחלק מדרישה זו, על המעצמות לדרוש מאיראן פירוק של רוב הצנטריפוגות והשארת מספר סמלי של צנטריפוגות לא מתקדמות. יש לדרוש להגביל את מאגר החומר המועשר באיראן לרמה נמוכה ולכמות סמלית (פחות מזו המספיקה לפצצה אחת). כמו כן יש לדרוש את פירוק אתר העשרה החצוב בהר ליד קום ונועד להבטיח אתר מוגן וחסין לפריצה מהירה לפצצה. יש לדרוש המרת הכור באראק, כך שלא יוכל לשמש למטרות צבאיות ולדרוש מענה לשאלות הפתוחות לגבי הממדים הצבאיים בתוכנית הגרעין האיראנית. כמו כן יש לקבוע שההסכם יאושר במועצת הביטחון ויהיה תקף לשנים ארוכות - תקופה שתבטיח שינוי אמיתי בהתנהלות האסטרטגית האיראנית. 

     

    עלי סאלחי ש"דיווח" על ההסכמה לגבי אראק, דיבר על הצורך להסכים על הגדלת (!) מספר הצנטריפוגות שבידי איראן ל-20 אלף כדי לייצר 30 טונות (!) של דלק לכור בבושהר. יש לדחות הצעה זו משום שלאיראן אין צורך בייצור דלק - היא מקבלת כמות מספקת מרוסיה - ומכיוון שהגדלת מלאי הצנטריפוגות ומלאי החומר המועשר תקרב את איראן לפצצה, ולא תרחיק אותה.

     

    העמדה הישראלית הרשמית עדיין קוראת לפירוק מלא של תוכנית הגרעין האיראנית, אולם נדמה שאפילו בת הברית הקרובה של ישראל, ארצות הברית, כבר גמרה אומר לאפשר לאיראנים תוכנית גרעין במגבלות מסוימות. לכן, גם אם להצהרות הפומביות הישראליות תפקיד במניעת סחף נוסף בעמדה האמריקנית במשא ומתן מול איראן, בחדרים סגורים יש לתאם עם האמריקנים את המתווה של הסכם סופי שישראל תוכל לחיות איתו, גם אם הוא יכלול יכולת איראנית מוגבלת להעשיר אורניום. זאת בתנאי שהזמן שייקח לאיראן לפתח נשק גרעיני, אם תחליט על כך, יימדד בשנים ולא בחודשים וייאפשר לקהילה הבינלאומית לגלות את ה"פריצה" לנשק, להחליט על פעולה ולבצעה לפני שהאירנים מגיעים לנשק גרעיני.

     

    דבקות בעמדה הישראלית הרשמית גם בחדרי הדיונים עלולה לעקר את היכולת הישראלית להשפיע על המשא ומתן עם איראן שבו היא איננה נוכחת.

     

    אלוף (מיל') עמוס ידלין, לשעבר ראש אמ"ן וכיום ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS 

     

    גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים