אגדה של אחרי פסח / טור מהיציע הצהוב

מעט מאוד צהובים האמינו. לא לפני הטופ 16. לא לפני שלב ההצלבה. בטח לא שתי דקות לפני הסיום במשחק הראשון בסדרה במילאנו.לא במחצית אתמול, בטח לא כשמילאנו הובילה בנונשלנטיות עם המפציץ החמקן קית' לנגפורד.

מכבי תל אביב חוגגת העפלה לפיינל-פור:

• צפו בדרך של הצהובים אל ארבע האחרונות
• בלאט: "הישג מדהים, הרוח של מכבי ניצחה"
• ממגבלות ליתרונות / מליניאק מנתח את המשחק
  

אבל זה קרה. עוף החול שוב הניף כנפיים אגדיות ונסק כנגד כל הסיכויים. הדמעה מתגלגלת מאליה על הלחי. התמונות רצות בראש. הנה 1977, אני ילד בן 6 מול הטלוויזיה, עם טל ואולסי ולו ורלף. וב-1981, עם ארל ומיקי ומוטי וג'ימבו. ואחרי 20 שנה בפריז, עם האפמן ונדב ואריאל. ופיני כמובן. ונס ז'לגיריס לפני עשור, עם דריק וגור. ושאראס במוסקבה מביא גביע חמישי שנה אחר כך. ועכשיו. מה עכשיו. אגדה שאחרי פסח.

אבל השדים של יד-אליהו הישן יוצאים מהתקרה. לאט־לאט ההפרש ננגס. אין סל קל. אפילו לנגפורד מצליח להחטיא. דייויד בלאט בטירוף על הקווים, עוד שנייה הוא נכנס לשחק. אנגלית ועברית מתערבבות לו בהוראות.הכרוז שי סידי בשיגעון, כאילו הוא היה פעם נורמלי. סמית' מרעיד את ההיכל בשלשה. סופו נראה פתאום קליל כאיילה, הפעם לא ביציעים. מילאנו מאבדת את זה. אני מסתכל על לנגפורד. גם הוא יודע שזה נגמר. אחרי המשחק הוא נכנס לברך בחדר ההלבשה הצהוב. יצפאן מתקשר. אני כבר לא שומע.

גם לנגפורד הבין שזה נגמר(צילום: ראובן שוורץ)

זה מגיע לפני הכל לדייויד בלאט. כמה השמצות המאמן הזה ספג, מכל הכיוונים. כבר פיטרו אותו בקצב לא סביר, אבל הוא שתק, נשך שפתיים, והפליג לעוד לילה מול הווידיאו כדי לעבוד. העלייה לפיינל פור תירשם בעיקר על שמו. כן, דייויד בלאט.