אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָאִישִׁי, הַפְּרָטִי / שירים לנופלים

אַבָּא | פארה אדלמן

וּבְכֵן נוֹלַד תִּינוֹקֵנוּ -

הַמְּיַצֵּג אֶת עֲתִידֵנוּ.

אַתָּה, אָבִיו, שֶׁבַּשָּׁמַיִם,

נֶהֱנֶה מִפָּנָיו הַחֲמוּדוֹת

וַאֲנִי,

עַל אַף הַשִּׂמְחָה הַחֲדָשָׁה,

וְעַל אַף הַסְּטָטוּס הַמְּיֻחָד

שֶׁשְּׁמו "אִמָּא",

מַרְגִּישָׁה מַשֶּׁהוּ גָּדוֹל שֶׁצּוֹבֵט לִי בַּלֵּב.

אֵיפׁה חִיּוּכְךָ הַמַּדְלִיק שֶׁהָיִיתָ צָרִיךְ לָתֵת לוֹ?

אֵיפׁה יָדֶיךָ הַחֲזָקוֹת שֶׁהָיוּ צְרִיכוֹת לְהַחְזִיק אוֹתוֹ?

אֵיפׁה הָאָדָם שֶׁפָּשׁוּט הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת

"אַבָּא"?

פארה אדלמן, אלמנתו של חובב לנדוי שנפל במלחמת שלום הגליל, יוני 1982 

מימין: ג'ו אלון, חובב לנדוי ואיתן גל זכרם לברכה

אַבָּא | דליה גולדמן

הוֹי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם / יֵשׁ לִי שָׁם כָּאֵלֶּה שְׁנַיִם / זֶה שֶׁלִּי הָאִישִׁי הַפְּרָטִי / שֶׁעָזַב אֶת אִמִּי אַחֲיוֹתַי וְאוֹתִי/

וְזֶה שֶׁל כֻּלָּם / הַגָּדוֹל, הַנּוֹרָא / אֲבִי הָעוֹלָם הַטּוֹב וְהָרַע/

מִי אָמְרָה בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה/ עָבְרוּ חָלְפוּ הַרְבֵּה שָׁנִים/ אֵיךְ עֲדַיִן מִתְעַנִּים?/

שָׁאֲלָה וְתָהֲתָה/ אוֹי כַּמָּה טָעֲתָה/

כֵּן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם/ זֶה שֶׁלִּי הָאִישִׁי, הַפְּרָטִי/ שֶׁעָזַב אֶת אִמִּי אַחֲיוֹתַי וְאוֹתִי/

גַּם לְאַחַר שָׁנִים/עֲדַיִן מִתְעַנִּים/.הַכְּאֵב לֹא עָזַב/לֹא אָז, לֹא עַכְשָׁו/

וְנַרְגִּישׁ בַּחִסָּרוֹן עַד יוֹמֵנוּ הָאַחֲרוֹן./

לוּ יָדַעְתָּ לוּ/ אֵיךְ בְּנוֹתֶיךָ גָּדְלוּ/ חַיָּלוֹת, תַּלְמִידוֹת, טַיָּלוֹת, גַּם כַּלּוֹת,/

לְאִמָּהוֹת הָפְכוּ/ כַּמָּה שָׂמְחוּ/ עָלוּ וּפָרְחוּ/

יוֹם יוֹם שָׁעָה שָׁעָה/ אֵיךְ אֶפְשָׁר/ לְתָאֵר אֶת שֶׁעָבַר/

תָּאֵר לְעַצְמְךָ/ שֶׁכָּל זֶה בִּלְעָדֶיךָ / תָּאֵר לְעַצְמְךָ/ רִגְעֵי עֶצֶב רִגְעֵי שִׂמְחָה / כָּל אוֹתָן שָׁנִים אֲרֻכּוֹת/

שָׁנִים אֲרֻכּוֹת/ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת/ וְאנַחְנוּ בּוֹכוֹת/ בּוֹכוֹת, מְבַכּוֹת/.

הוֹי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם/ זֶה שֶׁל כֻּלָּם/ הַגָּדוֹל, הַנּוֹרָא/ אֲבִי הָעוֹלָם/ הַטּוֹב וְהָרַע/

שָׁלוֹשׁ בָּנוֹת גִּדְּלָה טִפְּלָה טִפְּחָה/ בְּרִגְעֵי עֶצֶב וְשִׂמְחָה/

אִשָּׁה מֻפְלָאָה/ חָרוּצָה, נַעֲרָצָה / אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא/ אִשָּׁה נֶהֱדֶרֶת/ חֲזָקָה וְאַחֶרֶת/

הַיּוֹדֵעַ אַתָּה / שֶׁהַכֹּל בִּזְכוּתָהּ?/ מַה פָּשְׁעָה וּמֶה חָטְאָה/ הָאִשָּׁה הַמֻּפְלָאָה/

שֶׁבְּדִידוּת וּמַכְאוֹב/ לָהּ נָתַתָּ לָרֹב?/

דליה גולדמן, בתו של אלוף-משנה יוסף (ג'ו) אלון, שהיה עוזר הנספח הצבאי בוושינגטון ונרצח ביולי 1973

ג'ו אלון בוושינגטון עם אשתו רחל ובנותיהם דליה ויעל

אַרְבָּעִים שָׁנָה עָבְרוּ | דבורה גל מנור

כְּאִלּוּ הָיָה זֶה אֶתְמוֹל

עֶרֶב שִׂמְחַת-תּוֹרָה...

אֵיתָן מוֹפִיעַ - חַיָּל מֵהַקְּרָב

מְזֻקָּן מְאֻבָּק

שַׂגִּיא בֶּן הַ-3 מִסְתַּכֵּל תּוֹהֶה וּפוֹרֵץ בְּבֶכִי 

לְאַט הַקֶּרַח מַפְשִׁיר

אֵיתָן מִתְקַלֵּחַ - שַׂגִּיא צוֹהֵל  

אַבָּא חָזַר אַבָּא חָזַר....

נִילִי בַּת הַ-7 חֳדָשִׁים מַבִּיטָה וְתוֹהָה

הַהִתְרַחֲשֻׁיּוֹת בִּלְתִּי מוּבָנותֹ.....

הָיְתָה זו אַשְׁלָיָה שֶׁל 12 שָׁעוֹת

לְמָחֳרָת - אָבִיו הֶחְזִיר אוֹתוֹ לַטַּנְקִים הַמְּזֻוָּדִים -

לִקְרַאת הַיְּצִיאָה לְיוֹם הַמָּחֳרָת,

אֵיתָן מְגַלֵּחַ אֶת זְקָנוֹ,

חֲבֵרָיו שׁוֹאֲלִים מַדּוּעַ הֲרֵי הִבְטַחְתָּ -

לֹא לְהִתְגַּלֵּחַ עַד סוֹף הַמִּלְחָמָה. כֵּיצַד אוּכַל

לַעֲשׂוֹת זאֹת?

בְּנִי שַׂגִּיא לֹא הִכִּיר אוֹתִי מְזֻקָּן.....

שָׁאֲלָה אוֹתוֹ אִמּוֹ

בִּשְׁבִיל מָה הַמִּלְחָמָה הַזּאֹת? וְהוּא עָנָה, כְּדֵי

שֶׁיְּלָדַי לֹא יִצְטָרְכוּ לָלֶכֶת לַצָּבָא וּלְהִלָּחֵם,

נִילִי הִסְפִּיקָה לִהְיוֹת קְצִינָה בַּצָּבָא  

שַׂגִּיא נִלְחַם כְּבָר בְּכַמָּה מִלְחָמוֹת -

עָבְרוּ 40 שָׁנָה - נֶהֶרְגוּ מֵאָז הֲמוֹנִים

לְמַעַן אוֹתוֹ שָׁלוֹם שֶׁעֲדַיִן הוּא רַק

בַּחֲלוֹם...

דבורה גל מנור, אלמנתו של איתן גל שנפל במלחמת יום הכיפורים, אוקטובר 1973

שלושת הקטעים מופיעים בחוברת "געגועים", יוזמה של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, אשר מאגדת שירים, מכתבים, זיכרונות ויצירות של אלמנות ויתומי צה"ל. אחת לשנה, לקראת יום הזיכרון, מוציא הארגון לאור את החוברת המיוחדת לזכר הנופלים.

לראות את זיו השמש

מילים: שאול דור

לזכר זיו בלאלי שנפל במלחמת לבנון השנייה מפגיעת הקטיושה בכפר גלעדי, אוגוסט 2006. באדיבות אחותו מיכל בלאלי

ימים חלפו, שבועות נקפו, זמנים עברו, 

כשקרן זיו השמש האירה לנו פנים, 

אז הבטנו על נופים חדשים, אתרים אחרים 

ולך, חיילצ'יק, אמא, אבא יחכו בבית.

כשאתה מסתער קדימה, ממוצב למוצב, 

ורגליך אותך נושאות בין שדות מדבריות, 

ובין ההרים, ובין סלעים ודרדרים, 

אתה רץ לחבוש עוד חבר, להציל עוד חייל.

ימים חלפו, שבועות נקפו, זמנים עברו,

כשקרן זיו השמש האירה לנו פנים,

אז הבטנו על נופים חדשים, אתרים אחרים

ולך, חיילצ'יק, אמא, אבא יחכו בבית.

כשאתה מסתער קדימה עם כל הפלוגה,

שתחת אש החמה, באמצע המלחמה...

אבא ואמא, ישאלו...

היכן זיו השמש?