שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock
    מצוות חייהם: לתת פנים לנופלים
    זהבה ואבנר חנוך, פנסיונרים מירושלים, יצאו למשימת בילוש פרטית בעקבות קבר חייל שאיש לא פקד. המשימה שהיא חלק מפרויקט מיוחד הוכתרה בהצלחה: "לא מוותרים על אף אחד"

    חיוך מבויש בתמונה מטושטשת. זה מה שהותיר אחריו עמנואל (מוניו) פוגל, בן 18 בנופלו, שבמשך שנים נחשב לאלמוני. למערכת הביטחון לקח שנים לזהות אותו, אולם גם אז לא הושלם סיפור חייו. ב-2011 שהו זהבה (76) ואבנר (77) חנוך בהר הרצל, ושמעו על קברי חללים שאיש לא פוקד אותם. עמנואל פוגל נבחר ראשון. "חיפשו אנשים שיאמצו מצבות שאף אחד לא מגיע אליהן", סיפרה זהבה. "נתנו לנו רשימה, בחרנו את השם של עמנואל, ואבנר קרא 'קדיש'".

     

    זוג הפנסיונרים מירושלים המשיך במשימתו והצטרף לפרויקט "לתת פנים לנופלים", שמובילה היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון. במסגרת הפרויקט מקדמת היחידה את חקר חיי החללים שנפלו לפני עשרות שנים. בני הזוג חקרו, פנו לארכיונים, איתרו את חבריו של פוגל ואף נפגשו עם חבריו. "כל מה שהיה על המצבה שלו זה שם פרטי, שם משפחה, מקום ותאריך הנפילה שלו", סיפר אבנר. "קיבלנו רשימות של כמה אנשים שהיו איתו בהכשרה, נפגשנו עם שניים מהם, ולאט-לאט התמונה התבהרה".

    המסמכים חשפו את פרטי החלל (צילום: גיל יוחנן ) (צילום: גיל יוחנן )
    המסמכים חשפו את פרטי החלל(צילום: גיל יוחנן )

    במהלך ההתחקות אחר חייו של פוגל התברר כי הוא נולד ברומניה ב-1930 ובעודו ילד נשלח עם משפחתו למחנה ריכוז. בני המשפחה נרצחו, פוגל התגלגל לבית יתומים והגיע ארצה באוקטובר 45' באוניית מעפילים. אחר כך הוא נשלח למשק הפועלות בפתח תקווה ובסיום לימודיו גויס לחטיבת הראל.

     

    בני הזוג חנוך פנו לארכיון הציוני וקיבלו לידיהם תיעוד מרשימת העולים שהגיעו לארץ באונייה "טרנסילבניה" באוקטובר 1945. הרשימות כללו כרטיס חניך על שם עמנואל (מוניו) פוגל. על כרטיס נוסף נכתב השם מאיר פוגל. לאחר שהתברר כי מאיר הוא אח של עמנואל, הצליבו בני הזוג חנוך את המידע עם "דפי עד" שמצאו ב"יד ושם" ואז וידאו סופית את שמות הורי השניים.

    משימת חייהם. בני הזוג חנוך (צילום: גיל יוחנן ) (צילום: גיל יוחנן )
    משימת חייהם. בני הזוג חנוך(צילום: גיל יוחנן )

    הקבר בהר הרצל אחרי הוספת שמות ההורים (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
    הקבר בהר הרצל אחרי הוספת שמות ההורים(צילום: גיל יוחנן)

    "ידעו שיש לו אח, אבל הוא נפטר כמה שנים לאחר מותו של עמנואל, הרבה לפני שנכנסנו לתמונה", הסביר אבנר. "לא הצלחנו לאתר אנשים שפגשו את האח ושמעו את סיפורו, הוא לא היה בקשר עם אף אחד. באחת התעודות צוין שם של האדם שהיה האפוטרופוס של מוניו. התחקינו אחר השם ומצאנו שזה בעל בית חרושת לייצור סבונים מראשון לציון. הגענו לבתו שנמצאת כיום בבית אבות, אבל היא התקשתה לספר מה היה הקשר המשפחתי ביניהם".

     

    עד לשנת 2001 נחשב פוגל חייל אלמוני. חקירה שנערכה באית"ן (היחידה לאיתור נעדרים בצה"ל) העלתה כי גופתו של פוגל לא זוהתה מכיוון שלא הופיעה ברשימת הנעדרים של פלמ"ח. בסיום החקירה נקבע בוודאות כי האלמוני הוא עמנואל פוגל. ביולי 2001, יותר מ-50 שנה לאחר שנפל, נערך בהר הרצל

     טקס צבאי ובמהלכו הונחה המצבה עם שמו בקבר האחים.

     

    עדנה חונה, עוזרת בכירה במפעלי ההנצחה של משרד הביטחון, סיפרה כי בעקבות פניית בני הזוג חנוך נוספו למצבתו שמות הוריו של פוגל. "יש 700 חללים שנפלו בשנים 1950-1940 וחסרים לגביהם פרטים שונים. אנחנו לא מוותרים על אף אחד, כי כל אחד מהם היה עולם ומלואו".

     

    אורי שגיא, שמרכז את הפרויקט "לתת פנים לנופלים", סיפר כי הרעיון נולד בעקבות חוסר המידע על הרוגי הקרב בג'נין ב-1948. הוא ציין כי "כל מתנדב מקבל חלל שצריך לחקור על אודותיו, הם מנסים לאתר קרובי משפחה או חברים מהתקופה, הולכים לארכיונים שונים ונוברים בהם, והתפקיד שלנו לתת להם גב ולסייע כשהם נתקעים".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מצוות חייהם: לתת פנים לנופלים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים