משפחה בצמיחה חוזרת: הכירו את המשפחות

מאות משפחות פנו בבקשה להשתתף בסיבוב הנוכחי של פרויקט "משפחה בצמיחה", השלישי במספר, של "ממון", ynet ובנק הפועלים, שהפך כבר למוסד.

עוד ועוד משפחות במשק חוות בעיות כלכליות שאיתן הן מתקשות להתמודד, ומנגד – עשר המשפחות שכבר השתתפו בשני הסבבים הראשונים של הפרויקט הוכיחו שאפשר ללמוד להתמודד עם הבעיות ואף להתקדם הלאה – מהקטנת האוברדרפט ועשיית סדר בהלוואות, דרך מיצוי הטבות של אם חד־הורית והתמודדות עם הוצאות מיותרות, ועד הגשמת חלום הרחבת דירה או קניית דירה חדשה.

"למדתי להשתמש יותר בכרטיס אשראי ופחות במזומן, לשלם בהוראות קבע, ולבדוק כל הזמן את חשבון האשראי ולא להשתולל", סיפרה אם שהשתתפה בפרויקט בסיבוב הקודם. "איתרתי את הטעויות שלי – את ההוצאה על סיגריות, שעליה ויתרתי, ואת הקנייה של מוצרים רבים בלי לבדוק מחירים", ציינה אם אחרת. משפחה בת ארבעה ילדים למדה איך "לקבוע תקציב לכל הוצאה מראש, למחזר את המשכנתה, וגם שקניית המכונית החדשה והיקרה לא הייתה קנייה חכמה, כי היא מאבדת מערכה".

מפרויקט לפרויקט אנחנו חווים את הקשיים ההולכים וגדלים של משפחות לאזן את תקציבן, בעוד מחירי מוצרי המזון מתייקרים, ההוצאות על הילדים מתרחבות וחלום הדירה מתרחק. פרויקט "משפחה בצמיחה" השלישי ינסה גם הפעם לספק "סל הזדמנויות" לחמש משפחות ישראליות, המייצגות את הפסיפס החברתי ואת הבעיות הכלכליות של משפחות בישראל של היום.

ניתוח הרגלי הצריכה

בבחירת נבחרת חמש המשפחות שהגיעה לשלב הסופי בפרויקט, משפחות שאותן נלווה בחודשים הקרובים, לקחנו בחשבון את מגוון האתגרים, ולא רק של משפחות סטריאוטיפיות, אלא גם אתגרים של משפחות המתמודדות עם בעיות מיוחדות. יש בהן זוג צעיר בתחילת דרכו, לצד זוג עם תינוק שלא הגיע לדירה וחושש כי יהיה עליו לחזור לגור אצל ההורים, ואף משפחה עם שורה של צרכים כלכליים גבוהים מאחר שאחד מילדיה אובחן כאוטיסט בעל צרכים מיוחדים ולכן הוצאות גבוהות.

המשפחות תזכינה בהדרכה צמודה של יועצי בנק הפועלים ומומחים מקצועיים נוספים, כולל  עיתונאי "ממון" המתמחים במגוון נושאים – מקניות בסופרמרקט, דרך התמודדות עם אוברדרפט, סוגיות דיור ומשכנתה, רכיבי צריכה "כבדים" כמו תקשורת סלולרית, ועד צריכת חשמל ומים וחופשה שנתית.

(צילום: יונתן בלום)

בכל אחד מהנושאים ננתח את הרגלי הצריכה של המשפחה, נחפש הוצאות מיותרות הניתנות לדילול, וננסה לספק שיעור משכיל וישים לחיסול "כיסי בעיות" ועצות לשיפור, לחיסכון ולהתייעלות. וגם נחשוב יחד על יצירת הזדמנויות כלכליות. כל זאת תוך ליווי צמוד של המשפחות בחיי היומיום, החל ממפגשים בבתיהן, דרך גיחות משותפות לסופרמרקט ועד קפיצה לסניף הבנק.

במקביל תזכה כל משפחה המשתתפת בפרויקט בצ'ופר משמעותי: הפקדה חודשית של 1,000 שקל לתוכנית החיסכון "דן חסכן" במשך 20 חודשים, שבסופם יעמוד לרשות כל אחת מהן סכום של 20,000 שקל.

מלקחי העבר אנחנו מודעים גם ליתרונות וגם למחירים של עצם החשיפה במסגרת הפרויקט, הכוללת את תמונת המצב הכלכלית המפורטת של המשפחה, ובכלל זה הקשיים ונקודות התורפה של בני המשפחה – קבלת החלטות לא נכונה, פספוס הזדמנויות, קושי לעמוד בפיתויים וכו'. זה לא תמיד נעים, במיוחד למשפחות שחיות ביישובים קטנים שבהם כולם מכירים את כולם, או למשפחות שחלק מחבריהן בעלי אופי פרטי ומופנם, ולפעמים גם לילדים. המשפחות יצטרכו גם להקדיש זמן למפגשים הרבים הכרוכים בפרויקט.

אנחנו מעריכים את הבגרות שמגלות המשפחות בהחלטה להשתתף בפרויקט למרות הקשיים האלו, מתוך הבנה שהוא מגלם הזדמנות לצמיחה. המומחים שישתתפו בפרויקט מצידם – צוות "ממון", ynet, בנק הפועלים וגם המומחים החיצוניים – יעשו את המיטב כדי להקל על הקשיים ולמנף את המכלול לחוויה מעצימה ומקדמת עבור המשפחות ועבור קהל הקוראים. נשמח גם לקבל הצעות מקוראים לנושאים הראויים לבחינה ולהתייחסות על ידי צוות המומחים שלנו במסגרת המפגשים עם המשפחות וניתוח מצבן הכלכלי.

לקראת היציאה לדרך הארוכה בת שלושת החודשים שלפנינו, אנחנו מאחלים הצלחה לכל המשתתפים. ואי־אפשר לא לציין לסיום, כפי שכתב סבר פלוצקר במאמר הסיכום של פרויקט "משפחה בצמיחה" הקודם: המדינה מתנערת מתפקידה כמורה הנבוכים למשפחות ולציבור בג'ונגל הכלכלי והפיננסי הקשה להבנה ולהתמצאות, ולעיתים היא אף מעצימה אותו. אולי עד סוף הפרויקט הזה נוכל גם לבשר שהכפפה הזאת הורמה לתועלת כולנו, ושהמדינה לוקחת על עצמה חלק מהאחריות לספק מידע, הכשרה וסיוע למשפחות בהתנהלות כלכלית נכונה. בהצלחה.

משפחת ברהום / נתניה

הנה משפחה עם הרבה חלומות: לעבור לדירה חדשה, לצאת לחופשות, לעזור לבת להוציא רשיון נהיגה, והכי חשוב - לקדם את עידו הקטן

רויטל

בקצרה: רויטל, בת 39, נולדה בנתניה, למדה בתיכון הדתי בר אילן ובצבא עשתה שירות לאומי. אחרי השירות שיפרה בגרויות ולמדה הנהלת חשבונות במכללה למינהל. היא עובדת כחשבת שכר בגן האירועים "סיטרוס" בצומת הדסים, בחצי משרה, אבל לרוב, לדבריה, נשארת מעבר לשעות המשרה כי יש תמיד צורך. משכורת: 8,900 שקל ברוטו בחודש.

זלמן

בקצרה: זלמן נולד בנתניה לפני 47 שנה והוא ירקן במקצועו. בצעירותו למד בתיכון אורט ליבוביץ', אחר כך שירת בחיל התותחנים, ואחרי הצבא, כאשר נתניה הייתה ידועה בעסקי היהלומים שפעלו בה, הוא מצא עבודה בתחום ועסק בכך קרוב לשנתיים. אז הציעו לאחיו אייל, שעבד בחנות ירקות (שהיום היא בבעלותם), לנהל את החנות כעסק עצמאי. מאז הוא שותף עם אייל בעסק. משכורת: כ־7,000 שקל ברוטו בחודש.

ביחד

זוגיות: הם נשואים 17 שנה, אבל זלמן מכיר את רויטל מאז שהייתה בת 10, "כי רויטל היא אחותו של חבר טוב שלי, אלי, שכיום הוא גם גיסי". רויטל: "זלמן יזם את הפגישה איתי כשהייתי בת 20 והציע לי לצאת לבלות. מאז לא נפרדנו. יש לי בעל מקסים". יש להם שלושה ילדים: שלי (16), גל (14) ועידו (9), שלומד בבית תחכמוני עם סייעת צמודה. "בגיל 8 עידו אובחן כאוטיסט בתפקוד גבוה", מספרת רויטל. "בימים אלו אנחנו בודקים אופציה לרשום אותו לכיתה תקשורתית מתאימה. אנחנו מתרוצצים כדי למצוא את המסגרת הכי מתאימה והכי מקדמת".

בית: עוד לפני שבני הזוג התחתנו, כשידעו שהעניינים הולכים לכיוון חתונה, זלמן הוציא את כל חסכונותיו, ועם עזרה מההורים פלוס הלוואה נוחה מהקבלן וכמובן משכנתה הם קנו דירה בפרויקט "נתניה ירוקה". אחרי שבע שנים מכרו אותה וקנו את הדירה שבה הם גרים היום בשכונת אברהם שפירא. הם גררו את המשכנתה מהדירה הקודמת ולקחו עוד אחת משלימה.

כסף: "אנחנו מרווחים יחד לא רע, אבל רוב הזמן אנחנו במינוס, סביר להניח שבעיקר בגלל התנהלות כלכלית לא מאורגת", אומרת רויטל. "שנינו עובדים קשה אבל לא מצליחים לסגור את החודש. ולמרות שאנחנו אנשים בוגרים ואחראים, הורים לשלושה ילדים, לצערי אנחנו עדיין נעזרים בהורים. יש גם הרבה הוצאות על עידו, בין היתר תרופה שהוא לוקח בשם ויואנס, שמסובסדת רק ב־50% ועולה לנו 400 שקל בחודש. מורה להוראה מתקנת שמגיעה כ־2־3 פעמים בשבוע עולה 120 שקל לשעה.

שחייה טיפולית, אחרי השתתפות קופת חולים, עולה 49 שקל לחצי שעה, והשבוע אנחנו מתחילים קבוצת מיומנויות חברתיות – 3,450 שקל ל־23 מפגשים, שאני אמורה לשלם מראש. אני אמורה גם למצוא קלינאית תקשורת שעברה הכשרה מיוחדת, וזו תהיה הוצאה נוספת. המינוס שלנו מצטבר וגדל. לא קל לסגור את החודש. תודה לאל שיש לנו בית משלנו ואנחנו לא חיים בדירה שכורה".

לאחרונה הם הגישו לביטוח הלאומי תביעה וקיבלו סיוע עבור עידו רטרואקטיבית לשנה וחצי מאז שהוא אובחן. "זה הציל אותנו, כי היינו במינוס אימתני של 30,000 שקל". מאז המינוס נע בין 10,000 ל־15,000 שקל לפחות.

חוץ מזה, יש הוצאות נוספות. שני שיעורים פרטיים לילדות בכל שבוע (180 שקל סך הכל), תגבורים לקראת מבחן ועוד, טלפון סלולרי לכל ילד. "על הלבשה אנחנו לא מוציאים הרבה יחסית, זכיתי לילדות שאין להן דרישות מיוחדות", אומרת רויטל. "לי יש יונדאי גטס 2008, לזלמן יש רכב של העסק, כך שהוצאות הדלק שלו נכנסות לשקלול הוצאות העסק, אבל על הרכב שלי יש לנו הוצאות דלק לא מעטות".

חלומות

מתברר שהחלומות רבים. רויטל: "כיום, אחרי שהבנות כבר גדלו, אני שואפת לדירה גדולה יותר, לפחות 5 חדרים, מרווחת, בפרויקט חדש. בא לי דירה חדשה מהניילון. וכמובן להיפטר מהמינוס לתמיד. ויש לי חלום שלא ניתן לקנות בכסף, אבל אני חולמת אותו מדי לילה: שיהיו לעידו חברים משלו. חלום נוסף הוא להצליח לצאת לחופשה משפחתית. החופשה האחרונה הייתה כשאח שלי הזמין אותנו עם כל המשפחה לחגוג את ראש השנה באילת. זלמן לא יצא מעולם מגבולות ישראל.

(צילום: יונתן בלום)

החלום שלו מסתכם תמיד בכך שלילדים שלנו לא יחסר כלום. החלום שלי הוא להפתיע אותו עם חופשה בחו"ל. מה גם ששלי, הבת הגדולה, רוצה מאוד לעשות רישיון נהיגה, והתשובה שלנו כרגע היא שהיא תצטרך לעבוד במלצרות ובבייביסיטר, ובעתיד אנחנו מקווים שנוכל לסייע לה קצת. הלוואי שבסיום פרויקט משפחה בצמיחה תהיה לנו דרך לשים כסף בצד לכל ילד לרישיון נהיגה. אנחנו מקווים שהשתתפות בפרויקט תעשה לנו סדר בהוצאות הכספיות ואולי גם תאפשר חיסכון להשכלה גבוהה לילדים".

את משפחת ברהום תלווה מיכל פינקלשטיין, מנהלת סניף נתניה בבנק הפועלים.

משפחת היזמי | ראשון־לציון

לונה ויוחאי נפגשו בעבודה, שניהם נהגי משאית אשפה, והם רוצים להבטיח ליהונתן התינוק חיים הכי טובים

לונה

בקצרה: לונה ילידת קריית־גת, למדה עד כיתה י"א ובצבא השלימה 12 שנות לימוד. בצבא הייתה מהבנות הבודדות שנהגו במשאית, וכיום היא נהגת משאית האשפה היחידה בישראל ועובדת בעיריית תל־אביב. כרגע היא בחופשת לידה. לונה אוהבת לצאת לעבודה ב־3 בבוקר. "יש שקט בכבישים, אין פקקים, הפועלים רגועים, אין שמש, תל־אביב מתחילה להירגע מהלילה. חבל רק שקצת קשה לעבור ברחובות הצרים שבהם אנשים חונים בכל פינה. תמיד אני מופתעת לראות את הפנים של האנשים כשרואים אותי נוהגת משאית אשפה ואילו הערות אני מקבלת: 'כל הכבוד, אישה עובדת בזבל ואשתי מתפנקת בבית'. נהגי משאיות שחולפים על פניי צופרים ומבצעים לעברי את תנועת הלייק באגודל". משכורת: 8,000 שקל.

יוחאי

בקצרה: יוחאי יליד שכונת התקווה, סיים תיכון עירוני י"א. אחרי הצבא עבר כמה עבודות, ובשלוש וחצי השנים האחרונות הוא עובד כנהג משאית אשפה בעיריית תל־אביב. הוא מתחיל את העבודה ב־9 בערב במרכז תל־אביב, מפנה דחסני אשפה לחירייה ומחזיר אותם ריקים. הוא עובד עד 3־4 לפנות בוקר. "אני חוזר לפנות בוקר ולונה יוצאת, וככה תמיד יש מישהו עם התינוק ולא צריך להוציא כסף על מטפלות". משכורת: 10,000 שקל.

ביחד

זוגיות: החלו לצאת חצי שנה אחרי שלונה החלה לעבוד בעיריית תל־אביב. "אני התחלתי איתו", היא אומרת בחיוך, והוא מאשר. הם התחתנו בדצמבר 2012, ולפני כשלושה חודשים נולד בנם יהונתן. "נעבוד קשה כדי שיהיה לו כל מה שירצה", אומרת לונה.

בית: גרים בשכירות ביחידת דיור של שני חדרים קטנים ומטבחון קטן בראשון־לציון, עליה הם משלמים 3,000 שקל בחודש כולל מים, ארנונה, טלוויזיה ואינטרנט. "חיפשנו מקום שנוכל לגור לבד בלי שכנים, אבל לשמור על שפיות ולא להיכנס להוצאות מנופחות של בית", הם מספרים. הם מתחילים לחסוך כדי להגיע להון ראשוני לרכישת דירה בתל־אביב. "יוחאי רוצה לגור בשכונת התקווה, שם דירה יד שנייה עולה משהו כמו 1.2 מיליון שקל", מציינת לונה.

כסף: "המילה מינוס מעוררת בי חרדה", אומרת לונה. "אני זוכרת שכשהייתי בת 13 דפקו אנשים על הדלת בבית בשעה 5 בבוקר ולקחו להורים את המכונית. אחר כך הבנתי שלהורים שלי הייתה צרכנייה והם נקלעו לקשיים וחובות. זו צלקת שאני נושאת מאז, ובגללה אני לא נכנסת למינוס בבנק למעט פעם אחת כשהייתי חיילת והיה לי מינוס של 1,700 שקל". יוחאי מוסיף: "אנחנו מרוויחים משכורות טובות כשכירים אבל לא מצליחים לחסוך הרבה.

מאז שהתחתנו הצלחנו לחסוך 50 אלף שקל שבהם רכשנו רכב שבו אשתי משתמשת. אני מתנייד בווספה. כרגע אני במינוס של כ־4,000 שקל בחשבון בגלל קניות באלפי שקלים של דברים לתינוק כמו עגלה, מיטה וכל מה שצריך". השניים מנהלים שני חשבונות בנק נפרדים. לדברי לונה, "אין עלויות שוטפות בחשבון כי אנחנו בבנק יהב. כשנרצה לקנות דירה כל חשבון מאפשר לקחת הלוואה של 100 אלף שקל, למרות שאני שונאת לקחת הלוואות".

היא מציינת שהם רצו להשתתף בפרויקט "משפחה בצמיחה" כי "לא צריך להיות בבור כלכלי כדי ללמוד איך לנהל את כלכלת משק הבית הפרטי. צריך ללמוד איך לא להיכנס למינוס מלכתחילה". על דבר אחד השניים מסכימים: "אנחנו לא בזבזנים, אבל הכסף נעלם ואין לנו מושג למה. אנחנו רוצים ללמוד לצרוך מה שצריכים ולא מה שרוצים. אין לנו מושג איך אנשים מצליחים לישון בלילה עם המינוס שיש להם בחשבון".

חלומות

"אני רוצה להגיע לבית משלי", אומרת לונה, "ואחרי זה ללמוד לתפקיד אחות. אני מאמינה שזה יקרה בסביבות גיל 30 אחרי שנסתדר. את החלום לטוס להודו כבר הגשמתי". יוחאי: "מקווה להתקדם בעתיד לתפקיד ניהולי בעירייה".

את משפחת היזמי ילווה דוד קנטי, מנהל סניף ראשון לציון בבנק הפועלים.

משפחת רוזנבלט־ניר | תל־אביב

רועי ורונן חזרו משליחות בברזיל, ועל דירה הם יכולים כרגע רק לחלום • בצד החיובי: כבר שנים הם לא במינוס

רועי

בקצרה: רועי גדל ברחובות ולמד בתיכון קציר במגמה ביולוגית־כימית. הוריו נפרדו כשהיה בן 17. "אף פעם לא היינו עשירים אבל אף פעם לא הייתה הרגשה של חוסר", הוא נזכר. אחרי הצבא טייל באוסטרליה ובניו־זילנד, חזר ונסע שוב לדרום־אמריקה. כשחזר לארץ נרשם ללימודי יחסים בינלאומיים ומינהל עסקים באוניברסיטה העברית, אבל עזב אחרי שנה והמשיך ללימודי מינהל עסקים ומדעי המדינה באוניברסיטת תל־אביב.

במהלך לימודיו עבד בביטחון בנתב"ג. עם סיום הלימודים עבד בחברת "טליה טכנולוגיות" כמנהל הדרכה. בהמשך התקבל לקורס צוערים כלכליים של משרד הכלכלה, ועבד שלוש שנים במשרד הכלכלה כסגן מנהל להסכמי סחר בילטרליים, ובמסגרת הזו הכיר את בן זוגו רונן. בהמשך יצא לשליחות של 6 שנים כנספח כלכלי בברזיל. משכורת: 16,000 שקל.

רונן

בקצרה: רונן מומחה ברפואה סינית. גדל בבת־ים. למד בתיכון רמות במגמה ביולוגית־כימית. מגדיר את המשפחה בה גדל כ"ממוצעת" מבחינה כלכלית: "גדלנו עם תפיסה שחיסכון זה מאוד חשוב וזה השפיע עליי בהמשך החיים". הוא החל לעבוד בגיל 13 בחנות ומגיל 15 מילצר שנים בקפה "קפולסקי". אחרי הצבא טייל בארה"ב. הוא התחיל ללמוד מחשבים ועזב, ואז למד רפואה סינית במכללת מדיסין. עם סיום הלימודים נסע להתמחות בסין וטייל קצת במזרח. בהמשך הקים מחדש יחידה של רפואה משלימה במחלקה הגריאטרית באיכילוב. עד היום הוא מנהל פורום רפואה סינית ב־doctors.co.il. בעקבות המעבר לברזיל קטע את רוב פעילויותיו בארץ, מלבד ניהול הפורום. משכורת: כרגע אין.

ביחד

זוגיות: השניים הכירו בשנת 2006 דרך אתר היכרויות. רועי: "שקענו בשיחה של כמה שעות וגיליתי שהוא אדם מאוד מיוחד. הייתי בטוח שהוא לא יתקשר אבל למחרת הוא התקשר". רונן: "הייתה פגישה מדהימה. זאת הייתה אהבה ממבט ראשון".

הם התחתנו בשנת 2010 בנישואים אזרחיים בקנדה. השניים מגדירים את עצמם כמי שמשלימים זה את זה. רונן יותר עם הרגליים על הקרקע. רועי: "אנחנו מגדירים את זה כך: אני Over אופטימי והוא Over ריאלי. זה נכון גם בתחום הכלכלי: הרבה פעמים אני רואה את הדברים יותר ורוד ורונן קצת יותר פסימי". הילדים סער ורותם, בני 3, הם תוצאה של הליך פונדקאות. תרומת הביציות הייתה של אישה דרום־אפריקאית והפונדקאיות היו הודיות: "הגענו לברזיל צעירים, חצי רווקים ויצאנו משם משפחה". הם לא שוללים אפשרות לילדים נוספים, אבל רונן מסביר שזה יתאפשר "רק אם יהיה לנו הרבה כסף".

בית: הם חזרו לפני שבועיים מהשליחות. כרגע מתגוררים במלון עד שיגיע הקונטיינר עם הדברים מחו"ל. הם מתכננים לשכור דירה בצפון ת"א או באזור המרכז. כרגע אין להם כסף לדירה משלהם: "הכסף הלך על הבאת הילדים לעולם. זה הליך שעולה עשרות אם לא מאות אלפי דולרים".

כסף: רועי מספר שבצעירותו היה הרבה פעמים במינוס, אבל מאז שהכיר את רונן הדברים השתנו. הם מספרים שכבר שנים הם לא במינוס. רועי: "רונן איזן אותי לכיוון של לשמור על מסגרת החשבון". רונן: "בעבר דווקא הייתי יותר חסכן. היום בזכות רועי אני מרשה לעצמי קצת יותר לבזבז". הבזבוזים העיקריים שלהם הם על נסיעות לחו"ל. כשהיו בברזיל טסו הרבה למדינות באזור ולארצות־הברית, ועכשיו הם מתכננים נסיעה משותפת לדנמרק.

חלומות

רועי חולם להמשיך לתפקיד ניהולי בכיר בשירות המדינה ובעתיד אולי גם מחוצה לו: "מעניין אותי מאוד לשמור על האספקט של קשרים בינלאומיים". רונן חולם לפתוח קליניקה כפי שהייתה לו בעבר, והיה שמח גם לקנות דירה עם חניה בת"א.

את משפחת רוזנבלט ניר תלווה חגית ברק, מנהלת סניף ת"א בבנק הפועלים.

משפחת רון גל / מודיעין

היא דתייה, הוא חילוני, אבל הבעיה שלהם היא לא השבת, אלא איך להגיע לדירה, ואולי גם לקליניקה פרטית

הדס

בקצרה: הדס התחנכה במסלול הציונות הדתית, כולל השתתפות בתנועת הנוער בני עקיבא. היא גדלה ברעננה, בת להורים אקדמאים, ושירתה בצבא כמש"קית נפגעים. היא מגדירה עצמה כמי שחיה בבית אמיד: "היה לי כל צורכי, אבל לא כל מה שרציתי. פעם רציתי מערכת סטריאו וקיבלתי. אני לא זוכרת מה לא קיבלתי, אבל לא כל גחמה שלי מולאה". יש לה תואר שני בתחום הטיפולי והיא עוסקת בתחום. משכורת: 7,000 שקל ברוטו.

איתי

בקצרה: בגיל 34 איתי נמצא אחרי סיום סטאז' ברפואה בבית החולים איכילוב, והוא מתעתד להתמחות באורתופדיה. עד גיל 12 גדל בהרצליה, ולאחר מכן משפחתו עברה למכבים־רעות. ההורים, רבקה וגבי רון, שניהם פסיכולוגים. הוא סיים בגרות במגמת ביולוגיה, כימיה וערבית, ולמד רפואה באירופה. בשנות לימודיו עבד כפרילאנס בתיווך בתחום הנדל"ן ("עבדתי בעיר שהייתה מלאה בחברות ישראליות שחיפשו נכסים. אם מצאתי להן נכס, קיבלתי עמלה"). ההורים שלו תמכו בו באופן מסיבי והעבודה הייתה סוג של השלמת הכנסה.

(צילום: יונתן בלום)

גם הוא מגדיר את הבית שגדל בו "אמיד": "כל מה שהייתי צריך קיבלתי, אבל זה לא אומר שקיבלתי כל מה שרציתי. רציתי טרקטורון ולא קיבלתי, אבל חוגים לא היה חסר, וגם מינוי למכון כושר נתנו לי". משכורות: 20־23 אלף שקל ברוטו.

ביחד

זוגיות: הם הכירו באינטרנט (איתי: "בפייסבוק", הדס: "מה פתאום, ב־jdate") והתחתנו ביולי האחרון. "הוא היה הבחור הראשון שנפגשתי איתו מהאתר, ומרגע שראיתי אותו ידעתי שאני רוצה להיות איתו לתמיד", היא אומרת. הדייט השני שלהם היה בחוף הים של תל־אביב והסתיים בתחנת המשטרה. "לקחתי אותה להסתכל על השקיעה. השארנו את התיקים מאחור, ואחרי שלוש שעות של רומנטיקה התברר ששדדו אותנו. מצאנו עצמנו יחד במשטרה".

אחרי שנה הוא הציע לה נישואים, ואחרי שנה וחצי הם התחתנו. עיקר הוויכוחים ביניהם הם על איך בונים בית משותף כשהאישה דתייה והבעל חילוני. הם הגיעו להסכמות כבר לפני החתונה לגבי השבת: לא מדליקים אש, לא נוסעים, לא רואים טלוויזיה ועוד (איתי: "השבת יותר נינוחה ככה. משחקים משחקי קובייה, קלפים").

בית: הם גרים בדירה שכורה במודיעין ומשלמים 4,500 שקל בחודש (ארנונה: 700 שקל לחודשיים). הדס עובדת בירושלים ואיתי באזור המרכז. בעוד חודש הם עוברים לדירה קטנה יותר ברעננה, וחולמים לקנות דירה, אבל כרגע זה לא נראה באופק. איתי: "ההורים עזרו לי מעל ומעבר בלימודים, וכרגע אין לנו הון לרכישת דירה". הון אין, אבל כלב יש. הוא בן 5, ובא עם איתי. והם מקווים להרחיב את המשפחה בעתיד הקרוב.

כסף: לזוג שני חשבונות עו"ש נפרדים. שניהם לקחו הלוואה לרכישת זוג מכוניות שברולט ספארק. יתרת ההלוואה של איתי עומדת על כ־17 אלף שקל, ושל הדס על כ־30 אלף שקל. מסגרת האשראי של איתי מנוצלת עד תומה ("אחרי שנים של מאבק הגעתי למינוס של 4,000־5,000 שקל"), בעוד שחשבון הבנק של הדס מאוזן. "אני לא מוציאה הרבה כסף על מותרות כמו בגדים". פעם בשבוע הם אוכלים במסעדה ("לא יוקרתית"). ההוצאות שהכניסו אותם לסחרור כלכלי היו אלה של החתונה וירח הדבש בן החודשיים שבילו בוייטנאם, לאוס ותאילנד ("אני רציתי שבועיים אבל הדס שיכנעה אותי שזאת חוויה של פעם בחיים").

חלומות

איתי חולם לסיים את ההתמחות בכירורגיה אורתופדית ולעבוד כמנתח פרטי, ואולי אפילו להחזיק קליניקה. אבל זה חלום שמימושו יכול לקחת 15־20 שנה. הוא חולם גם על בית פרטי עם גינה, כמו זה שגדל בו. הדס רוצה לשלב עבודה בתחום הציבורי והפרטי, ומקווה להתפתח כעצמאית.

את משפחת רון-גל תלווה ליאורה אלחנטי, מנהלת סניף בנק הפועלים ברעננה.

משפחת ביטון / באר־שבע

גיא ואבישג עברו לגור עם ההורים כדי לחסוך כסף, אבל זה לא כל כך עובד והם מתפתים לבזבז את הכסף

אבישג

בקצרה: אבישג, בת 33, למדה הנהלת חשבונות בבית הספר המקיף ז' בבאר־שבע, ולאחר הצבא החלה ללמוד לתואר ראשון במינהל ומדיניות ציבורית במכללת ספיר. בגלל בעיה אישית בבית היא נאלצה לעזוב את הלימודים באמצע שנה ב', ולא חזרה מאז. "אני מאוד רוצה לחזור ללימודים, אבל כיום זה כבר קשה יותר כלכלית ובגלל המשפחה, וגם לא מכירים בקורסים שעשיתי עד כה", היא אומרת. החלום שלה מאז ומתמיד היה לעסוק בחינוך ובהוראה. כיום היא עובדת כמטפלת בגן ילדים פרטי בבאר־שבע.

גיא

בקצרה: גיא, בן 36, גדל בדימונה. הוא למד בבית הספר "זינמן" גיאולוגיה וביולוגיה ומגדיר עצמו "חובב טיולים". לאחר הצבא עבר לתל־אביב. במשך תקופה מסוימת עבד כטכנאי רשתות בחברת תקשורת, ובמקביל למד את התחום באופן מקצועי באחד מבתי הספר המכשירים לכך. כיוון שלא מצא עבודה בתחום, חזר לבאר־שבע ולמד לתואר ראשון בתקשורת במכללת ספיר. לפני כשמונה שנים החל לעבוד במפעל עוף הנגב שליד באר־שבע כמנהל מחלקה, ולאט־לאט התקדם עד לתפקיד מנהל עבודה ראשי. משכורות: הכנסתם המשותפת היא 20,000 ברוטו בחודש.

ביחד

זוגיות: גיא ואבישג הכירו כשהיא הייתה בת 16 והוא היה בן 19. הם נפגשו במועדון הפורום בבאר־שבע, ניגשו זה לזה, והפכו לזוג. כשהיא השתחררה מהצבא דרכיהם נפרדו לזמן מסוים, אך היא שמרה על קשר ידידות עם אחד מחבריו. כעבור זמן מה נתן אותו חבר לגיא את מספר הטלפון שלה, והקשר חודש. הם התחתנו ב־2005, אחרי שגיא הציע לה נישואים על אונייה במהלך הפלגה לחו"ל. לפני ארבע שנים וחצי נולדה בתם נועה.

בית: עד החתונה הם גרו כל אחד בבית הוריו, ולאחר החתונה עברו לדירה שכורה בשכונת רמות בבאר־שבע. בשנה הראשונה שילמו שכר דירה של 1,700 שקל. לפני חצי שנה, כאשר בעל הדירה העלה את שכר הדירה ל־3,000 שקל לחודש, עזבו ועברו להתגורר ביחידת דיור בבית הוריה של אבישג בבאר־שבע, מתוך כוונה לחסוך את הוצאות שכר הדירה, הארנונה, החשבונות והאוכל. במקביל הם נרשמו למכרז לרכישת מגרש של חצי דונם לבניית בית בשכונת בנה ביתך חדשה בדימונה. שווי המגרש הוא 280,000 שקל, ולאחר שקיבלו עזרה מההורים וגייסו הון עצמי אושרה להם זכאות למשכנתה. עכשיו הם ממתינים לתוצאות ההגרלה על המגרשים.

כסף: מדי חודש יורדים מחשבונם של בני הזוג כ־1,100 שקל להחזר יתרת הלוואה על סך 30,000 שקל, שלקחו ב־2012 כדי לפתוח עסק לתוספות שיער בבאר־שבע. סכום ההלוואה המקורי היה 50,000 שקל ויש להם עוד שלוש שנים להחזיר אותה. אלא שהעסק לא התרומם בגלל מבצע עמוד ענן, לא היה להם גב כלכלי להמשיך להחזיק בו, והם נאלצו לסגור.

היום חשבון העו"ש שלהם לא במינוס, אבל ההתנהלות הכלכלית לא מאפשרת להם לחסוך כפי שתיכננו. "אנחנו נעים על יתרה של כמה אלפים בבנק, ומנסים לחסוך אבל לא כל כך מצליחים", הם אומרים. עם המעבר למגורים עם ההורים התכנון היה לחסוך עשרות אלפי שקלים בכל שנה, שייועדו לקניית בית. אלא שהפיתוי של כסף נזיל בחשבון גורם להם להוצאות גדולות מדי. "אנחנו לא אוהבים לחסוך מעצמנו דברים, יוצאים למסעדות וקונים דברים. אנחנו לא חיים בצורה ראוותנית, אבל אין לנו ספק שההתנהלות הכספית שלנו לא טובה", הם מודים.

חלומות

גיא מרוצה בעבודתו ורוצה להמשיך בה. גם אבישג אוהבת את העבודה ("היא ממש מספקת אותי וזה נורא כיף לי"), אבל יש לה חלום: לפתוח יום אחד גן משלה. ושניהם חולמים כמובן לזכות במכרז על המגרש ולבנות בית משלהם.

את משפחת ביטון ילווה ניסים אוזן, מנהל סניף באר שבע בבנק הפועלים.