שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    בלט על הקרח, עם 300 כ"ס ופולקסווגן R

    מיומנות הנהיגה על אגם קפוא אינה זוכה למספיק הערכה בישראל. בעיקר כעת, מרחק חמסין או שניים מקיץ ארוך ומתיש ומיוזע. בפולקסווגן החליטו לעורר מודעות לעניין, והזמינו אותנו לקפוא קצת. היה לבן

    עם המיומנות והמהירות והמחמאות, מגיע כמעט תמיד ביטחון. שגדל, וגדל, והופך בשלב כלשהו ליוהרה. ואז, ללא יוצא מהכלל, מגיעה גם סטירה כואבת. כזו שמטיסה אותך לאחר טעות קלה ליקום האמיתי בו אתה אמור להתנהל, עולם ריאלי, שונה באופן קיצוני מזה שנהגת לפיו בעזרתו האדיבה של מר ביטחון מופרז. ובדיוק בהקשר זה קל מאד לזהות את ההבדל בין אדם בוגר, יציב בנפשו, שקול בדעתו וצלול מחשבה, שמבין כי אין שום סיבה לדחוף עוד יותר אל הקצה, ואין גם שום צורך להוכיח לאף אחד שום דבר, לבין מכור למהירות, מוטרף הגה תחרותי עם תאווה בלתי נשלטת לגרד עוד קצת את הקצה.

     

     

    הטיפוס הראשון, הבוגר והשקול, עמד כבר עם שאר החבורה והמדריכים ברחבה הגדולה לצד מכוניות שמנועיהן עדיין פצפצו מעט. לא מפתיע בהתחשב בקור המקפיא של החוג הארקטי בארווידסיאור, אי-שם בצפון שוודיה. הערב החל לרדת ומעט האור שחדר מבעד למעטה העננים הסמיך שרבץ עלינו כל היום, הלך ונעלם. במכשיר הקשר ביקשו להרגע, לשחרר ולחזור לאזור הכינוס אחרי יום שלם של נהיגה אינטנסיבית במכונית סופר-מהירה על אגם קפוא, בתוואי של מסבך מסלולים באורך כולל של מספר קילומטרים, עם פניות בכל רדיוס אפשרי וישורות של 140 קמ"ש. יום הנהיגה השלישי הסתיים, וכולם רצו בעיקר להגיע כבר לחדר המלון ולהפשיר.

     

    במבט לאחור, וזה הרי תמיד מבט לאחור, זה בדיוק מה שהייתי אמור לעשות. העייפות שנגרמה על-ידי צורך בריכוז קיצוני קבוע אליו רק נהגי מירוץ מורגלים, הידיים והרגליים שלא פסקו מתנועה במשך שעות, מחסור בנוזלים ורעב, בטח לא עזרו לשפר את היכולת המוטורית שלי. גם לא את תהליך קבלת ההחלטות, שנשען באותו זמן רק על ספרות המתחלפות במהירות בסטופר המשולב בלוח המחוונים של פולקסווגן גולף R, עם 300 כ"ס, הנעה כפולה וארבעה צמיגים ממוסמרים.

     

    כך קרה שאת היגוי היתר המוגזם עוד הצלחתי לתקן לקראת העיקול הקל ימינה. אבל הכניסה אליו הייתה מהירה מדי, ומיד אחריו המתינה פניה איטית עוד יותר לשמאל. זה נגמר בגרירה מבישה על-ידי טוארג, חתיכת פלסטיק מסיבית שנתלשה, חבורה שלמה שמקללת בשפות שונות לאחר שהמתינה שלא לצורך בקור מקפיא, וכמובן שיעור קטן וחשוב בצניעות.

     

    מעדיפים חומר לא ערוך, כארבע דקות סביב המסלול? בבקשה, נהגנו עבורכם

     

    מחשבה נכונה, פולקסווגן

    ארווידסיאור היא עיירה קטנטנה של קצת יותר מ-5,000 תושבים ביום קיץ ממש לוהט, כשהטמפרטורה מגיעה ל-5 מעלות צלזיוס. או אז יוצאים כולם מהבתים, מסירים חולצות ומשתזפים נואשות לקרני שמש מפזזות. בחורף לעומת זאת, כשהטמפרטורה מנסה נואשות לגרד את המינוס 20 מלמטה, הופכת העיירה הזו למאוכלסת הרבה יותר. נדמה שמחצית מתעשיית הרכב העולמית, רבע מכתבי הרכב הפעילים ועשירית מתושבי יפן מגיעים למושבה הארקטית הזו, כדי לחוות נהיגה בתנאים קשים במיוחד על קרח.

     

    חלק מגיעים כדי לבחון דגמי מכוניות חדשים שתאריך תחילת שיווקן מתוכנן שנה-שנתיים קדימה במקרה הטוב. צריך רק להביט בחניה של הסופרמרקט המקומי הזעיר - שבע-שמונה מכוניות מוסוות בכבדות חונות שם זו לצד זו באופן נינוח, ללא שמירה שאמורה להרחיק סקרנים. בכל מקום אחר בעולם התמונה הזו הייתה נראית מופרכת. כאן היא חלק מהנוף. החלק האחר של ים המבקרים, אליו אני גאה להשתייך, מגיע כדי להתנסות בנהיגה. החל מאירועים נדירים בהם מוזמן כתב רכב להתנסות בדגם עתידי, ולהשתתף במעין קבוצת ביקורת תחת מעטה עבה ומחייב של סודיות, ועד אירוע-שעשוע של קורס נהיגת קרח קצרצר על מיטב כלי הרכב המיוצרים כיום. הפעם זה די באמצע. כן אירוע נהיגה, לא שעשוע.

     

     (הלל פוסק) (הלל פוסק)
    (הלל פוסק)

     

    פולקסווגן ביצעה מהלך ראוי לחיקוי (אתם שומעים, מתחרים בתעשיית הרכב?) וערכה לעיתונאי הרכב השקה-על-הקרח לגולף R דור-חדש. ישראל לא הוזמנה, וחבל. מצד שני,הרווח שעשה היבואן עד היום על מכירת גולף R לדורותיה, הופך אותו ללא רלוונטי בעליל עבור היצרנית באירוע כזה. ומצד שלישי, פולקסווגן הותירה ערימה מכובדת של R-ים באתר ההשקה לצורך קורסי נהיגת קרח ארוכים ותובעניים. ואני מניח שניחשתם נכון בינתיים, גם אנחנו הוזמנו.

     

    על גולף R אין הרבה מה לומר. הנהיגה בה על הכביש הייתה לא רק עם צמיגים ממוסמרים, אלא גם במהירות זחילה ועל חצי-אספלט-חצי-קרח בשיירה נינוחה. התרשמות מנהיגה על אגם קפוא? אופיינית לשוק הרכב שלנו בערך כמו תחרות יריה בצלחות חרס בכיכר המדינה (רעיון, תודו). אפשר בקלות לסכם ולומר שזו גולף, ואנחנו אוהבים גולף. מכונית קומפקטית שמרגישה מאד נכונה כמעט בכל פרט. וכשמחברים לה מערכת הנעה כפולה מתוחכמת, 300 כ"ס ואפשרות התאמת אופי פעולת מנוע-מצערת-סאונד, זו בכלל חוויה. כן, היא כנראה תגיע ארצה בהזמנה אישית. לא, היא לא תהיה במחיר שפוי.

     

    קורס נהיגת הקרח עצמו הוא משהו שאתם חייבים לעצמכם. חובה להזכיר כמובן כי לא רק פולקסווגן מאפשרת ללמוד את רזי ההתקדמות המהירה על הקרח, אלא פחות או יותר כל יצרנית הכוללת ערכי מותג ספורטיביים ומשווקת דגמים שנועדו לחובבי הגה, בעיקר אם היא מגיעה מגרמניה או (הפתעה) שוודיה. האירוע בו לקחנו חלק נקרא חווית הנהיגה של פולקסווגן (volkswagen driving experience), ומציע כאמור גולף R, מספר ימים במלון נעים בעיירה, מרחק 10 דקות נהיגה מהאגם הקפוא עליו מתבצעים הקורסים. כצפוי, המחיר אינו זול. צפוי לא פחות - התענוג אינסופי. 

     

    היגוי יתר, זה (כמעט) כל הסיפור:

    היגוי יתר לא רק נראה מאד פוטוגני. הוא כלי שאין חשוב ממנו לצורך התקדמות נכונה ומהירה. ברור, אפשר לנהוג לאט ועם צמיגים ממוסמרים, אחיזה הקרח שמעניקה מכונית הנעה כפולה מודרנית כמו גולף R, היא לא פחות מפנומנלית. בעיקר עבור מי שאינו מורגל בנהיגה עם גומי שתקעו בו מאות שפיצים חדים וייעודיים באורך של מספר מילימטרים. אז כן, אפשר לנהוג כאילו זה כביש, ולא להחליק בכלל. אלא שבניגוד לנהיגה ספורטיבית - ובעיקר תחרותית - על אספלט, בו משמעות החלקה=התקדמות איטית יותר, על קרח פשוט אין ברירה. יצירת היגוי היתר מאפשרת לסבסב את המכונית סביב צירה לכיוון הרצוי ולהאיץ במהירות להמשך הדרך כאשר היא ישירה ומסוגלת להוריד כמה שיותר כוח למשטח. במילים אחרות, מכיוון שאת הזמן "מרוויח" נהג המירוץ בישורת, הוא יכול כך לבלום כמה שיותר מאוחר, ולהאיץ כמה שיותר מוקדם, תוך שזמן הבלימה-סיבוב-התיישרות מצטמצם למינימום האפשרי. נשמע מסובך, הופך לטבע שני אחרי יום אחד של תרגול - באחריות.

     

     (הלל פוסק) (הלל פוסק)
    (הלל פוסק)

     

    בלימה היא עניין מורכב. יש מספר אסכולות בנושא הבלימה, גם אם לא מדובר בנהיגת ראלי תחרותית. בעיקרון, מכיוון שבכל מקרה כדאי לנו להחליק את הגלגלים האחוריים עוד לפני הפניה, המהירות תפחת דרמטית תודות לחיכוך המוגבר של הצמיגים ה"נגררים" הצדה. כך שממש לא חובה לבלום חזק, בעיקר אם מיומנות ההחלקה מצד לצד מאפשרת זאת. במקרה כזה נדרשת בלימה ממש קלה ולא יותר. "משכתם" מהירות גבוהה מדי לתוך הפניה ו-או מצאתם עצמכם בתתג-היגוי מתסכל לכיוון הר השלג שלצד המסלול. בלימה מהירה - ברגל שמאל, ימין צריכה להמשיך ולהעיק על המצערת - תעביר עוד משקל לפנים, תשפר את אחיזת הצמיגים הקדמיים ותסובב את הרכב לכיוון הרצוי. יש גם את אסכולת התן-המון-גז-עד-הרגע-האחרון, בלום-חזק-ומהר-בכוח-רב, עשה-מה-שצריך-לעשות-עם-ההגה ובחייאת, כמה זמן לוקח לך להוריד את רגל ימין עד הסוף?! גם זה נשמע מסובך, וגם זה הופך לטבע שני. רק שכאן נדרשים כבר יומיים.

     

    מביטים קדימה, הרחק קדימה. אתם ודאי מודעים לכך: אתה נוסע בדיוק להיכן שאתה מביט. לא מודעים? נסו את זה. גם בנהיגה מנהלתית, מבט לנקודה כלשהי על הכביש הרחק הרחק לפנים, תביא אתכם לשם. נהיגה מתקדמת ובוודאי ספורטיבית, הופכת את העניין למדויק יותר. מבט לפנים אל המשך הדרך, עוזר לנו לתכנן פעולות ולבצע אותן כהלכה באופן טבעי. אם נוהגים מהר, זה מאפשר לעשות זאת היטב ולקצץ זמנים. אם נוהגים רגוע, זה משפר את הבטיחות. על הקרח, העסק הופך לקיצוני עוד יותר. מכיוון שהאחיזה במשטח נמוכה יותר, יש יתרון עצום בשליטה על תנועות המרכב. המנעות מתנועות מיותרות לימין ולשמאל, תיקוני הגה, בלימות והאצות והחלפות הילוכים, יעזרו למצוא אחיזה טובה יותר וישפרו את ההאצה ויעלו את המהירות. לכן, חובה כמעט להביט שתי פניות לפנים, בכל רגע נתון, ולתכנן את הפעולות הדרושות ממרחק של מספר שניות. פריבילגיה שכמובן אין לנו על אספלט, בגלל המהירות הגבוהה הרבה יותר. מצד שני, בעת נהיגה על קרח במזג אוויר אפור, שלא להזכיר שלג יורד, יכולת אבחון העומק כמעט לא קיימת. איך תדע מה עומד להגיע, כשאתה בקושי מזהה היכן אתה ברגע זה? נכון, נשמע מסובך. והופך לטבע שני רק אם אתם חיים בתנאים האלה. בהצלחה.

     

    הכתב היה אורח חברת פולקסווגן

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים