עד סוף העולם

כשהסכמתי לפגוש את נג'ט, לא העליתי בדעתי לאיזו טלטלה רגשית אני מכניסה את עצמי. פגשתי אישה יפהפייה, רכה, עדינה, שכל חייה הם מסכת רצופה של כאב נורא. אישה כאובה, המהווה חוליה שלישית בשרשרת של יהודיות אנוסות, אשר נשבו בחיק האיסלאם המקומי במרוקו. אישה שעל אף הניצול הנורא שעברה, על אף הכאוס שאפיין כל צעד בחייה, הצליחה לגדל שתי בנות נפלאות, יפהפיות ומקסימות, שובות-לב.  

סבתה של נג'ט נאנסה על ידי גבר מוסלמי מרוקאי להינשא לו ולעזוב את יהדותה. היא המשיכה לשמור על יהדותה בסתר, אולם לא הצליחה להציל את בתה מאותו גורל נורא: בעלה המוסלמי אילץ את בתו להינשא לגבר מוסלמי. גם הבת המשיכה לשמור את מצוות היהדות בסתר, אולם גורלה של הבת שנולדה לה, נג'ט – לא היה שונה: גם היא נאנסה על ידי אביה להינשא לגבר מוסלמי בניגוד לרצונה. שלשה דורות של אנוסות יהודיות שנלחמו במלחמה עקבית, יום-יומית, נואשת – לשמר את יהדותן שנגזלה מהן.

אמה של נג'ט הייתה הולכת למקווה, שומרת שבת וכשרות, ומתפללת בכל יום. לפני פטירתה היא קראה לנג'ט וסיפרה לה על יהדותה. מאותו היום ואילך נודו נג'ט ובנותיה על ידי בעלה ומשפחתו. "יהודיות מסריחות", "חזירות", אלו הכינויים שהוצמדו להן. הן עברו התעללות יום-יומית, פיזית ונפשית, ובראש ובראשונה נג'ט – אשר הורחקה משתי בנותיה, חן ויסמין, ונחשפה לאלימות בלתי נתפסת מצד אמו של בעלה.

אולם נקודת השבירה הייתה כאשר גילתה ביום מן הימים כי אחיו הגיבן של בעלה מתעלל בשתי בנותיה. באותו היום, באישון לילה, היא עזבה את ביתה עם שתי הבנות, ומאז היא חיה במסתור, בעוד אימת בעלה המוסלמי ובני משפחתו מרחפת כצל מעל חייה.

כשפגשתי את נג'ט לראשונה ונחשפתי לסיפורה הנורא היה לי ברור שלא אוכל להשאיר אותה "שם" במרוקו, לא אוכל להניח לה להמשיך ולהתמודד לבדה עם הגורל האכזר שנגזר עליה. במאמץ כביר, ובשיתוף פעולה עם אנשים טובים – הצלחנו להוציא את נג'ט ממרוקו ולהביא אותה ארצה עם שתי בנותיה.

אך הסיפור עדיין לא תם. לאחר מסכת התלאות שעברה, העם היהודי עדיין אינו מוכן לקבל את נג'ט בזרועות פתוחות. אף שהיא יהודייה כשרה, אף שהיא מאמינה כמו כל אחד מאתנו, אף שהיא מתפללת, שומרת כשרות וטובלת במקווה, אף שכל חלומה הוא אך ורק לחיות חיים יהודיים בארצו של העם היהודי – היא נתקלת על כל צעד ושעל בכתפיים קרות.

ומה יהיה הסוף? עדיין אינני יודעת. אבל דבר אחד אני יודעת, ובבירור: שאם מדינת ישראל לא תכיר ביהדותן של נג'ט, יסמין וחן - הן תגורשנה בחזרה למרוקו. לזרועותיה של המשפחה המוסלמית שממתינה ליטול את נקמתה. לזרועות הסכנה הקיומית שאורבת לה בין הסמטאות.

ואני רוצה לקוות שאף אחד לא יתן לזה לקרות.

בפרק שישודר הערב ב"אבודים", הפרק השני על מרוקו, מסתתר סיפור אנושי קורע לב: סיפורה של נג'ט.