שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: יעקב אגור "העולם הזה"

    נפרדים מחנה מרון: "חיית במה, כישרון ענק"

    לאורה ריבלין, שכיכבה לצד חנה מרון ב"קרובים קרובים", ביקרה אצלה שבוע לפני מותה: "היא אמרה: 'אני יודעת שאני בת 90 ושאי אפשר להמשיך לנצח, אבל פתאום אני מפחדת'". חיים טופול נזכר איך הזמין אותה לטיסה שבה איבדה רגל: "היא היתה גיבורה, זה לא הפריע לה לשחק". חברים נפרדים

    כמעט כל אחת מ-90 שנותיה של חנה מרון, שהלכה היום (ו') לעולמה, עברו דרך הבמה, מסך הקולנוע או מסך הטלוויזיה. היא רשמה לזכותה 86 שנות משחק - הקריירה הארוכה ביותר אי פעם לפי ספר השיאים של גינס - וכעת, השחקנים הרבים שזכו לחלוק איתה את דרכם המקצועית והאישית, מבקשים להיפרד בפעם האחרונה מאחת השחקניות הגדולות שידעה התרבות הישראלית.

     

     

    "לפני שבוע באתי לבקר אותה", מספרת השחקנית לאורה ריבלין, שכיכבה לצדה בסדרה המיתולוגית "קרובים קרובים" של הטלוויזיה החינוכית, "היא אמרה לי: 'אני יודעת שאני בת 90 ושאי אפשר להמשיך לנצח, אבל פתאום אני מפחדת'. זה היה רגע של בהירות שלא אשכח. היא לא רצתה למות, היא היתה אישה חזקה שאהבה את החיים".

     

    לאורה ריבלין וחנה מרון על הסט של "קרובים קרובים" (באדיבות יח"צ חינוכית) (באדיבות יח
    לאורה ריבלין וחנה מרון על הסט של "קרובים קרובים"(באדיבות יח"צ חינוכית)

    ריבלין מוסיפה כי מרון היתה דמות מכוננת בחייה המקצועיים: "היא היתה אחת הסיבות המרכזיות לכך שאני על הבמה - אחרי שראיתי אותה ב'הוא הלך בשדות' גמלה בי ההחלטה להיות שחקנית", היא נזכרת. "לראות אותה על הבמה כשהייתי צעירה - זו היתה בשבילי חוויה בלתי נשכחת. הכישרון שלה היה גדול מהחיים.  אחר כך שיחקתי עמה ב'קרובים קרובים', וגם אז עוד לא העזתי לדבר איתה בחופשיות, בגלל ההערצה שלי אליה.

     

    "עם השנים גרנו בשכנות ושיחקנו יחד בתיאטרון הרצליה, ונהיינו יותר מיודדות. היא הרשתה לעצמה להיות היא בכל מצב, ויש בזה משהו מרענן. לא עשתה חשבון לאף אחד ולשום דבר. היה בה משהו כל כך סקסי - זו לא רק המיניות, אלא ייצריות ותחכום".

     

    גם אילן דר הופיע לצדה באותה סדרה. "היא היתה שחקנית ענקית", הוא מספר, "אישה מצחיקה מאוד, מקצועית, פרטנרית מצוינת. אחת השחקניות הגדולות שהיו כאן, באותה נשימה עם ליא קינג ומרים זוהר ועוד רבות וטובות. הקהל זוכר אותה מהשיחות עם העציצים, למרות שהופיעה בעשרות הצגות".

     

    חנה מרון. "אינטליגנטית באופן יוצא דופן ובעלת כישרון ענק" (צילום: אביגיל עוזי) (צילום: אביגיל עוזי)
    חנה מרון. "אינטליגנטית באופן יוצא דופן ובעלת כישרון ענק"(צילום: אביגיל עוזי)

    כשחקנית צעירה בשנות ה-40, מרון היתה שותפה לגרעין המייסדים של התיאטרון הקאמרי. "הזיכרונות מחנה מרון על הבמה חקוקים בי מילדות - הייתי בן 10 כשראיתי אותה לראשונה, ואני זוכר איך הנשימה שלי נעתקה מול הכוחות והאנרגיה שלה", מספר עמרי ניצן, היום המנהל האמנותי של התיאטרון. "היא היתה מרכז הבמה מראשית ימיו של התיאטרון הקאמרי, ובמשך עשרות שנים. היא היתה מנוע, אישיות מקרינה שמגלמת בתוך את כל מה ששחקן טוב צריך שיהיה בו. משילוב של אינטליגנציה וכישרון קשה להתעלם, וחנה היתה אישה אינטליגנטית באופן יוצא דופן ובעלת כישרון ענק".

     

    ניצן מספר כי גם הוא ביקר אצלה בסוף השבוע שעבר: "זמן קצר קודם לכן היא שוחררה מבית החולים אחרי בעיות נשימתיות. כל כך התרשמתי מהחשיבה החדה ומהצלילות שלה. ברגע מסוים היא אחזה בידי ואמרה לי: 'עמרי, אני כל כך רוצה לחזור לבמה. אני כל כך מתגעגעת לתיאטרון. רק תמצא לי תפקיד, כל תפקיד, גם אם קטן, אני רוצה לחזור'. היא אהבה את הבמה והבמה אהבה אותה".

     

    שנים רבות מאוחר יותר, היתה שותפה בהקמה של תיאטרון נוסף - הפעם ברצליה. ""זו היתה חנה שבאה עם ההצעה להקים תיאטרון חדש ואני שמח שהיה לי חלק במהלך הזה, שאפשר מפגש יוצא דופן עם שחקנית ואשה יוצאת דופן", מספר הבמאי גדליה בסר. "זה היה בשלב שבו היא היתה מאוכזבת ממה שקורה בנוף התיאטרון מסביב והביעה אי שביעות רצון. נפגשנו על אותו המישור. המפגש איתה היה מרענן וזה לא ברור מאליו כשמדובר באשה בגיל לא צעיר. לחנה היתה איכות של שחקנית גדולה שלא רואים. היא היתה אולי הכשרון הגדול ביותר שהכרתי. יחד עם זאת, היו לה חרדות של ילדה קטנה כשהגיע הרגע הזה שבו היא היתה צריכה להעלות על הבמה - וזה היה מקסים בעיניי".

     

    חנה מרון חוזרת לארץ אחרי הפיגוע במינכן (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    חנה מרון חוזרת לארץ אחרי הפיגוע במינכן(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

    השחקן הוותיק חיים טופול נזכר כיצד היה זה שגרם לה לעלות על אותה טיסה שבה הותקפה על ידי מחבלים, נפצעה ואיבדה את רגלה. "יש לי קצת רגשות אשמה. אני רציתי שהיא תשחק את גולדה בסרט 'כנר על הגג' ושכנעתי את הבמאי להזמין אותה", הוא מספר ל-ynet. "זה היה ב-1970. הזמינו אותה לבוא, שלחו כרטיס לה ולאסי דיין, שהיה אמור לשחק את פרצ'י. המטוס הותקף והיא איבדה רגל. נסעתי מיד לראות אותה בבית החולים, וזה היה עצוב מאוד. אבל היא היתה גיבורה. זה לא הפריע לה לשחק והיא עשתה עבודה בלתי רגילה. חנה היתה שחקנית אדירה. אני זוכר אותה ב'הוא הלך בשדות', במכנסיים קצרים - חתיכה בלתי רגילה, ובעוד עשרות תפקידים אחר כך. בתקופה מסוימת היא בהחלט היתה הגברת הראשונה של התיאטרון".

     

    "אני זוכר איך הייתי מתבונן בה מדי ערב מהקלעים בהצגה 'פיגמליון'", נזכר השחקן הוותיק יוסי גרבר, ששיחק לצד מרון בהפקות תיאטרון רבות ובתסכיתי רדיו. "הייתי בסך הכל סטטיסט, והיא היתה בלתי נשכחת. לראות אותה על הבמה היה שיעור במשחק. היא היתה חיית במה שהוסיפה ממד לתיאטרון הישראלי. היא התייחסה לכל דבר שעשתה במלוא הרצינות, גם כשמדובר היה בהצגות מסחריות. תחת ידיה גם המסחרי הפך לעשייה תיאטרונית אמנותית מהמעלה הראשונה. היא הראתה לנו שיש דרך אחרת לעשות כל תפקיד. חנה היתה פרטנרית נהדרת, ועל אף המעמד - מעולם לא שיחקה את ה'גראנד דאם'".

     

    "את חנה הערצתי מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה", מספרת השחקנית ניצה שאול, שכיכבה לצדה בסרט "העיט" שביים יקי יושע. "קשה לי לדבר עליה בלשון עבר. היא היתה שחקנית מחוננת, חדה, אישה שנונה, אישה עם דעה, אישה שהיה לה מה להגיד  - ולא פחדה להגיד את זה. זאת היתה זכות גדולה להופיע איתה".

     

    שרת התרבות לימור לבנת מסרה כי "איבדנו הערב את אחת מענקיות התיאטרון הישראלי. מרון היתה בחייה מורת דרך לדורות רבים של שחקנים ושחקניות שלעד יזכרו את תפקידיה הנפלאים בקלאסיקות של התיאטרון הישראלי. היא מחזיקה בשיא גינס כשחקנית בעלת הקריירה הארוכה ביותר על הבמה ולא איבדה לרגע את התשוקה למשחק, לרצון לחדש, להתנסות ולאתגר את עצמה ואת הצופים במגוון רחב של תפקידים. היא היתה שחקנית כובשת, טוטאלית ומסורה, שהצליחה להביא את כישוריה יוצאי הדופן גם לתפקידים בלתי נשכחים בקולנוע ובטלוויזיה".

     

    (בהכנת הכתבה השתתפו מרב יודילוביץ' ורן בוקר)

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אביגיל עוזי
    חנה מרון. 2014-1923
    צילום: אביגיל עוזי
    לאתר ההטבות
    מומלצים