שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    קחו שיעור לחג: מי הכריח אותם לקבל תורה?
    "כפה עליהם הר כגיגית", מתאר התלמוד את בני ישראל במעמד הר סיני. איך זה מסתדר עם "נעשה ונשמע"? איפה נכנס הרצון החופשי? הרב יואל בן-נון מזמין אתכם לצלול לשיעור על קבלת התורה

    אחת המטרות של מעמד הר סיני קשורה ביראה ובחרדה הגדולה, עד כדי מה שנראה כמסקנת חכמי התלמוד, "שכפה (הפך) עליהם הקב"ה את ההר כגיגית, ואמר להם – אם אתם מקבלים התורה, מוטב (זה טוב), ואם לאו, שם תהא קבורתכם" (שבת, פח ע"א). אולם מסקנה זו איננה יכולה להיות נכונה, לא בתורה ולא בסוגיית התלמוד הנזכרת, מסיבות אחדות:

     

    << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

     

    1.

    אם בני ישראל נכנסו לברית וקיבלו את התורה מתוך הסכמה ורצון של "כל אשר דבר ה' – נעשה" (שמות י"ט ח), "נעשה ונשמע" (שמות כ"ד ג, ז), יש לזה משמעות של ברית, ואילו אם בני ישראל קיבלו את התורה מתוך פחד מוות, אין זו ברית כלל.

     

    2.

    כך בדיוק אומרת סוגיית התלמוד הנזכרת – "מכאן מודעא רבא לאורייתא"! – ופירש רש"י שם, "שאם יזמינם (הקב"ה) לדין, למה לא קיימתם מה שקיבלתם עליכם, יש להם תשובה, שקיבלוה באונס!" ותשובת הסוגיה בתלמוד – אף על פי כן, הדור קיבלוה ..." כלומר, מרצונם. ברור מכאן, שכפיית הר כגיגית בסוגיה, היא קושייה ולא מסקנה.

     

    3.

    כל אדם פוחד למות, ואין שום צורך במעמד הר סיני המיוחד לדורות כדי למלא את הלבבות חרדת מוות – די ברעידת אדמה חריפה ושאר אסונות ופורענויות, דבר וחרב וצמא ורעב, כדי להשליט פחד מוות. וכי בורא עולם ונותן התורה חפץ שיעבדו אותו בתור "מלאך המוות"?

     

    עיון פשוט בפסוקים הכתובים אחרי הדיברות (גם בספר שמות, וגם בדברים) יגלה לנו בבהירות את המטרה העליונה של החרדה הגדולה. כאשר ראו כל העם את הקולות והברקים, ואת האש הגדולה ואת ההר עשֵן, הם נרתעו וברחו לאחוריהם: "וירא העם וינֻעוּ ויעמדו מרחֹק. ויאמרו אל משה: דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו א-להים פן נמות" (שמות כ', יד-טו, ובלשון חכמי התלמוד "יצתה נשמתם ..." שבת פח ע"ב).

     

    תשובתו של משה מכילה, לכאורה, סתירה פנימית: "ויאמר משה אל העם אל תיראו – כי לבעבור נַסּוֹת אתכם בא הא-להים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם, לבלתי תחטאו" (שמות כ', ט"ז). האם ה' רוצה ביראתם, או לא? מדוע "אל תיראו", אם מטרת החרדה הגדולה "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו"?

     

     

    מדובר כאן בשני מובנים שונים של יראת א-לוהים – פחד מוות, מול יראה שיש בה בחירה חופשית. משה אמר לעם "אל תיראו" פן תמותו,

    כי לא כך ראוי לעמוד לפני ה', אלא ה' בא "לנסות אתכם". כלומר, לרומם אתכם כמו "נס להתנוסס" (כפי שפירש רש"י), "ובעבור תהיה יראתו (הבחירה החופשית) על פניכם, לבלתי תחטאו".

     

    זהו חידוש מופלא בדרגת האדם, שראוי בעבורו לחולל מעמד הר סיני אחד ויחיד לכל הדורות – להפוך את היראה הנמוכה, הטבעית לאדם מעצם היותו בן תמותה, את פחד המוות, ליראה בחירית-חופשית. ובלשון חז"ל: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (בבלי, ברכות לג ע"ב).

     

    אכן יש לשאול: היכן "הוציא" ה' מידו את יראת השמים? האם מטבע בריאת האדם הוא בן חורין (כפי שכתב הרמב"ם בפרק ה' בהלכות תשובה)? האם אין כל אדם פוחד למות מטבע בריאתו? – גם אם יש לכל אדם בחירה מעצם טבעו, ראוי הוא מעמד הר סיני לגלות אצל בני ישראל דרגה גבוהה יותר של בחירה חופשית, שממנה תתקיים התורה בעולם במעלתה העליונה, כדי שבני ישראל יעבדו את ה' לא מתוך יראה נמוכה של פחד מוות, אלא מתוך יראת הרוממות שהיא חופשית. מכאן עולה שה' הביא את בני ישראל אל החרדה העצומה של מעמד הר סיני, דווקא כדי לצרוף את היראה ולשחרר אותה מפחד המוות!

     

    הבנה זאת של מטרת המעמד, נרמזה בדברי משה (הנזכרים בשמות, אחרי הדיברות), מפורשת וברורה בדברי העם אל משה, המובאים בפי משה בספר דברים (ה' י"ט-כ"ג, אחרי הדיברות): "ויהי כשמעכם את הקול מתוך החֹשך וההר בֹעֵר באש, ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם. ותאמרו: הן הראנו ה' א-להינו את כבֹדו ואת גדלו, ואת קֹלו שמענו מתוך האש – היום הזה ראינו כי ידבר א-להים את האדם – וָחָי"!

     

    על גבול החיים והמוות התבררה לבני ישראל המטרה של חרדת המוות, והמשמעות של "תורת חיים": "ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדֹלה הזאת – אם יֹספים אנחנו לשמוע את קול ה' א-להינו עוד – וָמָתנוּ – כי מי כל בשר אשר שמע קול א-להים חיים מדבר מתוך האש כמֹנו – וַיֶּחִי"!

     

    התוצאה של דברים אלה מפורשת לפנינו בתגובת ה': "וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי, ויאמר ה' אלי: שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך – היטיבו כל אשר דברו – מי יִתֵּן והיה לבבם זה להם ליראה אֹתי, ולשמֹר את כל מצוֹותי כל הימים, למען ייטב להם ולבניהם לעֹולם" (דברים ה', כד-כה).

     

    הבה נאזין בתשומת לב: ה' אומר "מי יִתֵּן ..."? כמו אב שבניו בגרו והוא אומר "מי ייתן שילכו תמיד בדרך טובה?". אכן כתב כאן הרמב"ן בפירושו,
    "בעבור היות רשות האדם בידו להצדיק ולהרשיע, ו'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים', יאמר הכתוב כן, והוא כלשון בני אדם".

     

    אלא שעלינו להוסיף לדברי הרמב"ן, שזאת התוצאה הברורה של השחרור מפחד המוות, כי כל עוד אדם עובד את א-לוהים מתוך פחד מוות, אין יראה בחירית-חופשית, ואין טעם במעמד הר סיני.

     

    והנה מתברר, שמעמד הר סיני הוא מעמד של שחרור, כהמשך וכשיא של יציאת מצרים, כי יציאת מצרים היא חירות מפרעה (משעבוד מלכויות), ואילו מעמד הר סיני פתח את פתח החירות ממלאך המוות, לעבודת ה' מתוך יראת הרוממות: "אל תקרי 'חָרוּת על הלֻחֹת' (שמות ל"ב, ט"ז), אלא 'חירות על הלוחות'" (עירובין נד ע"א).

     

    • המאמר המלא נמצא באתר של הרב יואל בן-נון, "מקראות"

    פורסם לראשונה 03/06/2014 02:20

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים