פרולוג

הראש המסופר קצר, זה שזז אז ביער בקצב הטראנס, שתנועותיו החדות הזכירו לך קצת את מיכאל, הנכזב שלך מהשישית. הראש שלו שידע תמיד לאן לצאת וניווט לשם פעם אחר פעם מבלי לטעות בדרך. כל הרעיונות שהיו לראש הזה להפתיע אותך, לרגש בכל פעם מחדש, למשל אז כשארז לך מזוודה ואסף אותך בלי הודעה מראש מהמשרד ביפו ישר לנתב"ג וללונדון. האוזניים הקטנות שלו אדמדמות מצינת הלילה, אוזניו שהיו קשובות כשסיפרת לו את כל הסודות שלך, כולל אלו שלא האמנת שאי פעם תסגירי. אוזן ימין שנצמדה לאפרכסת הטלפון בעת שדיברת עם רינתי באלחוטי, גוררת אותה לשיחת בנות כדי לגרום לו לצחוק. והנה הפה עם השפתיים הקפוצות, זה שסיפר לך שוב ושוב על העבודה בפיתוח המוצר, על האופציות שלו, על גאוות היחידה במחלקה שלו, ועשה אותך כל כך גאה בו, גאה בעצמך שאת אתו. הפה שדיבר אתך על חברות אמת, על נאמנות, שקרא לך בשמות מצחיקים, שהורה לך להתפשט, שליקק אותך לכדי טירוף, שאמר לך שאת לא חייבת לעבוד, שאמר לך להתלבש כשיצאת החוצה חשופה מדי. את שולחת הצצה אל העיניים שלו, העיניים שעייפו מחיפוש במדורי העיתונים והאינטרנט, עד שבסוף מצאו דירה לשניכם, דקה ורבע מקריית עתידים. שתי עיניו השחורות שהביטו בך בשלווה וראו לך הכל בעודך שרועה על המיטה שקניתם אזוקה, מעוורת בצעיף, שיכורה מריח האפטר שייב שלו, מצטמררת בהמתנה נצחית למגעו. בפרופיל, את יכולה להבחין גם בקימור הישבן שלו, זה שנח ליד שולחן האוכל בבית הורייך בשבת, כשאבא שלח לעברך כדרכו הערה של לעג מרומז - את לא זוכרת מה בדיוק אמר, רק ששני הגברים בחייך החליפו מבטים ואת שמחת שסוף סוף פאפא מסתדר עם חבר שלך. כמעט שלא מורגשת, אך כרגיל את מזהה את הבליטה מתחת למכנסיו - השליח שלו, שאת מסעות החקר שלו בגופך קיבלת בשתיקה לא מתנגדת, שלא ריחם גם כשכאב, שהמשיך עוד ועוד כמו הגורל, כמו השעון על הקיר. ועכשיו עינייך נחות על כף ידו הימנית המבצבצת משרוול החליפה, מתחככת קלות בירכו, כף היד שבדקה בכל רגע אם את כבר רטובה, כף היד שסתמה לך את הפה - פעם אחת על מנת שלא תצעקי, פעם אחרת כדי שתבלעי. היד שטרקה בערב ההוא בשאט נפש את ספל הקפה על השידה כי התבלבלת בין הסוכרזית שלך לסוכר שלו, אותה יד שגם ניגבה לך את הדמעות כשפתאום נשברת לו, שליטפה ברוך את שערך, שהגישה לך למחרת זר פרחים, בדיוק מהסוג שאת אוהבת. כעת מבטך יורד אל הרגליים שלו, אלו שדיוושו אותך שבוע אחרי שבוע בפז'ו הלבנה כל הדרך לרופא, עם 300 השקלים שלו מוכנים בכיסך, אחרי שלילה אחד התחלת לבכות ופשוט לא יכולת להפסיק. רגליו שזזו תמיד בעצבנות כאשר הקדים ונאלץ לחכות ברכב עד לתום 50 הדקות שלך, שבעטו באבנים חפות מפשע כשסיפרת לו על המסקנות אליהן הגעתם את וצביקה. הרגליים שהלכו ממך אחרי שנעלב, הרגליים שבכפותיהן הבטת מקרוב, מתחננת שיחזור, נשבעת שמהיום את מקשיבה לו ורק לו, מביטה מעלה אל פניו ורואה את החיוך שלו, יודע כל, סולח, מנחם. זהו, סוף המסע: מבטך גולש ומגיע למטה אל כף רגלו הימנית, זו שכעת מתרוממת ובעוד שנייה תרמוס את הכוס העטופה צלופן, לאחר שסרק אותך מנעליים עד עיניים, חייך לעצמו, ובעצה אחת עם הרב - קידש אותך להיות האישה שלו.