"עמק הסיליקון": החנון שהצחיק אותי

הסרט נגע בלבם של הייטקיסטים, קלע לאופי העבודה בחברות הללו בסוף שנות ה-90, ובמשרדים בכלל, ובעיקר העלה את השאלה שרלוונטית עד היום - מה זה לעזאזל PC Load Letter ולמה המדפסת אומרת לי את זה? 15 שנים אחרי (ופרויקטים לא פחות חשובים בדרך כמו "Idiocravy"), גאדג' חזר לעולם הזה עם "עמק הסיליקון", שעונתה הראשונה הסתיימה אמש (ד') ב-yes. היא קמה, יחד עם כל חברות האינטרנט החדשות, על חורבות אותו דוטקום.

הסטארטאפיסטים החדשים בעמק

הבועה אמנם התפוצצה בתחילת המילניום, אך התנפחה מחדש בשנים האחרונות בעזרתם של אנג'לים, קרנות הון סיכון, מימון הקהל ורכישות מטורפות של מיליארדים. אל הקלחת הצטרפו אפל, שקיבלה בחזרה את סטיב ג'ובס והביאה לנו את האייפון (ובעקבותיו את הסמארטפונים), האינטרנט המהיר באמת, תעשיית ההורדות הפיראטיות, פייסבוק , יוטיוב, הרצאות TED ועוד חידושים שאפשר לזרוק לאוויר רק כי הם עדכניים, כמו "מחשוב ענן". זה בסדר. גם מי שעוסק בזה לא באמת יודע מה ההבדל בין זה לסתם "אינטרנט".

לאורך שמונת הפרקים של העונה (ותהיה עונה נוספת) הצליח גאדג' להתחבר לעולם החדש של תרבות הסטארטאפים וההייטק ולגעת במי שעוסק בתחום. לעתים יש תחושה שהסדרה מצחיקה כי הוא אומר דברים שהחנונים מבינים כמו github, נוסע למקומות כמו תחרות של טקקראנץ' מנהל שיחות אינסופיות על דחיסה. ועם זאת, גאדג' הצליח ליצור סיטקום חברים קלאסי ולהנגיש את העולם המופרע הזה גם למי שחי מחוץ לסן פרנסיסקו ולא קורא מדי בוקר את re/code מהטאבלט שלו.

דמויות קלישאתיות

יש רגעים קומיים מצוינים כמו הרצאת הטד המשונה של פיטר גרגורי (שלצערנו לא יחזור עקב מותו של השחקן כריסטופר אבן וולש), קבוצות המתכנתים של גאווין והתפקיד שביג-הד מקבל - לא לעשות שום דבר חוץ מלשרוץ על הגג עם אחרים. אם אתם עובדים בחברת הייטק - יש מישהו כזה בקומה שלכם. קל לזהות אותו - במקום לעבוד, הוא שלח לכם קטעים מהסדרה בחודשיים האחרונים ואז בא ואמר שאתם חייבים לראות, ועכשיו שלח גם את הביקורת הזאת באימייל. היי. ויש בסדרה הקצרה הזו גם רגעים שמרגישים כמו עוד ועוד מאותו הדבר, ורגעים שאותם חנוני re/code ינחרו מולם בבוז. ברגע שהם יסיימו את ההפסקה בחדר הפלייסטיישן.

התפקידים הראשיים מנסים להיות מחוות לדמויות מהעולם הזה, כמו מארק צוקרברג וסטיב ג'ובס המנוח, אבל לרוב הם מתקפלים לקלישאות של סיטקומים שמרנים יותר. ישנם החנון הביישן (ריצ'רד), הזר (דנש), הווירדו (גילפויל), המגניב המזיין (ארליך), האאוטסיידר (ביג הד), והגמלוני השלומיאל (ג'ארד). הם רבים, לא נותנים למבוגר האחראי להשליט סדר ונכנסים לצרות. אבל אז הם משלימים, פותרים את כל הבעיות ויש - הטוב מנצח גם אם שכבת עם אשתו של אחד השופטים בתחרות. הטוב מנצח גם כשפייד פייפר, החברה האנדרדוגית של ריצ'ארד וחבריו, מתחרה בתאגיד עצום ורב משאבים כמו הולי (או בואו נקרא לה בשמה האמיתי - גוגל).

ואיך אפשר בלי הלוח המחיק

אה, ואיפה הנשים בסדרה? הן בעיקר מזכירות, מנהלות אדמינסטרטיביות, קישוטים במסיבות או בנות זוג של מישהו, למעט אולי מוניקה העוזרת של פיטר, שמאפסת את החבורה הגברית הילדותית מדי פעם. הנה תירוץ: אולי זה פשוט שיקוף של העולם הזה שעדיין נשלט בעיקר על ידי גברים, אבל לא רק - ד"ש למריסה מאייר, מנכ"לית יאהו.

כמו כל סיטקום, גם "עמק הסיליקון" גלשה למחוזות של האבסורד והסוריאליסטי. לפעמים זה חביב - כמו בהשקעה של פיטר בסומסום על סמך תחקיר שכלל הזמנת כל התפריט של בורגר קינג. אבל לפעמים זה מעצבן, כמו מתן הצ'ק לפייד פייפר אף שלא רשומה חברה כזו, ולפעמים זה מופרך - כמו חזרתו הבלתי מוסברת של ג'ארד מהאי האוטומטי שאליו נחטף. החטיפה שלו על ידי המכונית האוטונומית גם כנראה בלתי סבירה בעליל, אבל אנחנו בהחלט מתקרבים לעולם כזה.

החטיפה האוטומטית

בפרק האחרון המשכנו לראות את ההשקה המוצלחת בין הסדרה למציאות, בסיומה של תחרות הסטארטאפים עם השם המגניב, שאין לנו מושג מה עושים המוצרים שלהם.

בלטה במיוחד ההרצאה הפומפוזית של גאווין, שבהחלט תואמת את כל ההכרזות של החברות הגדולות שאנחנו רואים בעולם האמיתי, כולל ההכרזה של טים קוק מהשבוע על העדכון לאייפונים שלנו.

אבל יותר מהכל, הפרק האחרון הביא לנו את הסצנה הכי מצחיקה בסדרה - דיון חנוני על אוננות בין מאות גברים, שמלווה בשרטוטים על לוח מחיק, בניסיון לברוח מהבעיה האמיתית שעומדת בפני החבורה: הם עומדים לאבד את הסטארטאפ שנתנו את נשמתם בשבילו ואולי ייגזר עליהם, השם ישמור, להיות סך הכל שכירים שמתפרנסים ממש טוב. הדיונים והשרטוטים האינסופיים הללו משקפים כמעט אחד לאחד ישיבות צוות בכל חברת סטארטאפ או הייטק. טוב, הגזמתי. אלה מההייטק בעולם האמיתי כותבים על לוח זכוכית מגניב יותר.