"מסעות אודיסאוס": קסם של אגדה
"מסעות אודיסאוס" בתיאטרון גשר ובבימויה של הבמאית הצעירה שיר גולדברג היא יצירה בימתית משובחת בזכות טקסט משובח, תפאורה מלאת דמיון ושחקנים מצוינים. לא על המיתולוגיה לבדה
מהטקסט המשובח ועד לעבודת הבימוי מלאת הדמיון. מהשחקנים, שכל אחת מהדמויות שהם מגלמים מאופיינת ומלאת חן - ועד לבמה שכל כולה מעוף. מהתלבושות ועד לתוכנייה המפוארת, ספר בפני עצמו. כל פרט ופרט בהצגה, "מסעות אודיסאוס", הוא קסם.
זו הצגת הילדים הראשונה שמעלה תיאטרון גשר על בימתו, ואם מדובר בתחילתה של מסורת, רף הציפיות שהונח גבוה במיוחד. סיפור האודיסיאה, כפי שהתקין המחזאי והדרמטורג רועי חן וביימה, מסופר דרך עיניו של ילד, בן לחוקרת ציפורים וארכיאולוג. האב, שיוצא למסע שעתיד להימשך עשרה ימים, מפקיד בידי בנו את הספר המיתולוגי של הומרוס, במטרה להעביר את הזמן והגעגועים.
בין דפי הספר מוצא הילד עולם שלם של סיפורים מרתקים ויוצא לטייל בו. אביו הופך בדמיונו לאודיסאוס, ונסיעת העבודה - למסעו רצוף התלאות של מלך איטקה הביתה, אחרי הניצחון במלחמת טרויה. אמו הופכת לפנלופה, רעייתו של המלך, ובהמשך גם לאלה-קוסמת. ויש בני אדם גרגרנים שהופכים לחזירים, חיות אגדתיות, ארץ מתים וסירנות - ובקיצור עולם פלאי ומלא הרפתקאות.
אם אמנות היא מזון לנפש, מדובר בהצגת גורמה שמרווחת מקום לדמיונם של הצופים. השחקנים בהצגה על טהרת האנסמבל של גשר, וגם בזאת יש אמירה: עשיית תיאטרון היא מקצוע, ולקטנים, בדיוק כמו לגדולים, מגיע הטוב ביותר. אל גלעד קלטר, יובל ינאי, נטע שפיגלמן, אורי יניב, ויטלי פוקס ודניאל סטופין, שהוקפץ ברגע האחרון להחליף שחקן שחלה, מצטרף שחקן חיזוק קטן-גדול: נעם פרנק. קטן מפאת הגיל: 10 וחצי. גדול בזכות הכישרון, המיומנות, החן והביטחון.
אחיזה יציבה במושכות הבמה, אינה עניין של מה בכך גם בעבור שועלי תיאטרון ותיקים. פרנק עומד במשימה בכבוד.
מקום של כבוד שמור לתפאורה שיצר והעמיד המעצב אלכסנדר ליסיאנסקי. שפת הבמה של ליסיאנסקי מובחנת ויש בה מן החלום. התפאורה, כדרכו, לא מפורשת עד תום ומפנה גם היא מקום לדמיון: שלד עץ וחבלים הם סירה להפליג בה, מקלות שבקצותיהם גזרי נייר אדומים וכתומים הם להבות של אש. מיטה היא פודיום ממנו נושאים נאומים, וגלי הים הם פיסות בד כחול. את המוזיקה להצגה כתב דניאל סלומון ושיר הנושא, שמלווה את מסעות אודיסאוס, מדבק. גם התלבושות שעיצבה פולינה אדמוב משרתים היטב את החלום.
תיאטרון נשען על טקסט, אבל כדי לתת חיים במילים נזקקת הצגה לבמאי. שיר גולדברג, במאית צעירה שנדדה בשנים האחרונות בין תיאטרונים רפרטוארים ומרכזי הפרינג', מעבירה את הצופה חוויה ויזואלית חושית ורגשית. זו עבודה שונה מקודמות שיצרה, בין היתר, בכך שאינה נשענת על תיאטרון חפצים, או נבנתה עם אנסמבל שחקנים מתגבש. עבודת הרקמה של גולדברג עדינה ורצינית, אך לא לוקחת את עצמה ברצינות מכבידה. להיפך. ההומור הדק שמלווה כמעט כל הוראת בימוי מחלחל ומתעצם.
אהבת התיאטרון נרכשת וכמו בתזונה: הכל תלוי בחומרי הגלם, בטיב המילוי ובשף. "מסעות אודיסאוס" מפגישים חומרי גלם מצוינים עם שפים שמלאכתם אמנותם - והתוצאה מגרה את הדמיון ומעוררת תיאבון. אצלנו בבית החזירה ההצגה כבר באותו היום לראש רשימת הספרים שנקראים לפני השינה את המיתולוגיה היוונית לילדים. דיינו.
